אי אפשר להכחיש שאחת התחושות הנעימות שאפשר לחוות היא התחושה שאנחנו מסונכרנים - אחד עם השני, עם העולם, עם כל דבר. אין כמו להרגיש שאנחנו במקום הנכון, בזמן הנכון, ושמי שעומד מולנו נמצא איתנו בסנכרון מלא ומבין אותנו בדיוק, תחושה שמוכרת לכל אחד שאי פעם התאהב. לכל אחד יש "סימנים" קטנים שגורמים לנו להרגיש את זה. אני למשל אוהבת כשקורים לי צירופי מקרים. אם חשבתי על מישהו שלא ראיתי הרבה זמן ופגשתי אותו ברחוב יותר מאוחר, זה יכול לעשות לי את היום, אבל גם תקריות קטנות יותר, כמו כששיר ברדיו מתאים את עצמו למחשבה שעסקתי בה, היתקלות מקרית בספר שעונה לי על שאלה ששאלתי או, מהאהובים עלי - תופעת המספרים כפולים בשעון. זה מגיע בתקופות, אבל שבועות שלמים בכל פעם כשאני מסתכלת בשעון, אני רואה צמדים כפולים כמו 11:11, או 22:22, מה שגורם לי סיפוק אדיר.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
אז לא, אני לא מאלה שמאמינים שיש לתקריות האלו הקשרים מיסטיים, מה שמדגיש ביתר שאת את הטענה שלי - אפילו תחושה של סנכרון שאין לה שום משמעות או תוצאה חיובית במציאות, יכולה לגרום לתחושה טובה, ולו רק בגלל שהמקרה מרמז על חיבור ביננו לבין המציאות. ספרים נכתבו על צירופי מקרים (או יותר נכון על זה שאין כזה דבר צירוף מקרים), ותתפלאו, אפילו עניין השעות המצחיק הוא תופעה רחבה. למעשה, זה כל כך אוניברסלי שלאחרונה עלתה סדרה שבה מככבת דמות ראשית שבנויה לגמרי סביב הנושא. אז נכון שהדמות הזאת לא לגמרי שפויה, אבל לא צריך להתקטנן, כי המחקר של פרופ' גורית בירנבוים, מרצה וחוקרת בבית הספר איבצ'ר לפסיכולוגיה (במרכז הבינתחומי, הרצליה) לא עוסק כלל בשאלת המשמעות, אלא בודק את חשיבות הסנכרון הפיזי ואת חשיבותו כמקדם אינטימיות ותחושת חיבור למערכות היחסים שלנו.
על פי המחקר יש סיבה מצוינת להנאה שאנחנו חשים כשיש לנו תחושת סנכרון עם סביבתנו, ומקורה בילדות המוקדמת. היכולת להסתנכרן, מסתבר, היא כלי רב עוצמה שעוזר בחיבור החזק בין אימהות לעולליהן הצעירים. היכולת לסנכרן פעימות לב וקצב נשימה זה עם זה היא פקטור חשוב שמייצר תחושת קרבה בין האם לתינוק, וגם עוזרת לתינוק להירגע ולהרגיש מוגן. המחקר בדק ומצא כי גם בשלבים מאוחרים יותר בחיים יש קשר הדוק בין סנכרון מוטורי לתחושת הנינוחות הזו, שמאפשרת לנו להתקרב לאנשים אחרים, להזדהות איתם, ואפילו להימשך אליהם.
זה עובד אנשים שכבר נמצאים באינטימיות, וגם עם זרים מוחלטים, ולשני הכיוונים - תחושת אינטימיות יכולה להתעצם גם כשהתנועות מסתכרנות באופן טבעי, כמו אצל האם והתינוק, וגם אם מייצרים את הסנכרון הפיזי הזה באופן מלאכותי על ידי דיווש על אופניים נייחים, כמו שעשו במחקר.
החוקרות פרופ' גורית בירנבוים, הילה שרון-דוד, ד"ר יוליה גולנד, מיכל רינות וד"ר מורן מזרחי רצו לבדוק את ההשפעה של הדיווש המסונכרן על רמת הקשב והאמפתיה של הצד המקשיב, ולבדוק אם חוסר סנכרון פיזי ישפיע באופן הפוך . הם יצרו סיטואציות שונות, בהן אנשים תקשרו בנוגע לנושאים שונים וביצעו משימות, תוך כדי פידול, בעוד שופטים בלתי תלויים מתבוננים באינטראקציה ומדרגים את רמת האינטימיות שלה לפי פרמטרים אוניברסליים. גם עדויות המשתתפים נדגמו ונלקחו בחשבון. הרעיון היה לראות האם לדיווש המסונכרן יש השפעה על רמת האינטימיות של הזוגות המדוושים, שהיו בדרגות שונות של היכרות - החל מזרים מוחלטים וכלה בבני זוג.
הממצאים הראו שיצירת סנכרון פיזי, מלאכותי או אורגני אכן משפיעה על תחושת האינטימיות בין הצדדים. לצורך בדיקה נוספת של הנושא, הזוגות קיבלו משימות, כגון נשימה באותו קצב עם הפרטנר שלהם, ונשאלו כמה אינטימיות הם הרגישו לאחר מכן. המחקר גילה כי בתנאים ה"מסונכרנים", האינטימיות הייתה גדולה יותר, ושהשפעת התחושה הזו מתרחבת עד כדי שהיא מגדילה אפילו את המשיכה המינית זה לזה. ממצאי המחקר מעידים על כך שסנכרון פיזי מגביר את תחושת הקרבה בין אנשים גם כשתנאי הסנכרון יוצרו באופן מלאכותי, באופן לא פחות יעיל מאשר כשזה קורה בטבעיות, ואחת המסקנות המעניינות של החוקרות הייתה כי אפשר להשתמש בסנכרון פיזי כ'אסטרטגיה מקדמת אינטימיות' , כי גם פעולות מסונכרנות תוך כדי פעילות יומיומיות, שאין בהן שום דבר מיני, עשויות להשפיע לטובה על חיי המין של בני זוג.
אם להתבסס על ממצאי המחקר המרתק הזה, מספיק יהיה ללכת לטיול ברגל, לצאת לריצה או לטיול אופניים יחד, או פשוט ללכת לרקוד. אולי אפילו אפשר להסיק מהמחקר הזה משהו שמסביר את עוצמתן של חוויות משותפות שמייצרות "סנכרונים" טבעיים מאז ומתמיד - יכול להיות שהאזנה למוזיקה בחלל משותף, למשל, נותנת תחושת אחדות כי שני אנשים מקשיבים וזזים לאותו קצב בו זמנית, שלא לדבר על חשיבותן של תנועות מסונכרנות בזמן סקס או לחילופין של אורגזמה הדדית ומתוזמנת. מבחינתי התגלית החשובה כאן היא לא העובדה שתחושת קרבה משפיעה על משיכה מינית וגורמת לנו לרצות להתמזג זה בזה, אלא שלמעשה אפשר לייצר את תחושת סנכרון באופן מלאכותי ולגרום לאנשים להרגיש מחוברים וקרובים יותר זה לזה - ולא רק שזה אפשרי, זה גם ממש פשוט. איך אומרים, first you fake it, then you make it