רובינו היינו רוצים לפעמים שמישהו אחר, (בשאיפה יותר חכם ומנוסה מאיתנו) ייקח את המושכות ויחליט עבורנו, מה טוב, מה רע, מה מותר ומה אסור. למה? כי מבנים נוקשים מורידים מאיתנו, ברמה הפסיכולוגית, הרבה מאד לחצים, דאגות ופחדים. להבדיל אלפי הבדלות, גם עבודה מסודרת, מסלול חיים שהוחלט עליו מראש, ודת, הם חלק מהמבנים שעומדים לרשותנו. נשאלת השאלה היכן עובר הגבול, והגבול של יעל פפר לא נמתח בהצטרפות ללהקה של עשרות נשים שחיו כולן עם הגבר שהתאהבה בו, שהוא שלט בהן ביד רמה. כת לכל דבר ועניין.
המטרה שלי היתה לברר מה איתה כיום, האם היא מתחרטת, והאם הראייה שלה את מערכת היחסים הזאת שונה מהראייה שלנו את מערכות היחסים הכושלות ה"רגילות" שלנו. היה לי קצת קשה להוציא ממנה את מה שחיפשתי, ולכן שוחחתי איתה כמה פעמים. לחימום התחלנו בשעתיים על הקריירה שלה, החלומות שלה, האמא שהיא ועל האדם שהיא כיום. אבל אותי עניין יותר ה"איך", וה"למה", והאדם שהיתה עם גואל רצון. ובעיקר, מה גורם לאישה להיסחף אחרי מנהיג כת ולעשות איתו 8 ילדים, ואיך זה משפיע על הזוגיות שלה כיום.
פפר מספרת כי הייתה ילדה סקרנית שחוקרת את סביבתה. לטענתה, בעוד ששאר הילדות שיחקו בקלאס ומחבואים הייתה יושבת בביתה וכותבת שירים על נושאים חברתיים: "שאלתי שאלות על מהות וקיום החיים שהן שאלות שרלוונטיות עד היום. כתבתי על גזענות, שיפוטיות, למה יש עוני? למה חיילים נקטפים בטרם עת? למה הייתה שואה?"
לחקירותי בהקשר להוריה ומצבה הכללי בילדות לא נענתה, אך לגבי ההווה הדגישה שכיום היא לא טורחת לרצות אף אחד חוץ מאשר את עצמה ואת ילדיה: "מאז ומתמיד הייתי אופטימית, סלחנית, טובת לב ועם יכולת נתינה, אך כיום אני יודעת את הגבול בין נתינה לבין להיות מנוצלת.
"לא הגעתי סתם כך יום אחד לגואל רצון, חיפשתי תחושת שייכות שמן הסתם לא הייתה לי, גם לא עם המשפחה והחברים. בתקופה שחייתי עם גואל רצון, במשך כמעט 15 שנים, מצאתי המון שקט, אבל גם המון תהפוכות נפש. כשהייתי שם שאלתי את עצמי למה ומה המהות, ומצאתי אותה באימהות שלי. הם נקודות האור שהיו שם ועד היום המקור שלי לנחמה ושקט"
המשפט הזה נשמע כמו החיים של כולנו, למען האמת, ואני תוהה ביני לבין עצמי אם פפר היתה נשארת לולא הילדים, ומופתע לגלות שכשאנחנו מדברים על גואל רצון אני לא שומע ממנה כעס או טינה. במובן מסוים, אני מבין למה - היא מעבירה הרצאות מצליחות על סיפור חייה ב-Think and Drink Different, וגם בארה"ב ובלונדון, שם הרצתה בכנס אלימות נגד נשים, יחד עם אמא שלה, שהיתה שם לאורך כל הדרך, וסיפרה את הסיפור מנקודת מבטה הייחודית.
אמה של יעל, שהיא סבתא מאד מעורבת, עזרה לה להתאקלם ונוכחת בחייה עד היום: "אמא תמיד אהבה אותי ללא תנאים והיא סבתא מאוד מעורבת בחיים של הילדים שלי" היא מספרת כשדמעות בעיניה "ותמיכה זה דבר מאד חשוב במצבים כאלה. לכן חשוב לי להעביר הלאה את הסיפור שלי.
אני מקבלת עשרות פניות של נשים שחוות את מה שאני עברתי. יש כל כך הרבה אנשים המגדירים עצמם כמנהיגים רוחניים, והמון כתות תחת כותרות מוסוות של סדנאות העצמה, ואנשים נשאבים לשם, אל השרלטנים האלה שנשמעים נחמדים אך הם בעצם חמדנים עם מניע סמוי, כמו גואל רצון, שאותו עזבתי כשהבנתי שלמרות שאין לי כלום אני לא יכולה להישאר עם אדם שאיבד צלם אנוש, בעיקר למען הילדים. ידעתי שלעזוב אותו יעשה לי טוב כי הפחד מהלא נודע היה פחות מפחיד מלחיות איתו".
עם הנשים מתקופת גואל רצון היא כבר לא בקשר. לדבריה, כל אחת התפתחה לכיוון אחר והיה מפתיע לשמוע אותה אומרת שבינהן אין אף אחת משמעותית. הייתי חושב שלמרות שיריבות בין הנשים היא צפויה, גם קשרים חזקים הם הגיוניים אחרי שנים של אינטימיות, גם אם כפויה.
לא ברור לי איך, אבל לדבריה היא עדיין מאמינה באהבה וזוגיות ורואה בה חברות ולא תלות. היא מודה שיש גברים שנרתעים ממנה עקב עברה הסבוך, וכאלה שמחפשים את האישה הקטנה והתלותית, וגם את אלה שפונים אליה ממקום של סקרנות: "כיום אני בוחרת מי ראוי להכיר את הילדים שלי, מבינה שאני ראויה לטוב ביותר, וזה מה שאני משדרת החוצה. גבר שלא יעריך אותי לא יהיה לו מקום בחיי".
אני מודה שהייתי קצת חשדן, וחלק גדול מהראיון הרגשתי כאילו היא מנסה למכור לי משהו. את ההרצאה, את פילוסופיית החיים הסטואית החדשה, את ההצגה שתהיה בקרוב על סיפור חייה, או את העובדה שהכל מדהים אצלה אחרי תקופת גואל רצון. מטבע הדברים היה לי קצת לא נעים לחפור, אבל שאלתי אותה בסופו של דבר האם היא מתחרטת על מה שהיה. ולא - לדבריה היא לא מתחרטת על כלום, כי גם התקופה בכת של גואל רצון הפכה אותה למי שהיא כיום, והיא אוהבת את מה שהיא רואה.
רק כשדיברנו על אביה הקול שלה שינה גוון - נראה לי שאת הנתק איתו היא בהחלט כואבת - ואכן, ההחלטה של יעל לעזוב את גואל רצון היתה קשורה למפגש המרגש עם אבא שלה כשהיה על ערש דווי: "כשהבטתי אל עיניו של אבי נפלו לי כל האסימונים. שם היה כל מה שחיפשתי כל ימי חיי שזאת אהבה אין סופית ללא תנאים וללא גבולות, אהבה של אבא". השאלה היא האם לא היה חבל מדי לעשות את העיקוף הגדול הזה בכדי למצוא משהו שהיה שם מלכתחילה, כמו במילותיו האל-מותיות של איבסן מתוך "פר גינט":
אם בעולם שלם זכית,
אבל איבדת את עצמך
רק נזר של קוצים קנית,
וזהו שכר כל עמלך.