חיבוק מנחם. ShutterStock
ShutterStock

היום בו גיליתי שאני צריכה טיפולי פוריות

מיכל פוסמן

21.6.2018 / 16:58

"זה לא שעשינו משהו לא בסדר, אנחנו לא חולות, לא פגומות, לא מצורעות - פשוט נפלנו בסטטיסטיקות הלא נכונות". סיפור אישי

מעולם לא התביישתי לספר שאני עוברת טיפולי פוריות. כל מי שקרוב אליי ידע את זה מהיום הראשון וגם בפייסבוק חשפתי את זה די מהר. מעטה השתיקה (ולרוב גם הבושה) שסובב את הנושא הזה תמיד חרה לי, הפריע לי - הרי זה לא שעשינו משהו לא בסדר, אנחנו לא חולות, לא פגומות, לא מצורעות - פשוט נפלנו בסטטיסטיקות הלא נכונות. זו ה"חבילה" שלנו ואני היום יכולה להגיד שאני מקבלת אותה באהבה כמו שהיא ולא מחליפה אותה עם אף "חבילה" אחרת, בעיקר משום שעם זו כבר למדתי להתמודד.

איך להתמודד? לשתף, לדבר ולנהל את הפרוייקט הזה שנקרא טיפולי פוריות עם מינימום הסתרה ומקסימום הכלה. כן, גם ברשת.
פעם אמרו לי איפושהו שאנשים אוהבים תכנים שמחים ברשת כי צרות יש להם מספיק משלהם. אני לא יודעת אם דיבורים על טיפולי פוריות נחשבים ל"שמחים" אבל אין ספק שאני לא רואה אותם כ"צרות".

צרות הן כאב שבא ממחלה, לא עלינו, זה התעסקות באובדן, בחרדות כלכליות אולי, בהשרדות. טיפולי פוריות מתעסקים בחיים, בזכות לתת, בזכות לבחור. נכון, לא פעם אני מוצאת את עצמי מתעסקת בשאלות של "למה אני? מתי זה ייגמר? איך זה ייגמר? ולמה לעזאזאל זה לא מצליח לי?" אבל מהר מאוד אני חוזרת לעצמי ומבינה שככה זה. כן זה עד כדי כך פשוט - ככה זה. יש דברים בחיים האלו שלא בשליטתנו וזה לא משנה כמה נשתדל, כמה נתאמץ, כמה נאחז בשליטה מדומיינת - זה פשוט מה שזה, מה שהטבע החליט וזה מה יש. בדיוק כמו שהטבע החליט עבורי על נמשים בפנים, גובה 164 ס"מ ואף כפתור, זה - מה - שיש!

ShutterStock

כבר מהיום הראשון שבו התבשרתי שאין ברירה והדרך שלי לילד/ה תהיה מעט יותר קשה, ידעתי שכמו כל דבר בחיי שהלך לאט ומורכב, גם כאן אני מתגייסת ומתחיל לנהל את המבצע הזה כמו שאני יודעת. מפשילה שרוולים ויוצאת למסע. המסע שלי לילד.

לאורך כל הדרך הזו אני פוגשת חברים חדשים וישנים, אהובים ואוהבים שמריעים, עוזרים, מעודדים וגם מאפסים כשצריך ונותנים מלה טובה. זה כל כך חשוב לכל מי שעוברת טיפולים, למצוא את המעגל הנכון שיקיף אותה ויספק כר תמיכה וחמלה ברגעים הקשים וגם בשמחים. יש לא מעט משפטים שנאמרו לי לאורך שלוש השנים האחרונות מכל מיני אנשים שחקוקים אצלי עמוק בלב ונותנים לי תקווה בכל פעם שאני מחפשת אחת כזו.

אז צאו לדרך אהובות יקרות, היא תהיה קשה, היא תהיה מעצבנת, בלתי נסבלת לעתים ומדכאת - אבל יש בה גם כל כך הרבה אהבה, למידה, שמחה והתפתחות. תעצרו לנוח לפעמים, אתן צריכות את זה, תסלחו לעצמכן, תאהבו ותחבקו גם את הקושי ובסוף, בסוף יהיה טוב. וכשהסוף הטוב יגיע, אני בטוחה שנסתכל לאחור ונראה שבעצם, היה ממש טוב לאורך כל הדרך.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully