פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      רוני שינקמן (באדיבות המצולמים , יונתן קרמי)צילום: באדיבות המצולמים, יונתן קרמי
      רוני שינקמן (באדיבות המצולמים , יונתן קרמי)צילום: באדיבות המצולמים, יונתן קרמי

      הטעות הגדולה שלך בזוגיות: הסודות הקטנים של רוני שינקמן

      תמיד אומרים שצריך להתמסר כדי שמערכת יחסים תצליח - לתת הכל, לאהוב ללא גבול. אבל מה קורה כשנותנים יותר מדי? הסודות הקטנים של רוני שינקמן

      אפריל 2013
      יושבת עם חברות באחד הברים בתל אביב. אוזן אחת מאזינה לשיחה המתרחשת בשולחן והאוזן השנייה מקשיבה למחשבות של עצמי.

      אני לא מרוכזת בכלל.

      אחרי חמש דקות של מלחמה עצמית, אני מרימה את הפלאפון מהשולחן ובודקת מה השעה.

      אוקיי, 23:30. עוד חצי שעה בדיוק זה יהיה לגיטימי להתקשר.

      "מה יש לך?!" שואלת לבסוף אחת החברות.

      "לי? שום דבר..."

      "אז מה את מסתכלת על השעון כל שנייה? למה את מחכה?"

      "לשום דבר..."

      התביישתי בעצמי. איך אני אמורה להגיד לה שאני מחכה שהפגישה הזאת תיגמר? שברק יצא עם חברים ואני רק מחכה שהוא ישלח לי הודעה שהוא הגיע הביתה. איך אני אספר לה שאני לא מסוגלת להקשיב ל90% ממה שנאמר הערב, כי המוח שלי רק מכניס את עצמו לסרטים על מה ברק עושה עכשיו ועם מי ולמי ומתי זה כבר יגמר.

      ולמה בכלל זה קורה? למה זה מעניין אותי? למה בכל פעם שהוא יוצא מהבית אני מרגישה שמישהו לקח לי את האוויר והשאיר לי בור בתוך הבטן שאני לא מצליחה לכסות, גם לא בעזרת החברות הכי טובות שלי?

      ואיך מפסיקים את זה לעזאזל?! אחרי הקשר הקודם שלי הבטחתי לעצמי שלעולם לא אהיה יותר תלותית עם אף אדם, שאפתח שגרה וחיים משל עצמי, אז איך נכנסתי לזה שוב?
      הזוגיות שלי התחלקה לשני חלקים.

      "סשן ראשון" כמו שאני מכנה את השנתיים וחצי הראשונות של הקשר, שבמהלכן, קידשתי את האדמה עליה דרך בן הזוג שלי. בכל פעם שהוא חזר הביתה מהצבא, העולם נמחק לי ונשאר רק הוא. כששאלו אותי על זה, תירצתי ש"הוא כל השבוע לא בבית והסופ"ש זה הזמן היחיד שלנו להיות ביחד", אבל בפועל- פשוט פחדתי. פחדתי להיות בלעדיו, ליתר דיוק, פחדתי ממה שהוא יעשה כשהוא בלעדיי. בכל פעם שהוא היה יוצא מהבית הסרטים היו מתחילים לרוץ. החרדות ממה הוא יעשה השתלטו לי על החיים עד כדי כך, שבשלב מסויים הייתי מתלווה אליו לכל היציאות. לא נותנת לו רגע של נחת בלעדיי.

      וכמו כל דבר קיצוני - גם לסיפור הזה לא היה סוף טוב.
      מהר מאוד מצאתי את עצמי אבודה, חסרת שמחת חיים, חסרת רוגע. ואז נפרדנו, ובזמן הזה שהיינו פרודים, הבנתי בדיוק איפה הייתה הבעיה.

      במקום להתעסק בעצמי, התעסקתי כל היום בו. במה הוא עושה, לאן הוא הולך, עם מי הוא מדבר, כמה הוא מדבר.
      ולמה? איך המידע הזה תרם לי? איך הוא קידם אותי בחיים? אז ידעתי על כל צעד שלו ועל כל שיחה שלו ועל כל תזוזה שלו, אבל כל המידע הזה, רק גרם לי להתעלם מהחיים שלי ולהתעסק כל הזמן בחיים שלו.

      במקום לפתח את עצמי, פיתחתי לעצמי את האובססיה. במקום להתקדם, לעשות דברים, להשקיע בעצמי- השקעתי בחיפושים אחר כלום ושום דבר. כל כך פחדתי שהוא יברח, שעשיתי הכל כדי לשמור עליו הכי קרוב, אבל זה בדיוק מה שגרם לו ללכת.

      חצי שנה לאחר מכן, כשחזרנו ל"סשן השני" שנמשך עד היום (טפו חמסה) הוא קיבל רוני שונה לגמרי. רוני שלא מוכנה לוותר על עצמה. שהבינה שהדבר הכי טוב שהיא יכולה לעשות בשביל עצמה ובשביל הקשר שלה, זה לפתח שאיפות, רצונות, חלומות ולעשות הכל כדי להגשים אותם. כי כשהיינו בנפרד, הבנתי שאף אדם לא רוצה להיות עם מישהו שאין לו תחומי עניין ושכל מה שמעניין אותו זה להתעסק רק בבן הזוג שלו. אף אדם לא נהנה להיות בחברת אדם אומלל, שמחפש רק דרכים לדעת דברים שלא יתרמו לו בכלום וכשהוא (היא- אני) לא מוצא אותם הוא הופך למתוסכל.

      אנשים רוצים להיות בחברת אנשים שטוב להם. אנשים שמחים, מחוייכים, עם אנרגיות טובות. אנשים שמלאים בעשייה, כי עשייה, כמו שמחה וחיוך, הם דברים מדבקים. כשאתה נמצא עם אדם שטוב לו עם עצמו, גם לך טוב איתו. אז איך עושים את זה? איך מוצאים את ה"עצמי" בקשר שלכם מצד אחד ומהצד השני, לא הופכים לאגואיסטים?

      העובדה שיש לך חבר לא הופכת את הקיום שלו למרכז העולם שלך, ולא צריכה. נהפוך הוא. אם תשקיעי בו את כל האנרגיה שלך, לא תישאר לך אנרגיה זמינה לעצמך, הוא אוטומטית ירגיש חנוק, ותשיגי בדיוק את המטרה ההפוכה.

      הרי אין לך שליטה על התוצאה של הקשר בינכם. איפה יש לך שליטה? על עצמך ועל הבחירות שלך. הדבר היחיד שאת יכולה לעשות למען הקשר הוא לדאוג לעצמך - תדאגי שיהיה לך טוב, וככה תגבירי את הסיכוי שיהיה לכם טוב ביחד. יש לך גם חברות, תחביבים, עבודה, לימודים ועיסוקים אחרים. ההשקעה בהם ובעצמך תוביל אותך למצב מאוזן.

      אז כן, הוא חשוב, את נהנית בחברתו ובא לך להיות איתו כל היום, אבל מי אמר לך שהוא פה לנצח? שיום יבוא וזה לא יגמר? אנחנו נוטות לחשוב ש"נתתי לך את כל העולם שלי" זה דבר טוב, אבל כשאת נותנת את העולם שלך למישהו אחר - מה נשאר לך? ומעבר לזה - להיצמד אליו בכל פעילות לא באמת יקשור אותו אלייך, ואם הוא ירצה ללכת, או לבגוד, זה מה שהוא יעשה.

      ואם כל הטענות שהעליתי כאן לא שיכנעו אותך שהדרך הטובה ביותר לנהל קשר היא לשים את עצמך בראש סדר העדיפויות, אז הנה עוד טענה: גברים בעלי בטחון עצמי גבוה, נמשכים לנשים עסוקות. לנשים שיש להן מטרה. גברים שמעוניינים שהאישה שלהם תהיה גם השפוטה שלהם, הם גברים חלשים, פחדנים שלא מסוגלים להתמודד עם כוח נשי ועם אתגר ומעדיפים להקטין אותך רק כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם, ומי בכלל רוצה גבר כזה?

      אפרופו יחסים - מי הפוליטיקאי הכי סקסי בישראל? הצביעי!

      את האינסטוש שלנו את מכירה? הגיע הזמן, לדעתנו