רבות מהסטאריות האהובות עלינו אינן בין החיים יותר, אחרי שעברו סיפור חיים קשה עד בלתי אפשרי. מלבד העובדה שאנחנו מתגעגעות, כי זה לא נכון שלכל אחד יש תחליף - אנחנו גם עצובות על שהן אינן כאן איתנו, בדור הקפוצ'ינו והאינסטגרם, מבקרות או מחבקות אותו.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
נראה שהשואו-ביז מושכים אליו הרבה אנשים בעלי נפש מיוסרת, נטייה להרס עצמי, ולעיתים קשיים ממשיים לנצח את היצרים. כמובן, זה גם סוד הקסם של העולם הזה; שחקנים ומוזיקאים גורמים לנו להרגיש פחות לבד, ואנחנו מפתחים איתם קשר מיוחד כי אנחנו מתחבקים איתם בכאבים ובצחוק של החיים - אבל כמה קשה לראות כאשר בדיוק הקיצוניויות האלה מכסחות את הגיבורות שלמדנו לאהוב.
ענבל פרלמוטר, 26
גדל פה דור שאולי לא מספיק מכיר את סולנית להקת "המכשפות", שסקרנה בזמנה את כל קצוות התעשייה הישראלית והעולמית (ניק קייב הגיע לארץ כדי להקליט איתה). היא הייתה חברת הנפש ולפרקים המאהבת של קורין אלאל, והיו לה נטיות מיניות משתנות, יכולת כתיבה מיסטית, ונוכחות בימתית עוצרת נשימה.
סיפורה הטראגי לא השאיר עין אחת יבשה בארץ, כאשר זו התנגשה עם רכבה בקיר בטון בשנת 1997, אחרי ששנים של שימוש מאסיבי בהרואין הכניע אותה כנראה. כבר בגילה הצעיר מיסדה את עצמה כיוצרת חד-פעמית. אילו הייתה בחיים, כישרון הכתיבה שלה היה ממשיך להתפתח. אולי הייתה לוקחת כיוון אחר, פחות יצורי יער מיתיים ולילות קסומים, יותר Down to earth שהגיל היה כופה עליה; ואולי היה לה אינסטגרם, או בלוג שחור ופרובוקטיבי בסטייל הריל-שיט של הרוק; חתרני ולא מתנצל, ממש כשם שהייתה היא.
מיכל ניב, 34
גם לשדרנית הרדיו מיכל ניב (שחיה חיים לא פשוטים, כאשר אחיה מת בצבא מתאונת נשק ואביה התאבד על קברו) היה טעם מוזיקלי מגניב. היא העדיפה רוק, פאנק, גראנג' ופרוגרסיב, והעבירה את תוכניות הלילה שלה על טהרת האדג' והלא-רגיל. לניב לבושת השחורים היה קול בלתי נשכח, והאינטליגנציה וההומור היבש שלה, פלוס תשוקתה להעמיק עוד ועוד במוזיקה שהיא משדרת, הפכו את התוכניות שלה לחוויה, עד להתאבדותה בגיל 35, שרבים ממעריציה אבלים עליה עד עצם היום הזה.
נראה שהלא-מודע המטלטל שלה התבטא באהבתה למוזיקה אפלולית, ולכן התוכניות שלה היו כל-כך ספציפיות, כל-כך היא. אולי אילו הייתה חיה היום, הייתה יודעת לאתר גם כאן את המוזיקה האמתית, את זו שתשרוד את מבחן הזמן והטרנדים. וודאי הייתה פעילת טוויטר שמעצבנת כהוגן אנשים. יואב קוטנר, אברי גלעד ועינב גלילי, אלו רק חלק מהשמות של מי שזכו לעבוד איתה קרוב, ולהיות מושפעים מטעמה עד היום.
