הטוב
הדבר היחיד הטוב בפרק המשעמם של אתמול הוא שנעמה לא הודחה. באמא שלי, ישבתי כולי קפוצה כשהיו ארבעה קולות לנעמה וארבעה לאסף. במהלך החודשים שאני צופה בתוכנית, עברתי ממצב של "לא מכירה את האישה הזאת ומה היא עשתה לעצמה בשפתיים", ל"אני מאוהבת בה, בא לי לעבור צד ולפתות אותה, כי היא מדהימה" ולדעתי היא צריכה לנצח. שתיקח עוד מיליון. מגיע לה. אני חושבת שלא הייתי יכולה לשאת את הצפייה בתוכנית בלעדיה. כאילו, היתה נשארת לי ליהיא שאני אוהבת (שאגב, התקף הצחוק שלה שבוע שעבר היה אחד הרגעים), שיש לה יכולת שאני מעריכה להישאר קול ברוב המצבים. פשוט נראה לי שאם נעמה הייתה מודחת ליהיא הייתה נכנסת לכזה דיכאון קליני שהיו מטיסים אותה עם הליקופטר לארץ, כמו מר עולם והשלשול, רק על אמת. היה לה הרבה יותר קשה לשרוד, נפשית, בלי נעמה, ולהיפך - גם לנעמה היה עצוב בלי ליהיא, וזו הסיבה שהיא לקחה סיכון והסתכסכה עם שמחה שלא שוכחת ולא סולחת בפרשת הפסלון כדי להציל אותה. יא רבי.
נעמה לא רק מחזיקה את התוכנית עם הגאונות שלה, אלא משרה רוגע אפילו על אויביה. רגע אחד רואים אדם כועס שרוצה לבעוט אותה לוילה, ושניה אחר כך רואים אותו יושב איתה, מחייך, מבסוט, ונראה רגוע כאילו עשה שאחטה ואכל דומינוס. היא כל כך מעולה, שלא רק שהיא מצליחה לעשות מהלכים משוגעים ברגע האחרון כשהכל נראה אבוד ולעולם לא מאבדת את הפאסון - היא ישר קולטת מתי משהו מתבשל ועושה בקרת נזקים, והיא גם הנחתה את מועצת השבט, למי שלא שם לב. ככה בעדינות, בלי שגיא ישים לב, היא גנבה לו את המושכות וניווטה את כל השיחה - מניפסטציה קלאסית של האינטליגנציה הרגשית העילאית שלה. ככה זה כשאת התגלמות הכבוד העצמי האלגנטי על אי מלא באנשים, ובכן, שהם בדיוק ההיפך המוחלט.
הרע
ראשית, לונא ושמחה, שחופרות בשיא החשיבות העצמית כבר שלושה פרקים. שתיהן חסרות הומור עצמי בקטע קשה, שתיהן קיצוניות ונקמניות, וכל הרעש הזה לא מגובה בכלום חוץ מאשר באגו מנופח. בואו נגיד שאני לא אצטער אם אחת מהן תודח במועצת השבט הבאה, ואם תהיה הדחה כפולה, מה טוב. שנית, אני חייבת לציין שהתחלתי להשתעמם טיפה מהתוכנית. בניגוד למה שכנראה חושבים היוצרים, שתכננו מועצת שבט שמגיעה בהפתעה באמצע היום, כדי להוציא את השורדים מהשאננות שנכנסו אליה, זה לא ממש עבד. קודם כל, לא נראה לי שאחרי אכילת ראשים של תרנגולות ו-24 שעות של הקאות אתה יכול להיות שאנן במיוחד. אולי מצומרר ומעט חלש, אבל לא שאנן. וגם אותי לא ממש ריגשה המועצה הזאת. אז לא היה להם זמן לתאם אחד עם השני. ביג דיל. כאילו לתכנן אינטריגות זה לא כל מה שהם עושים בכל רגע של ערות על האי. כל רגע שבו הם לא אוכלים רמשים או מזיעים במשימה הם קובעים אחד עם השני תוכניות ואז משנים את דעתם ברגע האחרון ועושים ההיפך. זה חוזר על עצמו, זה ארוך, וזה משעמם, וההליכה של אסף אשתר לא תשנה את מאזן הכוחות על האי. כדי שהתוכנית תתרומם יוצרי הישרדות חייבים לעשות מהלך משמעותי באמת, משהו ברמה של הכוח העצום של ליהיא, מהפך שבאמת יטלטל את השבט ויהפוך את היוצרות. באמת שמעניין לי את קו הביקיני שהמועצה התרחשה באור יום. מה אכפת לי מהתאורה? מה אני, צלם אופנה?
ה"למה מה קרה"
מני קצת התבלבל בפרק הזה כשחשב שהוא יכול להיכנס בנעמה במועצת השבט, וגם, מה הקטע? כל דקה וחצי הוא כורת ברית עם מישהו אחר. הוא גם כל הזמן פולט את המילה "ברית", לפעמים אפילו בלי קונטקסט. בחיי, חצי מאוצר המילים שלו על האי זו המילה "ברית". תכלס, הוא במיטבו כשהוא בונה איזה גג, או במשימות. זה בן אדם שפשוט צריך להיות עסוק במשהו פיזי כל הזמן, וככה הוא גם הכי מועיל וגם לא מסבך את עצמו עם תפיסת המציאות הלקויה שלו. כמו למשל כשהוא אמר לנעמה שהיא כל הזמן משקרת. לא שהוא טועה. נעמה משקרת מאד יפה כשהיא צריכה, ועושה את זה בכישרון, אבל מה הוא חשב לעצמו שיקרה כשהחליט להיכנס איתה לדיון כזה? שהיא תודה ותבקש מחילה? ברור שהיא תעשה לו ספין כזה שהוא יצא ממנו רע בסוף, מה שכמובן קרה. מני, עזוב אותך. זה דבר אחד לשחק אותה מוביל דעה ואושיית רשת בפייסבוק, כשאתה נלחם בנציגיה האדישים של שרה נתניהו, ומאחוריך עדר מטורללים שעושים לך לייקים. אבל בהישרדות? לבד? מול נעמה קסרי? קצת שאפתני. טיפה.
חוכמת השבט
"נפלתי לג'ורה" - שמחה, סתם, כי יום רביעי
"אני בן אדם מאד חזק!" - שמחה, תוך כדי בכי והשתנקויות
"כל מי שיודע לשיר בערבית לא מודח" - לונא, ברגע פוליטי אופטימי במיוחד
"אני אתן לה שפיץ בתחת ותעופי ממני" - ג'ובאני, מנסה לקלוע את שמחה לרשת, מקו העונשין
"זה נראה יותר טוב בלילה" - ליהיא, על החיים
"אני מופתע" - אסף אשתר, על ההדחה. וואלה? אנחנו מופתעים שאתה עדיין כאן