חתונה ממבט ראשון. קשת 12, צילום מסך
צילום: קשת 12, צילום מסך

יכול להיות שאת לא אישה עוצמתית? שיחה אישית עם הפסיכולוגית

האם את אישה עוצמתית, חזקה ועצמאית או שרק נדמה לך? לכבוד יום העצמאות הפסיכולוגית לילך קורן מנסה להסביר מהי אישה עצמאית מודרנית ואיך תזהי אם את כזו, או שמצאנו לך עוד דבר לעבוד עליו

בשנים האחרונות, במקביל לתנועת מי-טו, הפכה האמירה "אני אישה חזקה" לשכיחה להפליא, במקרה הטוב, או במקרה הרע "אני אישה מאד עוצמתית" (דובי, חתונה ממבט ראשון עונה 3). אין בעיה עם האמירה עצמה, אבל נדמה שלמרות שרוב הנשים יגדירו את עצמן, אם יישאלו, כנשים חזקות ועצמאיות, אין הרבה קשר בין ההצהרה למציאות.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

מהם בדיוק, הכוח והעצמאות שכולן מדברות עליהם? האם מדובר בעצמאות במובנים הבסיסיים, כמו התנהלות מקצועית, יכולת להרוג ג'וקים לבד, כסף? או שמדובר במהות חמקמקה בהרבה, כמו חשיבה עצמאית, בחירה חופשית, והיכולת להבדיל בין דעות אישיות לבין אלה שהגיעו מבחוץ, ולפעול כפי שמתאים לך - אם בכלל ברור לך מה את רוצה. נראה כי לרוב האנשים אין את יכולות העל הללו, וכי אולי נשים סובלות במיוחד מחוסר עצמאות, עקב החינוך שקיבלו, והציפיות המוגזמות והסותרות, לעיתים, של החברה מהן. התקשרנו לפסיכולוגית קלינית, שטחנו בפניה את כל מה שמציק לנו בעין, ונתנו ללילך קורן, פסיכולוגית קלינית ומרצה, להסביר למה:

עוד בוואלה!

מאיה ורטהיימר מוחה נגד פרסומות "פרובוקטיביות": צודקת?

לכתבה המלאה
לפחות מותר לך לבכות (צילום: Giphy)

ילדות ואישורים חיצוניים

הבעיה: זה מתחיל כבר בילדות, כשילדות קטנות משחקות עם בובות כהכנה לחייהן כמטפלות בילדיהן ובעליהן, ממשיך בתרבות שמלמדת אותן על הנסיך שקיים איפשהו בעתידן, ונחתם בהסכמת ההורים והחברה לקונספט הזה. חוסר העצמאות מתחיל משם - כבר בגיל מאד צעיר הילדה מחכה לאישורים חיצוניים, ומתרגלת לחיות את חייה בציפייה שמישהו יאשש את ערכה ויבוא "לקחת" אותה על ידי הבעות תשוקה והצעות נישואים, רצוי על סוס. שטיפת המוח הזו היא לא נחלתן הבלעדית של נשים, כמובן. גם גברים גדלים עם המון התניות חברתיות מטופשות כמו "אתה צריך להיות חזק, בנים לא בוכים", או הלחץ להצליח, אבל ההתנייה הנשית עדיין גרועה יותר, ולו רק כי היא לא מותירה מקום לאישה להגשים את עצמה, לבדה - רק היא - בלי גבר, בלי ילדים ובלי משפחה.

"אכן, תקופת הילדות משפיעה באופן משמעותי על התנהלותינו. כבר החל מהגיל הרך קיימים הבדלים מגדריים משמעותיים באופן בו מתייחסים לבנים מול אופן ההתייחסות לבנות. בהמשך, לאורך שנות הילדות וגיל ההתבגרות, בנות מחונכות ליותר השתלבות חברתית, אמפתיה כלפי האחר, טיפול באחרים, ובנים מחוברתים ליותר אסרטיביות ועצמאות. המסרים האלה נשארים איתנו וזה יכול לגרום לנו כנשים להיות פחות עצמאיות, עקשניות ואסרטיביות, כי יש מחיר חברתי להתנהלות בצורה שאינה תואמה ציפיות מגדריות. כמובן שגם גברים משלמים מחירים מאד גבוהים על ציפיות מגדריות - "בנים אינם בוכים", למשל, היא אולי אחת הסיבות שגברים רבים סובלים מפוסט טראומה, דיכאון והתמכרויות."

בנות מחונכות ליותר השתלבות חברתית, אמפתיה כלפי האחר, טיפול באחרים (צילום: ShutterStock)

תפקוד מקצועי וקריירה

הבעיה: מצד אחד קריירה נדרשת מנשים, ומצד שני, מצופה מהן לוותר עליה לטובת חצי משרה לא מעניינת, רק כדי לצאת בשתיים הביתה לקחת את הילדים מהגן, לזנוח את כל מה שרק שלה לטובת מה ששל המשפחה ברגע שהצורך יעלה, כי ברור לכולם שזה התפקיד העיקרי שלה. אז הקריירה שלה וכל מה שעשתה קודם זה נחמד והכל, אבל רק בנתיים, עד שיבוא גבר שיכניס אותה להריון, ולאפשר לה להגשים את המטרה האמיתית שלה. אף אחד לא יניד עפעף אם אישה תוותר על הכל כדי לגדל ילדים, לעומת גבר שאם הוא בוחר לעשות זאת הוא ייחשב ליצור ייחודי שיש להלל. וכאילו זה לא מספיק, עכשיו היא גם לא עצמאית כלכלית, ואם היא תרצה להיפרד חלילה, יהיה לה קשה לעשות זאת. כולנו מכירות את הנשים האלה, שמתות ללכת אבל מפחדות לאבד את הנוחות.