בריטני מרפי, 32
הורעלה? מתה מעובש מסוכן? פטריה קטלנית? אנורקסיה? דום לב? עד היום הרשת גועשת בקונספירציות על מותה של בריטני מרפי, שהייתה אולי הדמות הכי כובשת ב"קלולס" וב"8 מייל". השמועות הגיעו אפילו לרעיון שאמה של מרפי ניהלה רומן עם סיימון מונג'אק, בעלה, אך אלו הופרכו כאשר גם הוא נפטר חודשים אחדים אחריה. בכל הסיפור שוררים מסתורין ואימה, אבל מה שבטוח הוא שבריטני חסרה מאוד; משהו בה היה רענן, בשונה מרוב כוכבות הוליווד. מצד אחד הייתה בת השכן, ומצד שני, אדג'ית ומפתיעה.
כל בחירותיה האומנותיות מבחינת הפילמוגרפיה שבחרה לעצמה, היו בלתי-צפויות, כמו חושפות צדדים שונים באישיות שלה. היה בה הרס עצמי והיתה בה גם מתיקות ילדית. לעולם לא ניתן לדעת מהו הצעד הבא שתעשה, הן אופנתית והן כשחקנית. היא הייתה מלאת ניגודים, וחבל שהנוכחות הייחודית שלה נעדרת מהעולם הווירטואלי של היום, גדוש הקרדשיאנס, ולנו נותר רק זיכרון מתוק מהניינטיז-תחילת האלפיים.
מונה זילברשטיין, 38
רובכן לא תכירו את מונה, וזה חלק מהטרגדיה שבסיפורה. היא הייתה חלק מ'חבורת לול', הבוהמה של תל-אביב בשנות השבעים, עם אריק איינשטיין, אורי זוהר (בגרסתו החילונית), שלום חנוך, תיקי דיין ועוד, וגם שיחקה ב"מציצים". למונה היה יופי מדהים שהסעיר רבים, למשל את המשורר חיים חפר, שכתב עליה את "אל תעברי לבד". אבל מונה הייתה פרועה, בהכל - רומנים עם בני-הזוג של חברותיה, סמים מכל הבא ליד, מסיבות אינסופיות, ועוד.
כאשר הלכה ללמוד משחק ב'לי שטרסברג' בניו-יורק, שטרסברג עצמו צפה לה גדולות ונצורות. אבל היא נשרה מלימודיה, וההתמכרות שלה הביאה אותה למצבי קיצון במסגרתם אנשים מצאו אותה מעולפת ברחבי העיר. היא ניסתה להיגמל, ואף הייתה הראשונה להביא ארצה את "תוכנית 12 הצעדים", וסיפרה בגאון שהיא "בדרך החוצה" מהסם. לבסוף, מתה ממנת יתר, ואנחנו הפסדנו שחקנית בינלאומית, דרמטית וקומית, נצר לתל-אביב של פעם.
איימי ויינהאוס, 27
קשה להפריז בערכה של אחת הזמרות הטובות ביותר שנשמעו על אדמת האנושות, ואני אומרת זאת בלי להסתייג ולו במעט. איימי ויינהאוס נמנית עם מועדון ה-27, כל אותם אומנים גדולים שמתו ממנת-יתר בדרך כלל, זאת לאחר חיים יצירתיים פוריים וכשרונות-על-חלל, כמו גם אישיות הרסנית כלפי עצמה.
וויינהאוס סבלה גם מהפרעות אכילה, גם מבחירת בני-זוג גרועה יותר משניתן לדמיין וגם מאבא נצלן-משהו, שליווה אותה עד למרכז הגמילה המרוחק שלה רק כדי לצלם זאת ולעשות ג'ובות. כשמאזינים למוזיקה שלה, מבינים היטב את ההבדל בין מוזיקה שבאה מעומק הנפש לטראש שיימחה מן הרדיו בין לילה. אילו היה אפשר להחזיר אותה, היינו עושים את זה בעבור כל מחיר.