גמל במדבר.

איך היחסים שלך עם עצמך? גיא הוכמן נסע לגלות. במדבר, אלא איפה

1.7.2018 / 15:13

"המפתח ליחסים תקינים עם הזולת הוא קיום מערכת יחסים תקינה עם עצמנו", זהו המסר של הסדנה ששלחנו אליה את גיא הוכמן. קצת בסיסי אבל הי, שלושה ימים במדבר זה תמיד מועיל

לפני שבועיים

אנשים מחזיקים ידיים.
אנשים מחזיקים ידיים

עוד יום רגיל של עבודה משרדית. מלא מחשבות, אפס שאיפות. ככה זה השגרה, היא נוחה מדי בשביל שתפעיל את המוח, שלא לדבר על הנפש. ועוד זה התשיעי לחודש או העשירי או התאריך הזה שנכנסת משכורת ואתה אומר עצמך "אוי, זה דווקא נחמד להיות שכיר".

בדיוק ביום הזה, היא, עורכת ערוץ הנשים המהוללת, זרקה לאוויר בחוסר כוונה מוחלט את ההצעה הבאה - "אף אחד פה לא רוצה במקרה להצטרף לסדנת "היחסים של עצמי"- מסע פנימי בן 3 ימים במדבר, נכון?". עצרתי מלשחק אותה עובד. נדלקתי. סדנאות? אוהב. מדבר? אוהב. מסע פנימי? לא יודע מה זה. תרשמי אותי, גברת. חייב לברוח קצת מפה.

היחסים של גיא עם עצמו

חמישי, 11:00 בבוקר. אי שם בין ערד למצדה. דיסקליימר - אם יש אדם שכנראה לא צריך לשלוח למקום כזה, זה עבדכם הציניקן. הגעתי משועשע מראש, רק בגלל השם של המקום בו נערכת הסדנה. כפר הנוקדים. בדמיוני ראיתי כפר נידח עמוס ברוחניקים, כל אחד מסתער על טקסט ומתחיל לנקד. הגנות, כן כן, אני יודע. צפירה קלה קטעה לי את המחשבות והחזירה אותי אל המציאות. שקט, המון שקט. והמון מדבר. כבר אני רגוע. עכשיו איפה מתעצמים פה?

אני נכנס אל הכפר. נווה מדבר אמיתי. אפילו לא כזה חם. בזמן שאני מסתגל לאווירה אני שומע שקוראים בשמי. זו אסתי, ולידה ניצבת ניבה. המנחות של הסדנה.

2 מנחות, 20 משתתפים. עוד לא קבוצה. חכו.
ההתחלה, כמו כל דבר, מוזרה. לא קלה. ואם לא מספיקה העובדה שכל נושא האימון זר לי ורק מלשמוע שמות כמו אלון גל או אלון אולמן או עוד אלון אחר שמנסה להיות טוני רובינס עושה לי חלחלה, עכשיו אני גם צריך לשחק משחקי הכרויות עם כל המשתתפים האחרים? עם כל הכבוד, לא באתי לאודישנים לאח הגדול, באתי לעבור תהליך. איך בדיוק דינמיקה קבוצתית של בניית פסל מנייר עם כולם יעזור לי בזה, למען השם?

מאין באת ולאן אתה הולך

איש על שטיח.
קודם כל מתחברים

כן, אז העניין הוא שלאדם פרקטי קשה להתחייב למשהו שקוראים לו "תהליך", קשה לו עם "מודעות" - הוא צריך דרך, הוא צריך מטרות - זה הקונפליקט שניהלתי לאורך שלושת הימים. המאבק התמידי בין ההתחייבות לתהליך לבין הרצון לתוצאה מיידית. מאבק בין הדרך למטרה. ובעיקר, ביני לבין עצמי.

לא סתם קוראים לסדנה הזאת "היחסים שלי עם עצמי". כי היחסים שלי עם הזולת הם באמת סבבה, אבל עם עצמי? וואי וואי. ותחשבו על זה רגע, מתי פעם אחרונה התעסקתם בעצמכם 72 שעות נון סטופ? ולא בקטע של מחשבות וסרטים, זה יש לכולם, אלא ממש להתבונן, כמעט באובססיביות, על עצמך? תקשיבו, זה לא קל. זה עבודה. די, אני לא בנוי לדברים האלה. "אולי אני פשוט אחתוך הביתה" זו מחשבה שעברה לי בראש כל כמה שעות.

ואז הוא זיהה את זה. יהודה. לפני עשרים שנה הוקם בית ספר קטן לגישור ואימון, היום גומא זו כבר אימפריה ויהודה הוא שותף ומנכ"ל. אולי זו האנרגיה הגברית, ואולי זה הניסיון הרב, אבל הוא הצליח לתפוס אותי. "רוצה פרקטיקה? קדימה. איפה אתה רוצה להיות עוד 5 שנים"? כשעניתי לו תשובה אבודה של חייל משוחרר, הוא התחיל להכווין אותי, וביחד ניסחנו שתי מטרות. ספציפיות. עם טווחי זמן והכל. כמו שאני אוהב. נרגעתי.

ובזמן שהאגו אמר "גיא, אתה יודע הכל אתה לא צריך עזרה מאף אחד", ההיגיון דווקא הקשיב. ומאותו רגע נתתי לו לקחת את המושכות. וחשוב מכך, באותו יום, ובעזרת מתודה מאירת עיניים, למדתי לבקש עזרה. מדובר בכישור שאפשר לרכוש, מסתבר. צריך לדעת לעשות את זה, וכל אדם עם קמצוץ אגו יודע שזה ממש לא מובן מאליו. הנה, כבר יצאתי עם משהו.

הכל בסדר טודו בום

סדנה תמונה כללית.
האנשים האלה יכולים גם לעזור לך. רק צריך ללמוד לבקש

אז אני ממשיך. קם בבוקר מדברי, מקשיב לשקט. אוכל יחד עם שאר חברי הקבוצה. כן, כבר מדובר בקבוצה. אני מסתכל על הפנים שלהם, הם עוברים משהו. אנשים מתמסרים בצורה מוחלטת. השילוב בין כוחו של המדבר, המרחק מהבית והכלים שבסדנא מצליחים להגיע גם לסקפטים ביותר, אלה שכמעט התייאשו וחזרו הביתה לפני 24 שעות ועכשיו כבר פורשים את ליבם ונשמתם במעגלי השיתוף. כן, מעגלי שיתוף. נכון, זה נשמע מעצבן ומוזר ונוער עובדי, אבל לא פה.


איכשהו כאן, בקונסטלציה המיוחדת הזאת, זה עובד. בא לך להקשיב, בא לך לשתף, בא לך ללמוד. ובעיקר, זה נותן לך להבין שכולם, בסופו של דבר, כאן מאותן הסיבות. אנשים הם אנשים. הפנסיונרית מהבנק מתמודדת עם אותן בעיות כמו של המהנדס הצעיר מהצפון, ולאמא העייפה מת"א יש את אותם מחסומים כמו של הרווקה מדלית אל כרמל. כולם שטים אחד עם השני באותה סירה. גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, יהודים וערבים. והאמת, זה מנחם. ופותח. ומכניס לפרופורציות. מה קורה איתי, אולי התבגרתי?

ויחד עם זאת, לא נפתח לי עד הסוף.
אולי זה בכל זאת הציניות, אולי זה בגלל הרגעים שבעיקר התבוננתי מבחוץ ולא באמת הייתי נוכח. לרגע חזרתי למסע לפולין ב-2004 כשאתה אמור להתרגש ולבכות אבל זה לא קורה ואז עולה בך החשד שאולי אתה נכה רגשית.

או - ויש פה "או" גדול - שהכל בסדר. או כמו שאסתי המנחה הנבונה הגדירה זאת - "אולי לא צריך לתקן את מה שלא שבור?". ותירגעו, אני לא עף על המצב שלי, כן? שלל חברים ופסיכיאטרים יעידו שיש אנשים מאוזנים ומאושרים ממני, אבל בכל זאת, סיבה לאופטימיות.

שלושה ימים עבדתי עם עצמי. בפעם האחרונה שזה קרה הייתי בן 24 בהודו והגעתי לתובנות של בן 24 בהודו. עכשיו אני בואכה 30, בשיא המרוץ, באמ-אמא של האינטנסיביות. ופתאום, באמצע כל זה, גם לעצור ולהתבונן זו מתנה. זו אפילו חובה.

אני טרם יודע אם קיבלתי החלטות משנות חיים, אבל בהחלט התעמקתי בבחירות שעשיתי, בכיוונים שלקחתי, ובדבר המוזר והנפלא הזה שנקרא חיים. תודה אסתי וניבה. תודה מדבר. אין ספק, היחסים שלי עם עצמי בהחלט עלו מדרגה. מי יודע, אולי אפילו נתחתן.

מנחת הקבוצה.
לא צריך לתקן את מה שלא שבור

הסדנה הבאה תתקיים בין ה-25 ל- 27 לאוקטובר

"היחסים שלי ואני"
שלושה ימים קסומים במדבר
סדנה של שלושה ימים בכפר נוקדים המעניקה ידע, חוויה וכלים אימוניים לגלות את עצמך מחדש, גומא

גומא המרכז לאימון וגישור מציע סדנה חווייתית של שלושה ימים המיועדת לכל מי שרוצה לשים בצד את המירוץ אחר קריירה, בית, משפחה ולגלות את עצמו מחדש. לעזוב את הכל לשלושה ימים של צמיחה מתמדת, להתמסר לשקט של המדבר, להתמסר לרצון אמיתי לחופש פנימי ולשינוי, באמצע החיים.

את הסדנה מובילות אסתי רבינוביץ' מנחה סדנאות מנהיגות ופריצות דרך אישיות, אשר מלווה אנשים לצמיחה אישית ולהגשמה כמאמנת קו-אקטיבי וניבה בן ציון, מאמנת אישית מנחת VOICE DIALOG, פסיכולוגיה חיובית, סופרוויז'ן באימון וגשטאלט.

הסדנה הבאה תתקיים בכפר נוקדים בין ה 25 ל-27 באוקטובר, שני לילות, שלושה ימים של פעילות, חוויה והעצמה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully