התאמה בין אנשים היא מסתורין מוחלט בעיני. תמיד כששאלו אותי מה הטעם שלי בגברים, טענתי בתוקף שאין לי כזה דבר - אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שיצאתי עם סוגים כל כך שונים ומגוונים של אנשים? התאהבתי בגבוהים, נמוכים, מכוערים כמו קופים ויפים כנשים - אומנים, גיקים של מחשבים, ואנשי עסקים, ועד היום אני לא יכולה להצביע על שום מכנה משותף בינהם. אם תלחצו אותי לקיר אומר שהמכנה המשותף היחיד בינהם הוא העובדה שכולם חיבבו אותי.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
גם כשאני יוצאת לדייט, הדבר האחרון שמעניין אותי זה מה הטעם שלו במוזיקה ואיפה הוא היה בצבא - אף פעם לא הבנתי למה אנשים מוסרים זה לזו רשימת מכולת מוזרה כזאת של עיסוקים והעדפות, כאילו מה שאנחנו עושים בחיים או מקומות הבילוי שאנחנו בוחרים, באמת מגדירים אותנו. הם לא - הם בסך הכל הנסיון שלנו להגדיר את עצמנו עבור הסביבה, כי למען האמת כולנו מלאי סתירות, וההיכרות שלנו עם עצמנו ועם הדפוסים הרגשיים שלנו מאד מוגבלת. גם למודעים שביננו, התאמה זוגית היא דבר חמקמק, שאין שום דרך לשים עליו את האצבע, למרות מה שכל המומחים (המוצלחים מאד העונה, אגב) מנסים לעשות.
זו הסיבה שהתוכנית הזאת כל כך מעניינת בעיני. דווקא הנסיון שלהם לעבוד לפי פרמטרים מדעיים הוא מה שמרתק כאן, למרות שאני באופן אישי לא מאמינה שהתאמה קשורה לתחומי עניין משותפים או טעם דומה בקולנוע. כאילו, את הקטע של הריח והפרומונים אני יכולה קצת להבין, אבל לבסס התאמה זוגית על העובדה שגם הבית של לירן נראה מתוחזק ו"מוכן" לקבל לתוכו משפחה ועל זה שאצל שירי יש שולחן שעליו הוצבו שני פסלים של יונים נראה לי ממש, אבל ממש הזוי.
בסוף החופה היה די ברור שזה לא עובר חלק, ומסיבות אחרות לגמרי מאלה שהמומחים צפו. הפחד שלהם היה שהיא לא תמצא חן בעיניו חיצונית, שהיא לא תאתגר אותו מספיק ושהיא לא תרגש אותו מספיק. שאגב, אני חושדת שזה קשור לעובדה שהיא אישה בת 35, וכידוע המאפיינים הנפשיים של נשים בנות 35 הם נטייה להתפשר על הכל, רק כדי "למצוא מישהו".
אז לא - בדיוק ההיפך קרה. מסתבר שלירן מאד אהב את איך ששירי נראית, ודווקא שירי חטפה התקף חרדה מתחת לחופה. דווקא היא, עם כל זה שהיא מאד רוצה למצוא זוגיות, באורח פלא לא התעוורה באופן פתאומי ודמיינה קאט-אאוט של קרטון בצורת בעל, אלא ראתה בגדול וברור את החתן שייעדו לה, ומה לעשות? היא לא אהבה. "הוא לא הטעם שלי", היא אמרה, וברחה לאיזו פינה כדי לנשום, או לקחת ואבן (זה מה שאני הייתי נותנת לה, בתור החברה הטובה).
"הוא לא הטעם שלי". משפט של מישהי שלא באמת יודעת להגדיר מה היא לא אוהבת, כי אני בטוחה שהיו לה גברים פחות נאים ופחות אתלטיים מלירן, שהוא לכל הדעות בחור חתיך. אבל זה לא רלוונטי, כי טעם מעולם לא היה קשור למראה חיצוני. זה פשוט משפט של מישהי שלא מרגישה חיבור, ואם אין חיבור, כלום לא יעזור. אולי זה משהו במבט, אולי בחיוך, ואולי היא לא ראתה שם את הגבר גבר הזה שעושה ספורט אקסטרים, אלא את הילד הזה, שבחר לקחת סיכונים רק איפה שמתאים לו, ונמנע ככל האפשר מסיכונים רגשיים, דבר שמאד אופייני לילדים שעברו גירושין קשים של ההורים. מנסיון. משהו שם לא עבד לה, מציאת החן, אבן היסוד של כל היכרות, לא התרחשה מצידה, וזה הדבר הכי קרוב שאפשר לקרוא לו "התאמה" או, כמו במקרה הזה - "אי התאמה".
דווקא את ההתאמה הכי גדולה שלי מצאתי עם בחור שלכאורה אין ביני לבינו שום דבר משותף או דומה. אני דברנית ואסרטיבית והוא שתקן. אני שונאת שיכורים והוא חצי שתיין, אני אדם ביתי וזוגי שמעדיף בילויים של אחד על אחד, והוא אוהב קמפינג בבוץ, פסטיבלים המוניים ומסיבות. אני צינית ואתאיסטית, והוא, הדבר שהוא הכי אוהב בעולם זה ללכת להרצאות על רוחניות. איכס, כאילו. אם מישהו היה מתאר לי אותו לבליינד דייט, לא היה סיכוי שבעולם שאיפגש איתו. במהלך היחסים גם היו רגעים בהם רציתי לירות לו בראש על רקע ההבדלים הללו, ועדיין, מרגע הפגישה הראשונה ביננו, שהיתה מקרית לגמרי, ועד הרגע שנפרדנו (או הרגעים, כי נפרדנו כמה פעמים) היינו לגמרי ביחד. בלי לדבר הרבה, בלי משחקים, בלי "האם הוא יתקשר אלי" ובלי תהיות לגבי מה כל אחד מהצדדים מרגיש. כי היה שם את הדבר החמקמק הזה, התחושה שאי אפשר להתנגד או להתכחש לה, וחיבור עמוק ומיידי שלא מותיר מקום לשאלות.
אז אם בהתאמה עסקנן, ככה אני רואה אותה. היא לא קשורה לכלום חוץ מאשר לתחושה, שאין דרך אחרת לתאר אותה, מאשר נינוחות מוחלטת, כאילו האדם הזה שהרגע פגשת נמצא לצידך מאז ומעולם. זה דומה קצת לתחושה שמקבלים כשנכנסים הביתה אחרי שבוע של עבודה מאומצת בחו"ל, וצונחים על הספה. לא משנה עם כמה מומחים נתייעץ, "התאמה" זה משהו בלתי מדיד שרק השניים שמדובר בהם יכולים להרגיש, ושהם מגלים כל יום מחדש.
אז אין דבר כזה "התאמה", בטח לא כזו שאפשר לזהות על ידי בדיקות, וזה לא משנה כמה הם "דומים" או "הפכים". זה הכל בולשיט. כל אחד שאי פעם התאהב יודע את העובדה הבאה: כשזה לא נכון, גם אם עושים הכל לפי הספר וכמו שצריך ונמנעים לגמרי מטעויות, זה לא יקרה. מצד שני, כשזה נכון ועובד, גם אם תעשו כל טעות אפשרית בעולם, זה יקרה, ולא תוכלו לעצור את זה. כי שניים שמתחברים זה קסם. וקסם אי אפשר לתפוס בשכל, למדוד, או להריח על חולצה.