"מגיל צעיר מחנכים ילדות להיות יותר מטפלות, ולכן יש הרבה יותר נשים בתחום הטיפול והחינוך ופחות נשים בעמדות מפתח. ברגע שבאמת מגיעה צומת דרכים שבו צריך לבחור בין קריירה לאימהות, רבות יבחרו בכיוון של האימהות. זה הפוך על הפוך. גם אנחנו שגדלנו בתוך עולם גברי מעריכות עצמאות כערך חיובי ביחס למשל לערך של נתינה, טיפול, דאגה לאחר. אישה שבוחרת בקריירה על פני אימהות, זה לא בהכרח אומר שהיא לא "עצמאית מספיק" - השאלה אם היא בוחרת בכך מתוך רצון חופשי או מתוך דפוסים וציפיות ו"כי ככה צריך". זו אבחנה מאוד מורכבת, עוד יש דרך ארוכה ללכת כדי שזאת באמת תהיה בחירה חופשית, אנחנו עוד לא שם, לדעתי."

"מה כבר שתיים? חייבת ללכת!" (צילום: ShutterStock)

מימוש עצמי לעומת משפחה

הבעיה: נראה כי רוב הנשים מקבלות על עצמן את הדרישה להיות אימהות ולהקים משפחה בלי לחשוב עליו יותר מדי, כי המסר שנשים חיות איתו הוא שלאישה אין דרך להתבגר בצורה מכובדת אלא אם כן לקחה על עצמה את תפקיד האמא, ואז עברה לתפקיד הסבתא. לא משנה כמה אשת מקצוע מעולה היא, כמה מוכשרת, כמה מצחיקה וכמה מועילה לחברה - אם החליטה לא להקים משפחה, הרי שלא הגשימה את ייעודה האלוהי, ולכן משהו לא תקין אצלה. מעט מאד נשים מעזות לעשות את הבחירה הזאת, הרוב פשוט נכנעות לתכתיבים החיצוניים הללו מבלי באמת לברר עם עצמן את הרצון האמיתי שלהם, שקבור מתחת להתניות חברתיות בלתי נגמרות, ומוותרות על מימוש עצמי לטובת המשפחה. איך מונעים את המצב הזה?

"חשוב לשמר את הזהות העצמאית שלך, גם כשאת בת-זוג וגם כשאת אמא, ולא ליפול למקומות של ויתורים לא מודעים, שאחר כך יכולים לפגוע בך אם למשל תרצי להיפרד. אין חוקים, נכון או לא נכון. ההגשמה עצמית בהחלט יכולה להתקיים דרך אימהות וחיי משפחה, להיות אמא זו הגשמה עצמית עבור הרבה נשים וזה לא מעיד על חוסר עצמאות בהכרח/ יש בכולנו כל מיני חלקים - חלקים זוגיים, אימהיים, קרייריסטיים, חברתיים, ועוד... ישנן תקופות בחיים בהן החלקים הזוגיים ובפרט החלקים האימהיים בתוכינו עלולים להשתלט על הבמה. כשהדבר מתרחש באופן זמני (למשל בתקופת ההורות הראשונית), או מתוך בחירה מודעת ושקולה, זה בסדר גמור, אך לעיתים זה לא המצב. העצמאות האמיתית היא להכיר את כל החלקים השונים האלה ולנהל בחירה מודעת. להשתדל לא לתת להיבט הזוגי או ההורי שבתוכינו למחוק את החלקים האחרים שבתוכנו.".

חיי מין? פעם אחרת אולי (צילום: ShutterStock)

הפחד להישאר לבד ועצמאות בזוגיות

הבעיה: אף אחד מאיתנו לא רוצה להישאר לבד, אבל מבחינה רומנטית זו בעיה נשית יותר, בגלל השעון הביולוגי. נראה שאישה שמפחדת להישאר לבד תישאר בררנית במקרה הטוב עד גיל 35, ואז הכל יידחק הצידה, והפחד להישאר לבד ינהל את הכל. פתאום ההתאמה תהיה פחות חשובה, ואז מה אם הוא לא הטעם שלה, או שהוא לא באמת מצחיק אותה? העיקר שהוא רוצה ילדים בקרוב, ומה זה באמת חשוב שהוא יהיה מצחיק. כשאשה בוחרת את הפרטנר שלה לחיים מתוך המקום הזה של אין ברירה, היא מן הסתם לא תהיה מאושרת במיוחד, ותשקיע את מירב מרצה בילדים. חיי המין ידעכו, ולאט לאט הם יתרחקו, כי מעולם בעצם לא היו קרובים מספיק. ואז, או שנשארים יחד ומנהלים חיים נפרדים שכוללים גם בגידות או שמקריבים לגמרי את הסיפוק האישי בשביל הביטחון. האם הלחץ הזה הוא לחץ שנובע מבחוץ, בגלל הדרך שבה נשים מחונכות מילדות?

"החשש להיות לבד הוא חשש אנושי בסיסי. לא טוב היות האדם לבדו זה לא סתם משפט. השאלה היא האם אנחנו באמת צריכים למלא את הצורך הזה דווקא באמצעות זוגיות? או עד כמה אנחנו צריכים לתת לצורך הזה להשפיע על שיקול הדעת שלנו. חשוב לנסות לשמר תוך כדי התאהבות גם חשיבה ביקורתית שתמנע מאיתנו לעשות טעויות גדולות מדי בבחירת בני הזוג. חלקינו יכולים לעשות זאת לבד, חלקינו צריכים עזרה של טיפול. ככל שאנחנו יודעים יותר על הדפוסים האוטומטיים שלנו, היכולת לנהל את עצמינו בצורה עצמאית גדלה ומתעצמת."

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully