בסביבות גיל 42 פתאום קלטתי שמדי פעם כשאני קוראת, האותיות מתחילות לשוט לי ואני נאלצת למצמץ בחוזקה כל עשר דקות כשאני קוראת ספר, או גולשת בטלפון, כדי לחזור לפוקוס. כמובן שכמו כל אדם שפוי, הקפדתי להדחיק את זה. עברה עוד חצי שנה, ורק אז הלכתי לרופא. למה? ככה. לא התחשק לי להודות באמת. "כן", אמר לי הרופא אחרי שחיטט לי באישון "זה זוקן הראייה. זה בלאי טבעי. קורה לכולם".
רק שתדעו שככה קוראים למצב בו את צריכה שמישהו יחזיק את הטלפון בקצה החדר כדי שתוכלי לקרוא וואטסאפ. מקסים, לא? "אבל זה טבעי!" הוא אמר לי כשהתחלתי לבכות. "גם גזר דין מוות זה טבעי" ניסיתי להסביר לו שאני בכלל לא דרמטית, ואז נכנסנו לויכוח על האם "טבעי "זה טוב או לא. אני טענתי שלא . "טבעי". איזו מילה שנואה. עזבו טבעי - פלסטיק זה הדבר. הסיבה שפלסטיק הוא גורם מזהם מפחיד כל כך של כדור הארץ היא כי פלסטיק עמיד יותר מכדור הארץ - או במילים אחרות- כשכדור הארץ ופלסטיק משווים במלתחות - לפלסטיק יש יותר גדול. אז צדקתי, והרופא טעה. ועדיין, יש לי זוקן הראייה ואני צריכה משקפיים.
עשיתי את מה שאני תמיד עושה כשקורה לי שיט - מוס שוקולד. כי הרי מהו זוקן הראייה אם לא הזדמנות? הזדמנות למה אתן שואלות? לשופינג, כמובן. עולם חדש ומרהיב שכולו צבעים, מסגרות, והגדלת עיניים נפתח בפני. כעצלנית וחובבת רשתות סרקתי מיד את חנויות המשקפיים שבסביבתי ומכילות מותגי על, ומצאתי את I-OPTIC, שמחזיקה מלא מותגים של משקפי שמש, כמו דיור, שאנל, סלין, גוצ'י ו-L.G.R. זו רשת מעולה גם בגלל המגוון, וגם כי בניגוד לחנויות אחרות, אליהם המשקפיים החמים בעולם מגיעים ראשונים (כמו המצחייה של J'ADOR - בהצלחה עם רשימת ההמתנה, אגב) וגם כי הם מחזיקים יותר דגמים מכל קולקציה ממה שנהוג במקומות אחרים. בקיצור, מקום שווה. עכשיו, משקפי שמש תמיד אהבתי, כי יש לי עיניים רגישות ומצח גבוה בצורה לא פרופורציונלית- כל דבר שחותך אותו באמצע בא טוב. משקפי שמש, כובעים, פוני, שמיכה על הראש, וכולי.
אגב, תראו איזה יפה האינסטגרם שלהם. מי שעושה אותו - עבודה טובה DUDE
אגב, בתמונות הללו אתן רואות את המותג החדש האהוב עלי. אני רוצה את כל המשקפיים שלהם. מדובר במותג ברלינאי היפסטרי סופר מגניב שקוראים לו KreuzbergKinder. נסו להגיד את זה מהר שלוש פעמים. הם ברלינאים מגניבים שהעיצובים שלהם מדברים לייף סטייל אורבני, מוזיקה אדג'ית, ומלא מלא מלא סטייל. בין אם במשקפי שמש או ראייה, המסגרות של המותג יבלטו ויגררו שאלות, כך שלא מדובר במותג לביישנים, אלא במותג למי שאוהבת לשבת בבית קפה על פינת רחוב סואנת, למי שיש לה אומץ להתנסות בטרנדים שברור שיעברו וישאירו אחריהם תמונות מבישות כגון ליפסטיק מטאלי, ובכלל, להתנסות.
ואז גיליתי שאת כל משקפי השמש היפים שאני רואה, את כוווולם - אני יכולה להסב למשקפי ראייה. וזה מה שעשיתי. אישית אני מעדיפה משקפיים גדולים, עם מסגרת כמו שצריך, שנונתים משהו ללוק, לעומת אלה עם המסגרת העדינה המוזהבת שתמיד היו מזוהים עם מסגרת של משפקי ראיה. וזה עזר, תשמעו. ההרגשה שלי כמעט השתפרה. לא לגמרי. היא כבר לעולם לא תשתפר לגמרי. אבל אין מה לדאוג, זה בלאי טבעי. קורה לכולם.