"טוב, אז אני הולכת למות." אמרתי לעצמי, יש מצב שאפילו בקול רם. לא בשביל משהו, אני פשוט מפחדת לטוס, ולכן חייבת להגיד את זה לעצמי את המנטרה המיוחדת שהמצאתי לחרדתים מפוכחים, כדי להירגע. יש משהו משרה שלווה בלהגיד לעצמך שזהו, זה נגמר, ושאין שום דבר שאת יכולה לעשות בקשר לזה. ואם אין מה לעשות, גם אין סיבה לדאוג, נכון?
כי ביננו, מה תעזור לי החגורה המטופשת אם המטוס יתרסק לתוך האוקיינוס? או הסימונים המוארים על הרצפה או המצופים של הילדים שייפלו לי על הראש? ניסיתי גם מנטרות רגילות שמשכנעות אותך שהכל לטובה, ושאלוהים יתפוס אותך באוויר וכאלה, אבל בואו - זה צריך להיות הגיוני כדי לעבוד, ואני כבר מגיל 18 לא קונה את "יהיה בסדר". הרבה יותר מסתדרת לי מנטרה רציונלית כמו, "החיים לא להיט, ואולי הם ייגמרו עכשיו, אבל אם כבר נגזר עלייך ליפול לאוקיינוס, הכי סבבה לעשות את זה כשאת יושבת במחלקת הביזנס של בריטיש איירווייס כמו פאקינג בוס.
בואו נדבר קצת ביזנס
לכבוד יום הולדת 100 של חברת בריטיש איירווייס (או אולי לכבוד כניסתה של וירג'ין אטלנטיק לשוק, מהלך שריגש את ציבור הנוסעים טיפה יותר מדי), הוצב על קו תל אביב-לונדון מטוס חדש - האיירבוס A350-1000 - השני שהושק בעולם, אחרי הקו לדובאי, שיש בו חידושים רבים וחשובים. בנוסף לחיסכון גדול בצריכת הדלק של המטוס, הפחתה של פליטת ה-CO2 ומערכת ההזנה של אויר צח שנועדה להקל על תחושת היובש במטוס וגם על ג'ט-לג, האיירבוס כולל שלוש מחלקות: תיירים (219 מושבים), פרימיום, שהיא מחלקת תיירים עם פריסה של מושבים יותר מרווחים (56 מושבים), ומחלקת העסקים החדשה, שנקראת Club World ובה 56 סוויטות אישיות.
הסוויטות תוכננו במיוחד כדי לאפשר לנוסעים במחלקת העסקים טיסה כמה שיותר פרטית ומפנקת. אז בהשקעה קטנה של 6.5 מליון ליש"ט למשך השנים הקרובות, שזה הזמן שיימשך מהלך השדרוג הזה, תבוטל המחלקה הראשונה ועל חשבונה ישודרגו טרקלינים, מושבים ומטבחים, ויושקו מחלקות ביזנס נוספות.
מדובר בסוויטה בצורת ביצה חמודה עם מושב שנפתח למיטה של קצת יותר משני מטרים, כך שכמעט אין אדם שלא יוכל להתרווח בה. היא מכילה גאדג'טים נחוצים לנוחות הנוסעים, כמו למשל, המגש הנפתח שיש לו שני מצבים - פתוח לגמרי ופתוח חלקית, כך שאפשר להניח עליו לפ-טופ בלי לחסום את כל המקום בתא, או לא להיתקע בו אם החלטת לשכב לישון. בתא יש גם טלוויזיה גדולה שממוקמת מולך, כמובן עם שלט מתוחכם שנמצא בהישג היד שלך בזמן שכיבה, ארון קטן כדי שיהיה לך איפה לשים את ערכת הטיפוח של אלמיס שכל נוסע בביזנס מקבל, ומראה כדי שתוכלי להתאפר לפני שנוחתים בלונדון. וזה חשוב מאד, כי כשאני צריכה להיות בשדה בשעה שתיים כדי לטוס בארבע ולנחות חמש שעות אחרי בהית'רו, דבר אחד בטוח - אני אתאפר.
לבד בתוך ביצה
כשאת חרדתית ויושבת במחלקות תיירים, הסיכוי שלך לישון הוא אפסי. רק אנשים רגועים מאד נרדמים בישיבה - את ערה, נקודה. כל מה שנותר לך לעשות הוא רק לשבת במושב שלך, מבוהלת, בלי שום דבר שיסיח את דעתך מהעובדה שאת עפה באוויר בתוך קופסה סגורה, מלבד מנורת הידוק החגורות הארורה שנדלקת מדי פעם. מזל שהדיילות תמיד נורא נחמדות אלי כשאני קוראת להן לברר אם "הכל בסדר עם המטוס", ויש משהו בדיילת חייכנית ונטולת חששות שעוזר לשכנע אותי שזה לא נורא כמו שאני מרגישה.
וגם בטיסה הזאת זה קרה. מה לעשות, האיירבוס אולי חדיש, אבל לא חסין בפני כיסי אוויר. ההבדל הוא שבאיירבוס יכולתי להסיח את דעתי על ידי צפייה באחד מתוך כמה עשרות הסרטים והסדרות שהיו בטלוויזיה הפרטית שלי, ובגלל שהייתי לבד בביצה, גם הייתה לי אשלייה שיש לי יותר אוויר לנשום, מה שגרם לי להילחץ הרבה פחות מהרגיל. לכו תדעו, יכול להיות שמערכת סינון האוויר החדשה של המטוס גם עזרה.
בביזנס, מסתבר, שוכרים רק מלאכים לעבודה
לקח לי כמה דקות (בלבד!) להירגע, ובתזמון מושלם הגיע האוכל - מנה שהזמנתי מראש באתר, בלי גלוטן, בלי פחמימות, בלי סוכר, שהכינו במטבח שרחוק לפחות מאה יארד מכל מקום שעלולים היו להיות בו בוטנים. לא שאני אלרגית למשהו, אבל רציתי לראות אם הם יצליחו להכין משהו אכיל מכל המגבלות שהנחתתי עליהם. וואללה הצליחו. אכלתי אומלט עשיר בירקות שלידו סלט מתובל במומחיות, ולקינוח צלחת פירות טריים. אמנם כשראיתי מה אכלו מסביבי הצטערתי טיפה על התרגיל, כי האוכל הלא מוגבל שלהם היה נראה קצת יותר מעניין, במיוחד מגוון הקינוחים שהוגש. אבל אני באתי לסקר, ויצאתי שבעה ונטולת רגשות אשם, מה גם שבביזנס יש מזנון שפתוח בכל שעות הטיסה, ואם תבקשו יפה מדיילים (שבדרך כלל הם אדיבים בטירוף, אבל בביזנס, מסתבר, ששוכרים רק מלאכים לעבודה), הם יביאו לכם עוגייה וקפה בשמחה.
ויתרתי, כי לא רציתי ששום פיפי או כבדות יפריעו לי לישון בתוך הביצה הפרטית שלי, ביננו - זה המבחן האולטימטיבי, התרופה הכי יעילה לכל חרדתי - שינה.
אין יותר טוב מלהצליח לישון בטיסה, נס שאף פעם לא קרה לי. ולכן אני חושבת שהפרטיות של הביצה והמושב המתכוונן הם ללא ספק הפיצ'ר הכי מרגש של הביזנס החדש. את המושב אפשר להשכיב לגמרי, או לכוון לכל מיני מצבי ישיבה, שחלקם יכולים אפילו להתאים לאנשים שסובלים מכאבי גב.
השילוב של המיטה עם המצעים האיכותיים שמחולקים לנוסעים, כולל מעין מזרן דק להניח על המושב כדי שחלילה לא תרגישו את קימורי המושב, עם הקירות המרגיעים שמקיפים אותך, מאפשרים לך לא רק לישון כמו נסיכה, אלא להתכרבל בתנוחת עובר, על הצד, עם הכרית על הפרצוף, ולישון בשקט, בלי לפחד ליפול הצידה, בלי להרגיש מבוכה כי אולי כל השכנים צופים בך מריירת ומצלמים לסטורי, ובעיקר עם תחושה של הגנה שנותן מבנה הסוויטה המנחם ודמוי הרחם, דבר שאני מניחה שמומחי הפנג שואי היפנים לקחו בחשבון כשעיצבו. מה שהם לא לקחו בחשבון, זה את האיש שישן בסוויטה לידי ונחר כמו חזיר בר. אפילו האוזניות חוסמות הרעש לא יכלו עליו - נאלצתי לשים מוזיקת עולם כדי להטביע את רעש הניסורים שלו, עד שבסוף נרדמתי.
ארבע שעות לאחר מכן, כשהגיע הזמן ליישר את המושב לנחיתה התעוררתי מהשינה הכי מתוקה אבר. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהצלחתי לעבור טיסה שלמה בלי התקף חרדה (בטיסה רגילה יש לי שניים-שלושה), וזו הטיסה הראשונה שלא ביליתי בתחושת קלאוסטרופוביה, עצבים, וגעגועים עזים לסיגריה. בנוסף, ישנתי טוב, ומספיק שעות כדי שלא אהיה שבורה מכדי ליהנות מהיום הראשון שלי בלונדון. ונהניתי. או-הו, כמה נהניתי. תמיד אני אקסטרא שמחה כשאני מצליחה לא למות.
*הכותבת היתה אורחת של בריטיש איירווייס.