פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      ג'ני דנסון (באדיבות המצולמים)צילום: באדיבות המצולמים
      ג'ני דנסון (באדיבות המצולמים)צילום: באדיבות המצולמים

      כן, מרווה תמנע איידס: לג'ני דנסון נמאס ממתנגדי החיסונים

      זירת התכתשות העיקרית כרגע בתחום הבריאות היא נושא החיסונים - האם חיסונים מגנים על הילדים ועל הסביבה ממגיפות או שבא מגבירים את הסיכון לסרטן המעי הגס? ג'ני דנסון, אמא של מיני-בוס, חושבת שאנחנו לא חכמים מספיק בשביל להכריע

      בקבוצת הוואטסאפ של החברות האימהות שלי יש כמה דיונים קבועים. בדרך כלל אנחנו מתלוננות על מעט מדי שעות שינה ויותר מדי אוכל, מתלבטות יחד לגבי עיצוב בתים או התמודדות בריבים עם יתר בני הבית ומסוות דיבורי סקס מטונפים על ידי שימוש במילים מנומסות יחסית. אבל אין ספק שמבין כל הדיונים שלנו, הנפיץ ביותר הוא זה של החיסונים.

      אנחנו שש בנות בקבוצה, שתי עורכות דין, שתי רואות חשבון, רופאה אחת וכתבת אחת עם שיער סגול. הייתם מצפים שאני אהיה ההיפית הפסיכוטית שמאמינה שמרווה תציל מאיידס, אבל כנראה שהקומוניזם עדיין חיי בפינה נסתרת וחשוכה במוח שלי - כי כשהממשלה אומרת לי לעשות משהו, אני בדרך כלל זורמת.

      מה שמפתיע הוא שבין כל הסחיות בקבוצה מסתתרת לה אמא אחת שנראית ממש כמו כולנו אבל מדי פעם שולחת איזה מחקר פייסבוק שגורס כי "חיסונים גרמו לבן שלי להפוך להומו" או "אבעבועות יכולות להילחם בסרטן".

      "די" כותבת לה הרופאה ביובש "אין לי כח להסביר לך שוב למה זה לא נכון או אמין". "אבל זה נשמע כל כך הגיוני!!!" כותבת לה המבולבלת "אני לא רוצה שהבן שלי יקבל נגיף אבעבועות בחיסון מבוקר, כי זה יעשה לו חום, אז אני יכולה פשוט לקפוץ לחברה שלבן שלה יש עכשיו אבעבועות ולהדביק אותו כדי שיתחסן טבעית". כן, בטח. למה שלא נקפוץ כולנו מקומה 18 וככה נבטיח שלא נחטוף שפעת בחורף?

      אני מבינה את כל עניין ההתנגדות לחיסונים. ילדים חולים וסובלים הם הדבר הנורא ביותר בעולם. אני מעדיפה לצפות בצונאמי מכה בבית חולים מאשר לראות ילד מעוך עם חום, ילדים סובלים קורעים את הלב הקפוא שלי לחתיכות. ולכן אני מבינה לחלוטין את הרצון להימנע מלהכאיב להם בזריקה ולסכן אותם ביום או יומיים של חום, שלשולים או הקאות. גם אני לא רוצה להסתובב בעולם עם הידיעה שבעוד שעתיים אני הולכת להזריק לבן שלי מחלה שתכאיב לו. אבל אני מצליחה לראות את השמיים מעבר לענן השחור שחג מעלי, ובמקרה שלי השמיים מסמלים התגברות על עוד מכשול בדרך של מיני בוס לבגרות - כי אני לא יכולה להגן עליו מפני מלחמות, מכוניות, ילדים מגעילים או סתם בירוקרטיות בלתי נסבלות, אבל אני כן יכולה להבטיח שהוא לא יהפוך לחלק מסטטיסטיקה של מגפה, וגם זה משהו.

      עד היום לא הצלחתי להבין את קו המחשבה של צדקני הפייסבוק - אותן אימהות שמחליטות שאין צורך לעבור למטרנה שלב שתיים כשמשרד הבריאות ממליץ כי "בשלב אחד יש יותר ויטמינים". בא לי לתת להן סטירה ולהסביר להן שיצרני המטרנה יודעים שילדים זקוקים לויטמינים גם אחרי גיל חצי שנה, אז אני די בטוחה ששלב שתיים זה לא סתם שלב אחד מעורבב עם קצת קמח וציאניד. או אלו שחושבים שמשרד הבריאות מנסה לדחוף לנו חיסונים כדי להרוויח עלינו ומעדיפים לקנות ויטמין סי במאות שקלים, כדי שגוף זר ולא מבוקר ירוויח יותר.

      אולי אני תמימה, אבל אני מבינה מספיק כדי לקבל את העובדה שיש מקומות בהם אני צריכה לתת לאנשים חכמים ממני להחליט בשבילי. הרי אני לא אתווכח עם האינסטלטור ואסביר לו שקראתי בפייסבוק ש"כשהאסלה פולטת לעברי ערימות של חרא זו כנראה חסימה אנרגטית", כמו שאני לא אתן את הכלב המפרכס שלי לנערה מקבוצת הפייסבוק "גם לחיות יש רגשות" כי "היא תהיה עדינה יותר מהווטרינר". למה אנחנו מאמינים בעיניים עצומות לחשמלאים, מוסכניקים, מוכרות בחנויות ודיילות יופי אבל חושבים ששנים של מחקרים שנעשו על ידי מדענים הם משהו שאפשר לערער עליו על ידי מחקר של חצי שעה בגוגל?

      ואני לא ממש לא רוצה להסביר למה חשוב שכולם יחסנו את הילדים שלהם, זה לא התפקיד שלי, אני לא מבינה בזה מספיק, והאמת שכרגע גם לא ממש אכפת לי כי הילד הפרטי שלי מחוסן. אבל בכל פעם שאני שומעת מישהו מנסה להסביר לי ש"אצל אנשים לא מחוסנים יש אחוזים נמוכים במיוחד של סרטן המעי הגס" כל מה שאני רוצה להגיד הוא שזה סרטן שמתגלה אחרי גיל 50, וקשה מאוד לגלות אותו אם מתים מחצבת בגיל 3.

      ג'ני דנסון מרגישה אותך? מוזמנת להתעצבן עליה באינסטגרם שלה

      גלי מהם 5 עמודי אינסטגרם שעושים לך דיכאון

      עקבי אחרינו באינסטוש