היפים והמיצים

"יש לי משימה בשבילך", אומרת העורכת שלי עם זיק של רשע בעיניים. אני בתגובה מתכווצת בכיסא כיודעת שאני עומדת לקבל אתגר שכרוך בהתעללות מצד המערכת. "ניקוי רעלים במיצים", היא זורקת עליי ברושור בצבע לבן בוהק שמזכיר לי מכוני גמילה של מפורסמים. הרמת אביבית במקור שבתוכי מתרגשת. סופסוף להרגיש קצת כמו גווינת' פאלטרו ופחות כמו מרגול. כבר דמיינתי בעיני רוחי את השבוע הקרוב בחיי: אני עם משקפיי דיסטנס ומיץ ביד, אני עושה סלפי עם המיצים שלי, אני יורדת שלושה קילו ומרגישה קלילה מאי פעם.

ספוילר: זה לא בדיוק הלך ככה.

ניקוי רעלים, או בשמו העממי "ג'וס קלנז", מתחיל בשלושה ימי הכנה. באותם הימים יש להקפיד על שתייה 2 ליטר מים ביותר לפחות (קלי קלות), צמצום בצריכת הקפאין (מישהו אמר נמס נטול?), הוספת פירות וירקות לתפריט (בלי בעיה בכלל), צריכת דגנים מלאים (יאללה!) והימנעות מהמוצרים הבאים: מוצרי בשר, ביצים, חלב, אלכוהול, משקאות מוגזים, מזונות מעובדים, קמח, סוכרים, קמח לבן, סיגריות, מוצרים עם חומרים משמרים וקופסאות שימורים (הא?).

ייאמר לזכותי שלמרות הקושי הרב וההבנה כי לבחורה צעירה כמוני אין מה לאכול - הצלחתי בגבורה וברעב במשימה. התפריט שלי כלל בעיקר ירקות, פירות, טחינה ולחם חום - משהו שלגמרי אפשרי במשך שלושה ימים - אך לא יותר. ללא ספק יכולתי לגוון ולבנות תפריט, אבל באמא שלכם, למי יש כוח לזה?

מתרגשת, קצת חוששת וללא קפאין בדם הגעתי ליום הראשון של ניקוי המיצים. אספתי את ערכת הבייסיק שלי, המומלצת לבתולי ג'וס קלנז, שמכילה שביעיית מיצים ממוספרים. הגעתי למשרד כרוח סערה ובחגיגיות של מאורסת הודעתי לקולגותיי שאני עומדת להתחיל. המיץ הראשון, אם אפשר לקרוא לזה מיץ, היה צ'ייסר של מי אלוורה חסרי טעם. לאחריו, עפ"י ההוראות, יש לשתות את מיץ SPICY (תפוח ירוק, לימון, ג'ינג'ר, פלפל קאיין) שהיה מאוד טעים אבל עשה לי כאב אוזניים בגלל החריפות של הקאיין. אבל יכול להיות שזאת רק אני והאשכנזיות שלי. מכאן, עפ"י ההוראות עליי לחכות שעתיים-שלוש בין מיץ למיץ.

מהר מאוד כל תופעות הלוואי האפשריות החלו לצוץ: הראש דאב, הגוף התעייף ונועה'לה החמודה התחילה לחשוב שאולי זאת הייתה טעות. כשהבוס שלי צחק ואמר שיגנוב לי את אחד המיצים התחלתי לבכות בטענה שזה האוכל היחידי שלי. מישהו אמר דרמה קווין?

אציין ואומר כי בברושור כתוב שבמידה ותופעת הלוואי מופיעות יש לנוח ולשתות הרבה מים. נבצר ממני לנוח עצם העובדה שאני עובדת במשרה מלאה שתופסת לי כ-80 אחוז מהיום.

לקראת אמצע-סוף היום התרחשה השבירה הראשונה בדמותה של כמה ביסים מבטטה אפויה. בפעם הראשונה בחיי הייתי כמהה לאוכל. ונתגלה בפניי צורך עז ובלתי ברור רק ללעוס משהו. לא היה לי מושג אם אני רעבה או לא רק רציתי לאכול. כמו אישה בהריון שמתחילה פתאום לראות רק נשים בהריון - אני התחלתי לראות רק אנשים אוכלים.

בבוקר היום השני כבר הרגשתי יותר טוב. אפילו המיץ השלישי בתפריט העונה לשם SWEET GREEN (קייל, מנגולד, מלפפון, אגס, תפוח, לימון, נענע) היה נסבל. כשהגעתי למיץ הרביעי בעל השם הפשטני GARDEN (סלק, גזר, ג'ינג'ר, תפוח) הרגשתי שאני באובר-דוז של נוזל מתוק ואולי עדיף לוותר על הכול וללכת לקנות בורקיטס. נוסיף על כך שבכל יום חמישי מזמינים פיצה למערכת, והמרחק ביני לבין ביס רק הלך וגבר. החלטתי להרגיע את הצורך בבצק עם מלפפון ללא תיבול. כן, זה עלוב כמו שזה נשמע.

על פי ההנחיות לניקוי, מותר ואף רצוי לעסוק בפעילות ספורטיבית קלילה כמו ריצה קלה, הליכה או יוגה. בהגיעי הביתה בסוף היום השני החלטתי לזנוח את הרצון הזה ולמלא אותו בשנ"ע (שנת ערב, המקבילה לשנ"צ - נ"ב) שאולי יחזיר לי קצת אנרגיה. זה לא עזר. צרכתי על פי ההוראות שעתיים לפני השינה את המיץ השביעי, שהוא גם הכי טעים וכנראה זה למה קוראים לו NIRVANA (חלב קשיו, תמרים, קינמון, ג'ינג'ר, ציפורן, פלפל שחור, הל, מלח ים אטלנטי) - אבל הפעם גיוונתי. הקפאתי אותו במשך שעה וחצי לפני ששתיתי אותו והפכתי אותו לגלידה. זו הייתה נקודת אור רצינית.

ביום השלישי קמתי לשביעיית המיצים המוכרת שחיכתה לי מחוץ לדלתי. הרוטינה הכוללת את אותם מיצים כבר החלה להימאס והודיתי לעורכת שלי על כך שבחרה שאתנסה בניקוי של שלושה ימים ולא חמישה. יום שישי עבר לאט מהרגיל, ואני גמעתי את המיצים בציפייה להגיע לארוחת שישי ואולי לתת איזה ביס במשהו. בהגיעי לארוחה המיוחלת חיכה לי מרק עגבניות וחשבתי לעצמי "היי, מרק זה לא אוכל, זה מיץ" ואכלתי הכול כמו תינוק שטועם בפעם הראשונה סוכר ופשוט מת על זה.

בזמן הניקוי אמנם ההרגשה הייתה די גרועה, אבל ביומיים שבאו אחרי תחושתי הכללית הייתה כיפית בצורה חדשנית. הרגשתי קלילה, שום ארוחה לא הייתה כבדה לי והיציאות היו כמו שעון (מישהו אמר קקי קסם?). בזמן הניקוי הבטן הייתה הדאגה האחרונה שלי והתחושה של איכסה המלווה אותי באופן יומיומי (שבטח קשורה לכל הגלוטן שאני צורכת) נעלמה כלא הייתה. אבל מצד שני, לא אכלתי שום דבר אז אין זה מפתיע. ניקוי מיצים אמנם קשה בטירוף אבל אפשרי לגמרי - בתנאים אידיאליים. כלומר, סביר להניח שאם הייתה לי את האפשרות לשבת בבית בכיף שלי, לנוח כשאני רוצה ולקבל את הניקוי כמו שצריך - הכתבה הזאת הייתה פחות מתלוננת והרבה יותר אוהדת.

בגזרת הירידה, אני והמשקל לא ראינו הבדל משמעותי בכמות הקילוגרמים שקוראים לה נועה בונה.

באשר למיצים עצמם: רובם היו טעימים אך הייתי שמחה ליותר גיוון הן בטעם והן במבנה התוכנית. היה יכול להיות נחמד לקבל איזה מיץ מלוח שיהיה אפשר לצרוך כמו מרק קר וגם - לא לשתות את אותם המיצים במשך שלושה ימים כי זה יכול להוציא מהדעת.

מומלץ? כן, אם יש בך נטייה למזוכיזם קל ואת פרילנסרית.