מה זה קצר, שטוח ומשאיר טעם של עוד? אוקיי, טורטית, אבל לא רק. אפשר לתאר את זה גם דרך ההגדרות של התקשורת העולמית לאורך השנים. "אלה 18 דקות של תובנות והצעת פתרונות לבעיות של העולם", אמרו ב-BBC, "מי שמקשיב, מאמין שהאמונה ברעיונות תשנה את חיינו", נכתב ב"אל פאיס", ב"וול סטריט ג'ורנל" התפעלו, "זהו שיעור לכל הפסימיסטים וקפיצה אל העתיד", וב"גרדיאן" קבעו ש"זה הדבר הכי טוב באינטרנט".
אולי הכי פשוט להגדיר זאת דרך ההסבר של ריצ'רד סול וורמן עצמו, האיש שהגה וייסד את מה שהפך בהמשך להיסטריה מקוונת. "בני האדם סוגדים לעיצוב, לכסף, ליופי, לתהילה. האלוהים שלי זה ההבנה. אם תשרת את האלוהים הזה, כולם יקבלו יחס. אני תמיד אומר שהדרך שלי לתקשר היא להבין איך זה לא להבין. הרגע שבו אתה גורם למשהו להיות מובן, לזה אני סוגד".
אז וורמן הגה את ועידת TED (Technology, Entertainment, Design; טכנולוגיה, בידור, עיצוב), והפך עם השנים את הוועידה, בה אנשים ממגוון תחומים מרצים על מגוון נושאים, לכנס הכי חם על הגלובוס, ולמקום שבו נוצרים קשרים, נטווים רעיונות וניטעת השראה למיליוני אנשים להפוך את העולם שבו הם חיים למשהו קצת יותר טוב. וורמן הפך עם השנים לטיילר דרדן של החנונים, מפקד מועדון הקרב של תאבי הידע והאוטודידקטים ברחבי העולם.
לא היה שום רמז בחייו המוקדמים לכך שהוא יהפוך להיות גורו חינוכי ופורץ דרך לאופן בו מתייחסים למידע ורוכשים ידע. הרי אנשים סקרנים ותאבי ידע יש בכל העולם, אבל מעטים כמו וורמן סחפו אחריהם את ההמונים וביקשו לנצל את הסקרנות הטבעית שיש בכל אחד ואחת מאיתנו כדי לתת לנו כלי, את חפירה, ולומר לנו, הנה, מונחת כאן ערימה של ידע בעזרתה תוכל לכסות את בור הב?ו?רו?ת שמפריע לך.
ריצ'רד נולד בפילדלפיה ב-1935. הוא למד ארכיטקטורה באוניברסיטת פנסילבניה וסיים את התואר ב-1959. הוא נשאר בעיר והתחנך במשך 13 שנה אצל הארכיטקט הנודע לואיס קאן. במהלך אותן שנים פיעמה בו הסקרנות והרצון לחקור וללמוד את העולם, אז הוא התמקד תחילה בתחום עבודתו וכתב שני ספרים שעסקו במודלים של 50 ערים ברחבי העולם ובארצות הברית. בין לבין טייל על הגלובוס והקים את סדרת מדריכי הערים המצליחה ACCESS, ששילבה גרפיקה ותוכן בצורה ידידותית למשתמש, והפכה ערים כמו ניו יורק ולונדון לנוחות להתמצאות. וורמן תמיד שאף לפשט דברים.
וזו בעצם הייתה מטרתו: להפוך מידע לנהיר ונגיש לעצמו ולאחרים. הגדו?לה של וורמן היא שהיה לו חזון פשוט וברור אבל הדרך לממש אותו לא ממש הייתה פשוטה ובהירה, ובכל זאת, הוא לא מלמל לעצמו "חייבים להפוך מידע למובן" ופתח עוד בירה מול הטלוויזיה, אלא קם וחיפש את הדרך, עד שמצא.
הדרך הזו התחילה ב-1972, כשהוסיף עוד נדבך לשלל עיסוקיו והחל להפיק כנסים. ב-1976, במהלך ועידה של המוסד האמריקאי לארכיטקטורה אותה הפיק, טבע וורמן את המונח "ארכיטקטורת המידע" שמתייחס לאופן שבו המידע מאורגן ומסודר בתוך ארגון או אתר. "הרבה אנשים התבלבלו וחשבו שהכוונה היא איך לגרום לדברים להיראות טוב", הסביר פעם, "עיצוב המידע הוא לתמצת אותו בדרך הכי טובה, ולא רק להציב בצורה מסוימת את החלקים". באותו כנס הוא בעצם יצק את היסודות למה ששמונה שנים אחר כך הפך למימוש החזון.
הרצון לאפשר לאנשים לנצל טוב יותר את המידע ולתרגם אותו לידע, הוביל את וורמן ב-1984, כשהוא בן 49, לעשות את הצעד הראשון בדרך להפיכתו ל"יונק הדבש של המחשבה" כפי שהגדיר אותו המגזין פורצ'ן. "הקמתי את ועידות TED מתוך השעמום שלי", סיפר פעם. "היחידים שהתעניינו היו אנשי תעשיית הטכנולוגיה, הבידור והעיצוב, ומה שהדהים אותי זה שהם לא הבינו שהם חלק מאותו עסק". הרעיון היה פשוט: להזמין מרצים טובים ולא שגרתיים כדי לתת את הרצאת חייהם במשך 18 דקות. מבלי שהתכוון, וורמן יצר את מה שהפך להיות הריאליטי שלא תראו בטלוויזיה - "מרצה נולד", כי ככל ש-TED הפכה פופולרית יותר, הוועידה הפכה להיות משאת נפשם של אנשי אקדמיה ומומחים בתחומם שרצו להיות חלק מסגל המרצים.
הכנס הראשון, במונטריי, היה כישלון. הגיעו כ-250 איש, ולמרות חידושים שהוצגו כמו הקומפקט דיסק של סוני ודמו של עיצוב בתלת-ממד, הוועידה לא עוררה שום עניין. הוא לא התייאש, חסך כסף ושש שנים אחר כך הצליח להפיק ועידה דומה. הפעם זה תפס. מה שקסם לא פחות לאותם אנשים שהשתתפו בכנסים הללו היה המסתורין סביב הוועידה. רק מי שהחזיק הזמנה יכול היה להשתתף, יחסי ציבור ופרסום היו אז מחוץ לתחום. וורמן שם דגש על הרצאות קצרות, פיזר את הקהל בצורה שוויונית סביב הבמה, הורה למרצים לא להשתמש בדפים או פרומפטר וסילק את דוכן הנואמים. "למה תמיד שמים אותו בצד ימין?", תהה, "האנשים שם יותר חשובים מהשאר?". מפה לאוזן ומפה לשם, כולם הבינו באיזה כנס כדאי להשתתף. TED הפך מ-1990 לכנס שנתי, וריצ'רד וורמן הפך למייצג האלטרנטיבה למערכות החינוך השמרניות ברחבי העולם.
"אם אתה לא זוכר משהו, לא למדת אותו, ולעולם לא תזכור משהו אם לא הוא לא מעניין אותך", הסביר וורמן את גישתו כלפי תהליך הלמידה. "העניין מניע את הזיכרון. תשלב אותם ותקבל למידה. לכן, לדעתי, מערכת החינוך שלנו בפשיטת רגל, כי לא מלמדים אותך מה שמעניין אותך, ומכריחים אותך לזכור דברים שלא מעניינים אותך. אתה משנן אותם למבחן ואחר כך שוכח". עכשיו תענו מהר - איך מחשבים שטח טרפז? נו? כנראה שיש משהו במה שוורמן אומר.
עם כל שנה שעברה ועידת TED הפכה גדולה ומרשימה יותר. בדרך כלל כנס מטעם העבודה זה בעצם סוג של חופשה על חשבון המעסיק, אבל ועידת TED לא הייתה עוד כנס, היא הייתה ה-כנס שכל העולם רצה להיות בו. בשנות ה-90 הוועידה הפכה לפופולרית, וריצ'רד וורמן החל לאסוף פרסי הוקרה על היוזמה שלו. אגב, האחרון והבולט מביניהם היה פרס על מפעל חיים שקיבל מהבית הלבן ומישל אובמה ב-2012. לאורך השנים הרצו בוועידה נשיא ארצות הברית ביל קלינטון וסגנו אל גור, ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון, ביל גייטס, מייסדי גוגל סרגיי ברין ולארי פייג' ועוד. וורמן ייסד ב-1995 את TEDMED להרצאות על חידושים בביו-טק, תרופות ורפואה. "26 שנה אחרי שגוטנברג המציא את הדפוס הומצאו מספרי העמודים. המספרים האלה מאפשרים לך גישה, הם צעד ראשון בארגון הדברים", הסביר את חשיבות הכנסים שלו, "ההיסטוריה מלמדת אותנו שאנשים ייאבקו במובן מאליו. מבין הדרכים המובנות מאליהן, צריך למצוא את הדרך הבהירה, הברורה".
בשנות ה-90 המאוחרות וורמן רצה להתפנות לאתגרים חדשים וב-2001 מכר את הזכויות על TED לאחד המשתתפים, מו"ל בריטי בשם כריס אנדרסון ב-14 מיליון דולר. אם וורמן הוא האיש שהזריק חשיבה חדשה לעולם האקדמי וגם ידע לחבר דיסציפלינות, הרי שאנדרסון הוא זה שהצליח להפוך את TED למותג, כשהחל ב-2006 להפציץ את ההרצאות באינטרנט. בזכות אנדרסון TED צעדה קדימה. "כשאתה חושב איך תוכל לשנות משהו בעולם, עם משאבים מוגבלים, גישה אחת היא לטפח רעיונות, למצוא דרך להפיץ אותם ולעצב אותם כדי שהם יקבלו חיים משל עצמם", אמר אנדרסון ב-2008.
הכניסה להרצאות כבר הפכה בלתי אפשרית עבור אנשים שאין להם כסף או קשרים, ולכן הרשת הייתה הכלי שבעזרתו אנשים יכלו לשמוע שפע של הרצאות מחכימות מפי מרצים מצוינים, אשר ריתקו את הקהל בזכות שפה בהירה וגימיקים. ביל גייטס, שנאם על מלריה, שיחרר יתושים באולם, והמרצה הישראלי ליאור צורף העלה שור על הבמה. מה מיוחד במוח האנושי? מדוע דבורים נעלמות? למה רמת ה-IQ שלנו גבוהה משל הסבים והסבתות שלנו? על כל אלה ועוד הרבה נושאים שונים ומשונים הרצו ב-TED, והמין האנושי הצביע בהקלקות. יש יותר מ-1,500 הרצאות ברשת, יותר מ-140 מהן עם לפחות מיליון צפיות בכל אחת, ובסך הכול צפו בכולן יותר מ-800 מיליון איש.
אבל TED תחת אנדרסון הפכה מסחרית מדי, יקרה מדי, רהבתנית מדי, מרוחקת מדי. וורמן הרגיש שאנדרסון ניכס לעצמו את פרויקט חייו. ב-2011, אחרי שלא קיבל את הכרטיס ל-TED והזמין חדר במלון, הוא גילה שההזמנה שלו בוטלה. "הוא לא ייתן לי להיכנס שוב", צוטט בניו יורק מגזין, "אני אוהב את TED. נפגעתי מאוד מכך שלא יכולתי. לא אסלח על כך".
במקום לשקוע למרירות, וורמן המשיך להיות חלוץ בחיבור בין עולמות שונים ומרתקים, אשר מועיל לכלל. "כשאני משתעמם, אני משועמם יותר מאחרים, וכשאני מתעניין במשהו, אני מתעניין קצת יותר מאחרים", אמר פעם האיש שחיבר יותר מ-80 ספרים בשלל נושאים, מפוטבול ועד רפואה. "בדרך כלל כשכותבים ספר זה בזכות הידע שלך בנושא, אני כתבתי ספרים כי לא הבנתי את הנושא, והספר היה הדרך שלי להתמקצע בתחום וללמוד אותו, אני מלא תשוקה למלא את החור השחור ולדעת משהו".
אז וורמן הגה בין השאר את TEDSELL, TEDNYC, TED4K TEDCITY ויצר את WWW, שמייצג מילים רבות המתחילות באות W, כמו Wealth (עושר), War (מלחמה) ו-Water (מים). אין ספק שגם אפקט ה-Wow מתאים. "אף ש-WWW מוצג ככנס של העתיד, הוא נראה ברוחו כחזרה אל TED של וורמן וכהתנערות מ-TED של אנדרסון", נכתב בניו יורק מגזין, "המרצים בכנס הזה לא יידעו כנראה על מה הם עומדים לדבר עד שוורמן יציג להם שאלה. השיחות לא מוגבלות בזמן, לא יהיו כרטיסים, הנוכחים היחידים בכנס יהיו המרצים, אורח אחד שיביא כל אחד מהם וכמה מממנים". וורמן מאמין ביוזמה החדשה שלו ומכנה אותה "ג'אז אינטלקטואלי". במאי 2013 נערכה ועידה בריו דה ז'נרו, הוועידה הבאה תתקיים בסיאול באפריל 2014. בגיל 78 טיילר דרדן של החנונים עדיין חי ובועט.
הנשים בחייו
הכי שמרני ומונוגמי שיש: וורמן נשוי לסופרת גלוריה נאגי, הכותבת בעיקר סאטירה חברתית. לזוג ארבעה ילדים ושישה נכדים.
מה לקחת ממנו
"התנאי הכי הכרחי להבנה הוא להודות כשאתה לא מבין משהו".
מה להשאיר אצלו
"אני מאוד נורמלי. הכי נורמלי. יותר נורמלי מכל מי שאני מכיר. אני גם חושב שאני פחות אינטליגנטי מאנשים אחרים". כן, בטח. אל תחרטט, תודה.
הערוץ המלא של TED ביוטיוב