תגלית ארכיאולוגית שהתגלתה ב-2020, על ידי צוות של מדענים דיווחה על שלד נשי בן 9,000 שנה בהרי האנדים,שהיה קבור לצד כלים לציד של חיות גדולות. כאשר השרידים נחשפו לראשונה, נוכחות כלי הצייד הביאה ארכיאולוגים להניח שהשלד הוא זכר, וטעו.
האנתרופולוגית הביולוגית קארה וול-שפלר, פרופסור ומנהלת אגף לביולוגיה באוניברסיטת סיאטל פסיפיק ומחברת בכירה של מחקר חדש מגלה כי לאחר בחינת נתונים שנאספו מעשרות מאמרים אקדמיים שפורסמו במהלך 100 השנים האחרונות, והתמקדו ב-63 אגודות ציידים-לקטים וקבורה של ציידים מרחבי העולם, כולל קבוצות בצפון אמריקה, אפריקה, אוסטרליה ואסיה, נמצא הממצא החשוב הבא שעלול לשנות את התפיסה שלנו על תפקידי המגדר המסורתיים.
נואשת או רומנטית? "התאהבתי בגנב ששדד אותי ברחוב והפכנו לזוג"
לא מתחרטת על כלום והייתה עושה הכל שוב? סליחה, אבל לא קנינו
זה לא מקסים ולא רומנטי: רון רוצה את הילד, את הזוגיות - פחות
מתוך הקהילות מחפשות המזון שנבדקו, 79% הכילו נשים שהיו ציידות, ומעמד הציד שלהן גם לא השתנה כשהפכו לאמהות. "הנשים היו יוצאות מהבית עם כלים - היתה להן ערכת כלים מאוד מגוונת - ואם הן היו רואות חיה, הן היו הורגות אותה", אמר וול-שפלר. "הופתענו מהאופן שבו רוב הקבוצות הראו נשים צדות, ומכך שלא היה טאבו מפורש נגד זה".
החוקרים גם ציינו שיותר מ-70% ממסעות הציד של הנשים סווגו כמכוונים, כלומר - הנשים יצאו בכוונה לחפש בשר, בניגוד ליציאות בהן נתקלו בבעלי חיים בזמן ביצוע משימות אחרות, כמו חיפוש מזון. "כל אחד בקהילה שלהם ידע שיצאו לצוד, וזו הייתה העבודה שלהן". אמר וול-שפלר, שניהלה את המחקר.
יתר על כן, ציידות לא צדו ולכדו רק חיות קטנות, כמו ציפורים וארנבות. הן היו שווות לציידים גברים בכל הנוגע לציד גדול ביבשת אמריקה, כמו צבאים ואיילים, לפי המחקר. "ניתחנו מחדש את הקבורה של צייד גדול מצפון ודרום אמריקה, בהן אנשים נקברו עם כלים או עצמות של בעלי חיים, והוכחנו שנשים וגברים חילקו ביניהם חצי חצי את הצייד של החיות הגדולות 50/50", אמרה וול-שפלר.
וול-שפלר הזכיר שני ספרים שכנראה עזרו לגבש את הרעיון: "איש הצייד"(אלדין, 1968), המבוסס על סימפוזיון של אתנוגרפים, וספר שני שיצא 15 שנים מאוחר יותר, בשם "האישה האוספת" (הוצאת אוניברסיטת ייל, 1983): "מטרת הספר [השני] הייתה לומר, 'בסדר, גברים צדים, אבל למעשה, ציד הוא לא דרך מצוינת להכניס קלוריות כי זה מאוד לא עקבי'".
הספרים בסופו של דבר יצרו "תפקידים מגדריים נוקשים יותר שבמסגרתם גברים צדו ונשים ליקטו, מה ש"לא הגיוני, כי אם משהו כמו ציד של בעלי חיים יעזור להאכיל את הקהילה, נשים לא יתעלמו מזה. חלוקת העבודה הנוקשה הזו לא הגיונית מבחינה הישרדותית".
הממצאים הללו נוספים לגוף גדל והולך של עדויות ארכיאולוגיות שכרסמו בהתמדה בתפיסה ארוכת השנים של תפקידים מגדריים. המחקר החדש מוכיח שנשים לא רק היו ציידות רגילות אלא שהן גם צדו באמצעות כלים ואסטרטגיות מיוחדות, ואף לימדו את הילדים לצוד.
לצורך המחקר, מדענים סרקו מסד נתונים המכיל רשומות אתנוגרפיות של 1,400 חברות אנושיות ברחבי העולם, 100 שנים אחורה. מתוכם, 391 היו קהילות מחפשות מזון. מחברי המחקר זיהו תחילה רשומות שתיארו שיטות ציד ב-63 קהילות כאלה, ולאחר מכן חיפשו תיאורים שהתמקדו בנשים.
מתוך 63 קהילות מחפשות מזון שנבדקו, ל-50 היו תיעוד המתעד נשים צדות. וב-87% מאותן חברות, הרישומים תיארו ציד מתוכנן של ציד בכל הגדלים, והוכיחו כי נשים צדו עם סכינים, קשתות וחצים, או שילוב של שני כלי הנשק. נשים גם גיוונו בבחירת השותפים לציד, מצאו מחברי המחקר.
"הן היו הולכות עם בני הזוג, עם החברים שלהם, האחיות שלהם", אמר וול-שפלר. "ולפעמים אפילו הסבתא הייתה הולכת לבדה". הממצאים מראים לנו כמה דברים מעניינים על כמה תפקידים מגדריים יכולים להיות גמישים. למעשה, הגמישות הזו היא חלק מהותי מהישרדות האדם - במיוחד בקהילות קטנות שבהן התרומה של כל אדם חשובה לקבוצה, אומרת וול-שפלר.
"הישרדות אנושית לא יכולה להחזיק מעמד עם תפקידים מגדריים נוקשים", אמרה. "בסביבות המשתנות במהירות, במיוחד בקבוצות של בני אדם שאין להם אוכלוסיות גדולות, כולם צריכים להיות מוכנים ומסוגלים לתת יד. ואיסורים נוקשים מונעים זאת".