איב סן לורן (1972). GettyImages
צילום: , GettyImages

אהבה משוגעת

אהבה בלתי אפשרית שנקטעה במוות, מערכת נפשית רופפת, הון ואופנה - הרומן של המעצב האגדי איב סן לורן ושותפו פייר ברז'ה, עולה למסכי הקולנוע בסרט חדש

מה הופך סיפור אהבה אחד למרתק, ואת האחרים לבנאליים ומשעממים? מתי אנחנו נשאבים לתוך פרטי פרטיה של מערכת יחסים אישית ואינטימית, ומתי אנו אפילו לא טורחים לסובב את הראש לעברו של אותו קשר, חזק עד כמה שיהיה?

נראה כי את התשובות אפשר למצוא במערכת היחסים של המעצב איב סן לורן ופייר ברז'ה, שותפו לחיים ולעסקים. הרומן המתמשך של השניים הכיל בדיוק את כל מה שצריך כדי לרתק אתכם: הדמויות שמרכיבות את הקשר מרתקות; אהבתם מלאה במרכיבים שהופכת אותה לבלתי אפשרית, וכל מערכת היחסים עתירת גוונים דרמטיים וסוערים. הקשר של השניים גם נסתר מעיניהם של רבים במשך שנים רבות, ולכן כל טיפת מידע בנושא ממלאת את עולמן של כל זוג עיניים מסתקרנות.

פייר ברז'ה פגש באיב סן לורן בפריז, בשנת 1958, לאחר שסן לורן סיים את שירותו הצבאי כשהוא מוכה נפשית. ברז'ה טיפל בסן לורן, עזר לו להשתקם ויחד הם פתחו את בית האופנה 'איב סן לורן'. השניים ניהלו זוגיות שקטה וסמויה ככל האפשר, אך עם זאת ידועה בציבור, ונראה כי המתח בין ידיעה להסתרה, הוא שהפך את השניים למסקרנים יותר.

הסיפור כולו מונצח בסרט הדוקומנטרי "איב סן לורן, פייר ברז'ה - האהבה המשוגעת" YVES SAINT LAURENT - PIERRE BERGE, L'AMOUR FOU, שיעלה לאקרנים בפריז ב-22 בספטמבר, זמן קצר לאחר שתינעל תערוכת הרטרוספקטיבה על סן לורן, שמוצגת בימים אלה בעיר. בסרט מספר ברז'ה בן ה-80 את סיפור אהבתם הזוגית והעסקית שלו ושל סן לורן, לבמאי הסרט פייר ת'ורטון, שזהו סרטו הראשון. הסרט הזה מצטרף לשני סרטים דוקומנטריים אחרים שהתמקדו בסן לורן בעודו בחיים: "תשוקה ללא הרף" של ז'רום מיסו מ-1994, ו"שדרות מרסו 5" של דויד טבול מ-2002. בשני הסרטים הללו יצירתו של סן לורן עומדת במרכז, כשהקשר שלהם נותר ברקע, כסוג של עובדה ידועה שלא מדברים עליה.

לא מדובר בטרנד

ניתן להניח ששמו של הסרט הנוכחי נשען על סרטו המפורסם של ז'אק ריווט משנת 1969 "אהבה משוגעת", שעוקב אחר מערכת יחסים בעלת מרכיבים דומים. ריווט עוקב אחר הידרדרות מערכת הנישואים של השחקנית קלייר (בולה אוג'יר) ובן זוגה סבסטיאן (ז'אן פייר-קלפון), שהוא גם הבמאי שלה. במובן הזה, גם מערכת יחסים זו נשאה בתוכה אי-שוויוניות בסיסית, כמו גם סוג של הערצה.

מערכות היחסים של ברז'ה ואיב סן לורן היא מהאמיצות והאינטימיות ביותר שנראו. היא שילבה בין שני הגורמים המתנגשים ביותר בעולם - אהבה ועסקים - והמשיכה להתנהל, גם בזמנים של פרידה. למעשה, סן לורן וברז'ה נפרדו כבר ב-1976, אך ידידותם כמו גם קשרם העסקי המשיכה במסלולה, זאת למרות, ואולי על אף, מצבו הבריאותי והנפשי הבלתי יציב של סן לורן.

עם מותו של סן לורן בשנת 2008 בגיל 71, נותר ברז'ה לבדו בעולם. את פרישתו של סן לורן מעולם האופנה בשנת 2002, תיאר ברז'ה כמו רומן שנקטע באיבו בלית ברירה, ואפשר רק לדמיין את כאבו עם מות אהובו. זמן קצר לאחר מותו הוא החליט להיפרד מאוסף האמנות המשותף שלהם ומדירתו של סן לורן בפריז. מעבר לכל אלה, עומדת ההחלטה של ברז'ה, ככל הנראה המעריץ הנצחי של סן לורן, לספר את סיפורם הנסתר והידוע, את סיפורה של מערכת יחסים בת יותר מ-50 שנה.

לכאורה ניתן לשייך גם את הסרט הזה לחלק מגל סרטי האופנה ששוטף אותנו בשנים האחרונות. עם זאת, במקרה הזה נראה שיותר משמדובר בעניין באופנה, מדובר בעניין מתמשך ואינסופי ביצירה ובאדם איב סן לורן. מותו הותיר סוג של ריק בעולם האופנה, והתערוכות כמו גם הסרטים והספרים שיצאו לאחרונה ונסובו סביבו וסביב יצירתו, מנסים לפענח את אותו מקום שמתוכו הוא יצר ושבו הוא חי. יכול להיות שהעניין הרב נובע מכך שסן לורן עיצב מתוך מערכת קשרים ענפה. מי שהחדיר את האמנות האהובה עליו לתוך הקולקציות השונות, ולא חשש מהפניית המבט לעבר עולמות פולקלוריסטיים ובעלי ניחוח אוריינטלי, היה נטוע בתוך ההיסטוריה שהוא יצר. ובמובן זה מותו לא מפסיק להדהד את נוכחותו אלא רק מחזק אותה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully