פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      מסעדה פרואנית בלונדון יומנה של דיילת (אתר רשמי)צילום: אתר רשמי
      מסעדה פרואנית בלונדון יומנה של דיילת (אתר רשמי)צילום: אתר רשמי

      פרו ורבו

      לונדון היא מקום מוכר, אבל תמיד יש לה מה לחדש. שנטי גדרון - בלוגרית, עיתונאית ודיילת אוויר - נחתה בלוטון ומשם הגיעה למסעדה פרואנית מרשימה. עזבו את הטעם המושלם של האוכל, האווירה שמסביב עושה הבדל עצום

      מסעדה פרואנית בלונדון יומנה של דיילת (אתר רשמי)
      להתרגש כמו המקומיים

      תמיד אהבתי שדות תעופה. חו"ל תמיד נשמע אטרקטיבי ביותר, או כמו שמאיר אריאל כתב: "כל האינטרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן וכאן וכאן".

      וזה כנראה מה שהוביל אותי להגיש מועמדות למשרת דיילת אוויר, אי שם לפני ארבע שנים. עזבתי עבודה יציבה במקום אהוב והייתי בנקודת מפנה בחיים. ישבתי על הספה בסלון שלי וחשבתי מה אני הולכת לעשות עם עצמי. נתתי רגע לדמיון לקחת אותי הכי רחוק שאפשר והדמיון קבע: בואי נעוף רחוק. מזוודה קטנטנה, מדים מגוהצים, שיער מסודר. לחצתי 'שלח' על טופס המועמדות למשרה ואיך אומרים? מאז הכול היסטוריה.

      יש לכם כמה שעות פנויות במקום מסוים? מצוין. אני לוקחת אתכם איתי. סיבוב קצר ברחובות ניו-יורק, ארוחה במסעדת מישלן צרפתית, בר שחובה לבקר בו בברצלונה, ספא מפנק שחייבים להכיר. זה הצד הזוהר של העבודה, החיים הטובים. ואין כמו המלצות סודיות של דיילת אוויר כדי לחוות את המקומות הכי מרגשים בעולם כמו מקומיים.

      אדוני, תיישר את גב המושב

      ברוכים הבאים לטיסה 311 ללוטון. השעה 2:45 לפנות בוקר ואני מקדמת בחיוך את פני הנוסעים בשלל ברכות שמתערבלות יחדיו. ערב טוב, בוקר טוב, ברוכים הבאים, אמירות משעשעות על השעה הבלתי אפשרית נזרקות לאוויר. בדיקת קבינה להמראה, חגורות בבקשה, אדוני, אם תוכל ליישר את גב המושב, גם אני מתיישבת, נחגרת, מתמסרת לכיסא קשיח אך מחבק, כזה שכבר הורגלתי אליו בארבע השנים האחרונות. והנה אנחנו כבר באוויר, ושעות הלילה הזעירות חולפות ברכות, בשקט. בדיקת קבינה לנחיתה, חגורות בבקשה, אדוני אם תוכל ליישר את גב המושב. מתיישבת, נחגרת, מתמסרת. הגלגלים נוגעים בקרקע ובכריזה נשמעת הודעה: 'גבירותי ורבותי, ברוכים הבאים ללוטון'.

      מסעדה פרואנית בלונדון יומנה של דיילת (אתר רשמי)
      ברוכים הבאים ללוטון

      על הקרקע השעה 6:40 והטמפרטורה קרה ואפרורית, כיאה לממלכה האנגלית. הדרך מהשדה הקטן שבלוטון לעיר הבירה המלכותית אורכת כשעתיים. לצדי בן זוגי שהצטרף אלי לנסיעה, ראשי על כתפו, העיניים נעצמות קלות, באוזניים מוזיקה שאני אוהבת ותוך פרק זמן שספק מרגיש כמו נצח וספק מרגיש כמו שניות אני כבר בקומה השביעית של מלון במרכז לונדון, אחרי מקלחת חמה ומזככת, במיטה רכה תחת סדינים לבנים כשלג, חולמת על קניות באוקספורד ושעונים גדולי ממדים.

      השעון מצלצל וזה האות שלנו לקום ולחקור את העיר. יש משהו בלונדון שאני ממש אוהבת. נתחיל מהפשוט: האנגלית. איזה כיף להיות בחו"ל ולהרגיש כל-כך בבית, כי הכול קריא, ברור, נגיש. מחסום השפה נעלם לחלוטין מה שמאפשר לגלות בעיר פינות סודיות וסמטאות צדדיות בנחת. ובאותן סמטאות מתגלה יופייה האמיתי של העיר שגורם לי להתאהב בה בכל פעם מחדש: בניה נמוכה, אלגנטית, מלכותית. הכול בלונדון יפה, מהבניינים ועד המוניות, מהסטייל של האנשים ועד האוכל. יש בה משהו שיקי שאי אפשר להתחרות בו, והיא מציעה למבקר בה עולם ומלואו.

      מסעדה פרואנית בלונדון יומנה של דיילת (אתר רשמי)
      אי אפשר להתחרות בשיק הזה

      ראמן בצהריים, קפה בסוהו, קצת קניות ברחוב אוקספורד כי היי, אנחנו בלונדון בכל זאת, והופ אנחנו כבר חזרה במלון, תוהים את התהייה שתמיד עולה אצלנו סביב 19:30 בערב: 'מה נאכל?'. הבחירה הקלאסית שלנו היא אוכל יפני, אבל אחרי שבועיים ביפן, צ'ופסטיקס זה הדבר האחרון שמתחשק לנו לראות. ואז הגיעה ההברקה, זיכרון של המלצה של בת של מכרה. 'מסעדה פרואנית' הוא פסק, ולי זו נשמעה כמו חתיכת הרפתקה, עכשיו רק נותר לי למצוא את האחת. 'תתלבש יפה', אמרתי. הפור נפל: Chicama.

      אנחנו אוהבים לאכול בחוץ, אנחנו אוהבים מסעדות שמחות ואנחנו אוהבים לשבת על הבר. קבלת פנים לבבית, תליית מעילים מסורתית, והופ אנחנו כבר במקום שהזמנו, ממש מול המטבח הפתוח. מים מוגזים לשולחן, בקבוק רוזה קריר כי בפנים, למרות מזג האוויר, לגמרי נעים והנה הגענו לתפריטים. מה תמצאו כאן? הרבה צבע, הרבה טעמים, מבחר דגים ופירות ים בלתי נדלה, מנות על טהרת הירקות ו-0 עוף או בשרים. מחירי המנות נעים בין 6 פאונד למנת פתיחה ועד 17 פאונד לעיקרית גדולה, ומזנקים עוד קצת מעלה כשזה נוגע לדגים טריים לפי גודל ומשקל. מחירי האלכוהול דומים לארץ ובעבור בקבוק יין תאלצו להיפרד ממינימום 28 פאונד. אבל אלה מתגמדים לעומת הפאן הטהור שהמקום הזה משדר, עם מוזיקה כל-כך נכונה, ואקשן תמידי מהסוג החיובי ביותר. כולם מחייכים, כולם מרוצים, כולם מתענגים. פרו זה כאן, וברמה גבוהה ביותר.

      מסעדה פרואנית בלונדון יומנה של דיילת (אתר רשמי)
      אקשן מהסוג החיובי ביותר

      פלפלי פדרון בירוק עז וטעמים דומיננטיים היו יריית הפתיחה המוצלחת של הארוחה. מנה קטנה ומצוינת במיוחד לצד האלכוהול. קרוקטים קטנטנים של דיונון ואורז שחור היו שתי המנות הבאות בארוחה. טעימות, עוקצות, מדויקות. סביצ'ה בסגנון אסייתי עם לברק, אצות וסויה היה שונה לחלוטין מכל מה שאנחנו רגילים, וסלט פאפאיה ירוקה עם סרטן הצליח להפתיע את הפה בטעמים עזים ומעניינים. מנת הטונה האדומה עם האבודקו הייתה חגיגה לעיניים וגם לחיך והייתה בעיני אחת הבולטות בשולחן. צפינו בהשתאות בידיים העובדות ממש מולנו, וניכר היה שדווקא מנת התמנון שוויתרנו עליה מטעמים כאלה ואחרים, בלטה במיוחד על שולחנותיהם של אחרים. לא לפחדנים. על הקינוח וויתרנו פשוט כי לא יכולנו להכניס עוד גרגר, אבל גם אלו נשמעים (ונראים) נפלא. טארט בטטה עם קוקוס וליים או גלידת בננה ויוזו לצד מרנג וקוקוס לבטח יספקו את השן המתוקה של כל חובבי הקינוחים.

      מסעדה פרואנית בלונדון יומנה של דיילת (אתר רשמי)
      כל טוב על הצלחת

      שנטי גדרון היא בלוגרית, עיתונאית ודיילת אוויר

      לאתר הבית של שנטי: www.the-funny-bunny.com

      המסעדה: Chicama, 383 King's Road, Chelsea, London

      צילום לתמונות המסעדה: Chicama Gallery, האתר של המסעדה: https://www.chicamalondon.com/

      צילום שאר התמונות: אינסטגרם שנטי גדרון shantihg@

      מסעדה פרואנית בלונדון יומנה של דיילת (אתר רשמי)
      בלונדון התנהג כמו פרואני
      מסעדה פרואנית בלונדון יומנה של דיילת (אתר רשמי)
      לונדון והטעם המוכר