"הבטנו מסביב, ראיתי שמיים שחורים, קו האופק התעקל, אבל אפשר היה לראות בבירור סלעים שנמצאו רחוק מאוד מאיתנו, כי אין לחות או אוויר שיגבילו את הראייה. השמש זהרה מאחורינו. חשבתי כמה אירוני זה שאנחנו בני האדם שמגיעים הכי רחוק אי פעם, ובאותו זמן כל שאר בני האדם צופים בנו. אחרי שחזרנו וראינו את התמונות של השמחה, ההתלהבות והמסיבות שכולם עשו, אמרתי לניל ארמסטרונג 'תראה, פספסנו את הכול".
בגיל 21 תגיע לירח זו לא בדיחת בזוקה עבור כמה אנשים שעדיין מסתובבים בינינו. באז אולדרין הוא מהמבריקים והמיוחדים האלה שחלמו להגיע לירח, ואכן עשו זאת. אמנם קצת אחרי גיל 21 אבל בסופו של דבר טביעת כף רגלם נמצאת שם. אבל אולדרין לא ידע רק הצלחה בחייו. האיש השני שהלך על הירח הלך רחוק לעוד מקום, אפל ואכזר לא פחות. אולדרין צעד אל תוך נפשו, וחילץ את עצמו מההתרסקות שחווה אחרי הנחיתה בכדור הארץ. נדמה שזה לא פחות קשה.
אולדרין נולד בינואר 1930 בגלן רידג', ניו ג'רזי, למשפחה ששורשיה פזורים בין סקוטלנד, שבדיה וגרמניה. אביו אדווין אולדרין היה קולונל בחיל האוויר, אמו מריון מו?ן - כן, זה שם משפחתה - לא זכתה לראות את בנה הולך על הירח. "ירשתי את הדיכאון מהצד של אמא שלי", אמר שנים אחר כך, כשסיפר על התקופה בה היה אלכוהוליסט, "אבא שלה התאבד, ואמי התאבדה שנה לפני שטסתי לירח".
את כינויו "באז", אותו הפך בהמשך לשמו, קיבל מאחותו פיי אן, אשר לא הצליחה לבטא את המילה "אח" (brother), וקראה לו "באזר" (buzzer). אחרי שלמד ארבע שנים בתיכון מונטקלייר, דחה אולדרין מלגת לימודים מלאה ב-MIT והחליט ללכת בדרכי אביו ולהתגייס לצבא, למוסד לא פחות יוקרתי וחשוב: האקדמיה הצבאית בווסט פוינט.
הוא סימן לעצמו מטרה אחת - להיות טייס קרב. אולדרין סיים בהצטיינות את הכשרתו כטייס, וגם היה בעל תואר בהנדסת מכונות. באז גויס ב-1951 למלחמת קוריאה, רשם 66 גיחות מבצעיות ונרשמו לזכותו שתי הפלות של מיג-15. "לטייסי קרב יש קרח בוורידים, אין להם רגשות. הם יודעים שפחד ודאגות אחרות מסיטים את המחשבה מהמשימה", אמר. הוא קיבל עיטור על שירותו, ולאחר המלחמה הדריך בבסיס בנבאדה, הוצב גם בבסיס בגרמניה, ולאחר מכן השלים דוקטורט באסטרונאוטיקה ב-MIT. את התזה שלו על "טכניקות של מפגשים אופקיים במסלולים מאוישים" חתם במילים: "בתקווה שעבודה זו תסייע בדרך כלשהי לחיפוש המפגשים בחלל, והיא מוקדשת לכל חברי הצוות שיבצע זאת. אילו רק יכולתי להצטרף אליהם". ניבא ולא ידע מה ניבא. הבקשה הזאת התממשה מהר מאוד. להיות טייס וד"ר לאסטרונאוטיקה לא הספיק לאולדרין, משהו אחר בער בו.
אחרי הדוקטורט הוא הצטרף לחטיבת מערכות החלל של חיל האוויר האמריקני, ובקשתו להיות אסטרונאוט נדחתה כי מעולם לא היה טייס ניסוי. בהמשך התנאי הוסר ואולדרין התקבל למחזור האסטרונאוטים השלישי של נאס"א. אולדרין הופקד של יצירת טכניקה של עגינה ומפגש עם חללית, והדגים איך אנשי חלל יכולים לעבוד מחוץ לחללית. כצוללן חובב, הוא פיתח את אימוני האסטרונאוטים מתחת למים כהדמיה של חוסר משקל.
ב-1966 אולדרין והאסטרונאוט ג'ים לאבל נבחרו למשימת ג'ימיני 12, וטסו לחלל, שם אולדרין ביצע הליכת חלל במשך כחמש שעות, שיא לאותה תקופה. הוא גם השתמש ביכולותיו כדי לחשב את המפגש מחדש באופן ידני אחרי שהרדאר הושבת, וביצע את תמרוני העגינה בעצמו. בקיצור, הדוקטורט שלו והשיטות שפיתח בנאס"א מומשו אחת לאחת בין ה-11 ל-15 בנובמבר 1966. כוכבו בסוכנות החלל דרך.
"כשהודיעו שהצוות שלנו יטוס ראשון לירח אמרתי לאשתי שאני מעדיף להיות בצוות שיטוס שני, כי אני לא רוצה את כל תשומת הלב של העולם. הרי אף אחד לא ישאל מי היה האיש השביעי על הירח", סיפר. הוא הכיר היטב את ניל ארמסטרונג, עמו כבר שיתף פעולה במשימת אפולו 8. ב-16 ביולי 1969 הם שוגרו לירח.
רגע לפני שנכנס למסלול הירח, אולדרין לקח לחם קודש ויין שהביא עמו מכנסייה בטקסס. "זה מעניין שבאוכל והמשקה הראשונים שהיו על הירח היה אלמנט של שיתוף", אמר. נאס"א לא שידרה את הטקס הפרטי שלו כדי לא להסתבך עם מדליין מארי אוהייר, מייסדת "האתאיסטים האמריקאים", אחרי שבמשימת אפולו 8 הוקרא פרק מספר בראשית שעורר את זעמה, משום שאסטרונאוטים נחשבו לעובדי מדינה. שנים אחר כך התחרט באז ואמר שהיה מוותר על לחם הקודם ונשאר עם היין בלבד. "זה היה טקס נוצרי, ואנחנו באנו לירח בשם האנושות כולה", כתב בספרו "שממה מופלאה", ששמו לקוח ממילותיו הראשונות על הירח. ואז אולדרין ירד מהחללית.
"כדור הארץ נראה משם גדול פי ארבעה מירח מלא, תכשיט נוצץ שעטוף בחלל שחור", סיפר. ארמסטרונג ואולדרין היו בסך הכול 21 שעות על פני הירח, וחזרו עם 20 קילוגרם של סלעים. כ-600 מיליון בני אדם צפו ברגע ההיסטורי. "האבנים שהבאנו פחות חשובות, מה שחשבו זה שאנשים היו עדים לזה", אמר, "ההישג הוא ההשראה שסיפקנו לדור שלם ללמוד מדע".
"כולם היו בכדור הארץ , מלבד שלושתנו, וכולם הסתכלנו עלינו", סיפר על אותם רגעים, "איזה דבר נפלא זה להיות כאן, ולעשות את מה שאומנו לקראתו ולהשיג הישג כביר כזה למען האנושות. ירדנו מהעצים, המצאנו את הגלגל, המסנו מתכת ואחר כך הטסנו מטוסים וטילים והנה אנחנו הולכים על הירח - איזו אבולוציה מופלאה, איזה הישג הישגנו כיצורים. זה קרה 66 שנה אחרי שהאחים רייט בנו מטוס. זאת הוכחה שלמדנו ואנחנו יכולים להגיע לכוכבים רחוקים יותר במערכת השמש וליצור בהם מושבות. זה לא יקרה בחיי, אבל זה יקרה".
בראיון הוא נשאל איך הרגיש עם זה שניל ארמסטרונג יצא ראשון. "הטלתם מטבע?", שאל המראיין. "אם היינו מטילים מטבע בחלל הוא לא היה נופל", התלוצץ אולדרין, "ארמסטרונג היה מפקד המשימה ולכן היה ראוי שהוא יצא ראשון. הוא ייצג אותנו, את נאס"א ואת כולם". גם ב"ניו יורק טיימס" חיפשו קצת קנאה, אבל אולדרין השיב "באותו זמן לא חשבתי על עוד זרי דפנה".
הנחיתה הייתה קשה. לא הנחיתה הפיזית, היא עברה בשלום, אלא הנחיתה בחזרה לחיים. אחרי שהגיע לשיא חייו בגיל 39, אולדרין גילה שקשה לרדת מהאולימפוס האנושי הזה שהוא וחבריו העפילו אליו. "כשחזרתי, הרגשתי שמנצלים אותי - אנשים, חברות מסחריות, ארגונים, צבא ארצות הברית - וכדי לנסות להתמודד לזה שתיתי אלכוהול", כתב בספרו. הוא קיבל את המדליה הנשיאותית, אין ספור ברכות ועיטורים, ובהוליווד יש לו כוכב בשדרה. "השדים בנפשי שאלו 'מה יצא לי מזה ששירתי את ארצי במשך הרבה שנים?', אילצו אותי לשחק את הגיבור וכולם רצו חתיכה ממני. הם מקשיבים לרעיונות שלי בכלל? יעריכו את מה שאציע בהמשך?".
במרץ 1972, אחרי 21 שנות שירות, פרש וכתב אוטוביוגרפיה בשם "חזרה לכדור הארץ". אולדרין התקשה למצוא כיוון ברור לחייו. כל כך התקשה עד שהפך להיות סוחר מכוניות בטקסס. הנה זה שוב, הפעם כמשפט מלא: האדם השני שצעד על הירח הפך לסוחר מכוניות בטקסס. לא ייאמן. "לא הייתי מוצלח בזה", הודה אולדרין, "רוב האנשים שקיבלו תואר של הכרה ציבורית מוצאים את עצמם די אמידים מבחינה כלכלית. זה לא היה כך במקרה של אסטרונאוטים". בתחילת שנות ה-70 אולדרין - איש בעל מרץ וחוש הומור - שקע בדיכאון וכאמור, הפך אלכוהוליסט. באותה תקופה הוא גם התגרש מאשתו הראשונה ג'ואן, אושפז וטופל.
לאחר טיפול ממושך התגבר לבסוף על האלכוהוליזם, ולמעשה השיג הישג לא פחות גדול מהליכה על הירח הוא האיר את האפלה שהייתה בתוכו. זהו הישג עצום כי אולדרין הוא לא עוד אמריקאי שהתמכר לטיפה המרה. הוא אייקון. ומכיוון שהגיע עד לירח, הנפילה שלו גדולה יותר והתהום שלו עמוקה יותר משל בן אדם ממוצע, כך שלצאת ממנה זאת חתיכת כברת דרך. "ההחלמה לא הייתה קלה. הכי מאתגר היה לקבל את זה שאני זקוק לעזרה וטיפול", אמר, "זה היה אחד האתגרים הגדולים בחיי, וגם אחד המספקים ביותר". במשך שנים הוא סייע לנגמלים אחרים.
לאחר שחזר לעצמו, הוא החל לעבוד במרץ על פיתוח חללית למאדים. ופיתח מודולים שהוכרו כפטנטים. "אני עוזר לנאס"א לחשוב מחוץ לקופסה, לתכנן הגעה למאדים ולעורר התלהבות בכולם", אמר. בנוסף, אולדרין הקים את קרן ShareSpace שמוקדשת לקידום החינוך בנושא החלל, כתב ספרים - ביניהם כמה ספרי ילדים שעסקו, איך לא, בהגעה לירח ובכוכבים, וגם שני ספרי מדע בדיוני. יוצרי "צעצוע של סיפור" החליטו לכבד את אולדרין ולקרוא לאחת הדמויות הראשיות "באז שנות-אור". אלדרין היה משועשע. "כנראה שזה נכון, אבל אין לכך עדות בחשבון הבנק שלי", אמר.
ניל ארמסטרונג היה הראשון שדרך על הירח, היו אחריו עוד אסטרונאוטים, אבל האישיות הכובשת של באז אולדרין, ההומור השנון שלו, דעתנותו, הקומוניקטיביות והפתיחות, הפכו אותו ל"פנים" של תעשיית החלל. ב-2002, בארט סיברל, אחד ממובילי הקונספירציה הטוענת שארצות הברית לא הנחיתה אנשים על הירח, חיכה לאולדרין בפתח של מלון בו הרצה, חמוש בצלם וידאו. "אתה האיש שמקבל כסף על משהו שלא עשית, אתה גנב, תישבע בתנ"ך שהלכת על הירח", ענה סיברל. אולדרין יצא לרחוב, וסיברל נצמד אליו, ממשיך להאשימו. "אמרת שהלכת על הירח ולא עשית את זה, אתה פחדן ושקרן ו.." - אגרוף. יד ימין של אולדרין חבטה בפניו של סיברל. המשטרה לא הגישה נגד אולדרין כתב אישום על תקיפה. סיברל היה מגיע לירח בעצמו לפני שדבר כזה היה קורה.
בגיל 84 ימיו עמוסים. הוא מרצה, מתראיין ומלמד. הוא לא מתייחס לעצמו כאייקון ונהנה לחיות את החיים. ב-2010 הוא השתתף ב"רוקדים עם כוכבים" האמריקאי, הרי מי יודע טוב ממנו איך לרקוד עם כוכב? הוא נתן את קולו לפרק של הסימפסונים, בו הומר יוצא לטיול בחלל; התארח בסדרה "רוק 30"; שיחק את עצמו בסרט "רובוטריקים"; שיחק בסרט דרמה יפני בשם "אחים בחלל"; אפילו הקליט שיר ראפ עם סנופ דוג בשם "Rocket Experience"'. ריספקט. אולדרין הוא כנראה אחד האנשים הכי קו?לים בכדור הארץ, ולבטח האדם הכי קו?ל שהיה עד עכשיו בחלל.
בראיון ל"ניו יורק טיימס" אמר שלדעתו העליונות של האמריקנים בחלל נעלמה, ושתכנית המעבורות ותחנת החלל לא עמדו בציפיות. לאולדרין חשוב שהמדע האמריקאי יוביל את האנושות. "זה הכרחי להישרדותה של ארצות הברית", אמר, "אחרי שהיית ראשון, איש לא יכול לקחת זאת ממך. אם נאבד את המנהיגות לסינים, נצטרך להשתמש בהישגים הסיניים כדי להעניק השראה לאמריקאים. אנחנו יכולים לשחזר את תחושת הפלאיות".
אולדרין חושב שהאנושות חייבת לחשוב רחוק יותר. "אני חושב שאנשים יגיעו למאדים והייתי רוצה לחיות כשזה יקרה. מאדים שם, מחכה לנו. צריך ללכת למקומות שבהם לא היינו". מורשתו לא מדאיגה אותו. "ההיסטוריה מקבלת פרשנות חדשה ככל שעובר זמן. פעמים רבות, המשתתפים בה אובדים ככל שחוזרים על הסיפור".
הנשים בחייו
אולדרין היה נשוי שלוש פעמים. תחילה התחתן עם ג'ואן ארצ'ר, אם שלושת ילדיו ג'יימס, ג'אניס ואנדרו. אחר כך נישא לבברלי זייל. לאחר הגירושין ממנה, התחתן עם לויס קנון, ממנה התגרש ב-2011.
מה לקחת ממנו
את הכוח הנפשי לקום מהקרשים
מה להשאיר אצלו
את המחשבה ההיא על אלכוהול כמפלט
