פתקים עם סמיילי. ShutterStock
ShutterStock

שבוע ללא תלונות: הניסוי של נועה

27.6.2018 / 17:21

המשימה: להפוך לאדם חיובי יותר, או לפחות להפסיק להתלונן. האישיות: של נועה בונה. הבאנו לה גורו של חשיבה חיובית, הכרחנו אותה להגיד מנטרות ולמלא חוברות באפירמציות חיובית. מי ניצח?

חברים שלי קוראים לי "נועה הסובלת".
חברת נעליים פעם אמרה "את הכי יפה שנוח לך" - אצלי זה ההפך, וזה לא קשור ליופי. תלונות זה חלק בלתי נפרד מהאופי שלי. אני יוצרת קומדיה מלהתלונן, נושאי השיחה שלי קשורים לסבל - וגם, אם אני לא אציין את מה שרע בעולם - איך תדעו מה צריך לתקן?

"יש לי אתגר בשבילך", העורכת שלי אומרת בערמומיות. "אבל זה באמת אתגר. אתגר. אתגר", היא צוחקת כמו אורסולה מבת הים הקטנה. "אסור לך להתלונן שבוע. את צריכה ללמוד לחשוב חיובי. נביא לך גורו". וזה בא מהאישה שאמרה לי שאני הכי מעניינת שאני סובלת.

אז הביאו לי קואצ'רית. אוצרה ברזילי, שאני עדיין לא כל כך מבינה מה ההתמחות שלה, אבל אני יודעת שהיא עוסקת בלהפוך אנשים לחיוביים. אז נפגשנו. אוצרה, בעלת מזג רגוע ונעים, העידה על עצמה במפגש שהיא הייתה פעם אדם שלילי שמצא את האור והפך לחיובי לאללה, שאדע שמצבי לא חמור ואף הפיך.

אחרי פתיחת קלפים, קריאת מפה אסטרולוגית והרבה ניתוחי אופי קיבלתי את פסק הדין: תחשבי חיובי, אל תתלוני, אל תהיי ביקורתית, אל תתמרמרי, תוקירי תודה על הדברים הטובים שיש לך בחיים, אל תהיי הייטרית ועוד דברים שאני לא זוכרת. אבל הבנתי את הרעיון. בייסקלי אסור לי להיות עצמי. לאחר מכן קיבלתי חוברת משימות שאני צריכה למלא, דיסק שירים חיוביים והרבה אמונה. לפחות מצידה של אוצרה.

אציין ואומר שמנטרות זה דבר שיצא לי להתנסות בו ואני דווקא מאמינה בו. לא בגלל כוח עליון או כל השיט ש"הסוד" מנסה למכור לנו. אני מאמינה שיש לנו יכולת להשפיע על התודעה שלנו ולשנות אותה והתת מודע שלנו די גמיש. בתקופות קשות בחיים מנטרות לפני השינה עזרו לי. זה לא משנה אם עבדתי על עצמי או זימנתי כוח עליון - שורה תחתונה - זה עזר.

ShutterStock

היום הראשון
היום הראשון מבחינתי היה כישלון כי שכחתי בכלל שאני עושה את האתגר הזה. כל סיפור שני שלי נבלם באמצע ע"י "שיט, שכחתי שאסור לי להתלונן", ואז מתן הסבר מצידי למה אני לא יכולה להתלונן. מיותר לציין שכל חבריי (כולל ההורים) צחקו למשמע האתגר. נועה הסובלת כבר אמרתי?

היום השני
התפניתי לענות על השאלון של אוצרה. אחרי שהורדתי את רמת הציניות ל-2 (מתוך 10 זה די הרבה) והתחלתי לענות על השאלון הבנתי שהוא בעצם די קשה: "מה הייתי רוצה לשנות בעצמי?", "חמישה דברים שהייתי רוצה לקדם השנה", "איך התגברתי על קשיים השנה?". אני לא יודעת מה יקרה עוד חצי שעה מה זה השאלות האלה? אבל בשביל הניסוי עניתי עליו כמו גדולה. היו חלקים קלים יותר כמו "דברים שאני מוקירה עליהם", שזה נחמד, כי הייתה לי את האופציה לפרוש בפניי דברים טובים שקרו לי. די מהר נפלה עליי ההבנה שיש לי מזל - אני בריאה, יש לי בן זוג שסובל אותי וחברים שאוהבים אותי.

היום הרביעי
אחרי יומיים בהם אני מנסחת כל משפט שלי בצורה כזאת שהוא יהיה אינפורמטיבי ולא תלונתי אני שמה לב לשינוי. אני עדיין לא מחייכת ואנשים ממשיכים לשאול אותי "הכל בסדר? את נראית סובלת", אבל חוץ מזה הכל רגיל, ואפילו מעט יותר טוב. אני מנסה לברר אם אלו שלא יודעים על האתגר בסביבתי שמו לב למשהו שונה. כולם אומרים שהכל אותו דבר. מוזר. הייתכן שהתלונות הן חלק פחות אינטגרלי מהזהות שלי כמו שחשבתי? המממ.

היום החמישי
התלוננתי כמה פעמים. די, נו! לפעמים החיים מזמנים מקרים מצערים כמו קפה שנשפך על חולצה לבנה או פגישה שמתבטלת אחרי שיצאת מהבית, והדרך הכי טובה להתמודד איתם זה לשבת על הספה ולהזעיף פנים. שינוי לא קורה בשבוע אז תירגעו! סליחה, לא התכוונתי להיות שלילית אל תכעסו עליי.
אציין ואוסיף שלמרות המעידות מצב הרוח שלי במגמת שיפור ואני מקבלת מחמאות ש"אורו פניי". הרגשתי כאילו יש לי זוהר הריון מינוס ההריון.

היום השביעי
יום אחרון בלי תלונות! אחרי שבוע של ניסוחים כאילו אני כותבת הנאומים של ביבי אני יכולה סופסוף לנשום לרווחה. האתגר נגמר, אני יכולה לחזור לסבול. המסקנה העיקרית שלי מהשבוע הזה, למרות שהמצברוח שלי היה אכן טוב יותר, הוא שחשיבה חיובית זה מעצבן, ושחררתי.
הדבר הראשון שהתלוננתי עליו זה על ריח הפלוצים של הכלב שלי. בפניו. זה לא נחשב תלונה אם המושא לא מבין שאני מתלוננת. זה הרגיש אידאלי, לחזור לאט לאט. כמו שאוכלים מרק עוף דלוח אחרי צום.

seperator

לסיכום

כמו כל דבר, גם כאן צריך איזון בחיים, כולל כשזה מגיע לחשיבה חיובית. להיות קוטר כרוני זה מגעיל ואופטימיות זה מדהים, אבל זה לא צריך לעלות בשינוי אישיות דרסטי. הדברים החיוביים מהשבוע הם התוצאות של הכפייה העצמית להימנע מחשיבה שלילית, אפילו עצם המודעות למחשבות עזרה מעט, והמנטרות - זה באמת עבד, ואני לחלוטין ממשיכה עם זה. אין מה לעשות, לפעמים צריך לעשות מניפולציות על המוח כדי להיות מאושרים יותר, ומאחר ואני בכל מקרה במרדף בלתי פוסק לנסות למצוא אושר (במידה והוא קיים), אתייחס לזה כאל עוד כלי יעיל בדרך לשם. ובכל הנוגע ל"לא להתלונן": זין על זה. אלף זין על זה. אני אתלונן כמה שבא לי, ואחר כך אגיד מלא מנטרות. אם זה עובד עם אוכל, זה יעבוד גם עם האופי המחורבן שלי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully