האמנית דפנה טלמון, ילידת 1972, נדדה במשך למעלה משלוש שנים בין בתים. במהלכן שמרה על בעלי חיים כשההורים יצאו לחופשה, וכך מדי כמה ימים ארזה את המזוודה ועברה לתחנה הבאה. התערוכה מהווה סיכום של המסע, כי לאחרונה היא מצאה לעצמה בית או "מאורה" כדבריה. בתערוכה היא נפרדת מחפציה שהיו מאופסנים במחסן במשך כל תקופת הנדודים - עבודת אינסטליישן פורמליסטית זו תתעורר לחיים כשהמבקרים בה יוזמנו לקחת לעצמם מתנה, חפץ אחד ארוז לבחירתם.
את דפנה טלמון הכרתי לפני עשור. באותה תקופה היא עבדה על תערוכה מסקרנת העונה לשם מרכיבים, בה צילמה מאות אנשים מהמרחבים האורבניים שהסתובבה בהם - אנשי אמנות, חברי כנסת, סלבס, אנשי אופנה, אנשי מדיה חברתית ואפילו את לורי אנדרסון ורופוס ויינרייט. אני הייתי חלק מהמצולמים וכך הכרנו.
דפנה הציעה לי לשמור על כלבתה, נינה, בתמורה לכך קיבלתי בגיל 18 את אחת הדירות הכי שוות בתל אביב יחד עם נינה שהייתה אחת הכלבות הכי אהובות ששמרתי עליהן, וחלק בלתי נפרד מדפנה ומהזהות שלה, עד היום שבו דפנה הייתה צריכה לקבל את אחת ההחלטות הכי קשות שהיו לה בחייה. המתת חסד לנינה. מאותו יום, כל חייה של דפנה השתנו. היא עזבה את הבית הקסום ברחוב השומר, ארזה את חפציה שאותם אכסנה, והתחילה מסע חדש בחיים ללא בית, ללא עבודה, ללא בן זוג, וללא מחויבות.
במשך למעלה משלוש שנים הייתה ללא בית, גרה בבתים שבהם שמרה על החיות בזמן שבעליהם לא היו בבית, עשרות כלבים וחתולים ברחבי הארץ והעולם - לפני חודשיים וחצי שמרה בניו יורק על ג'וסי הכלבה:
"לא חשתי חלק מהמנגנון שכל כך טבעי לאחרים וחיפשתי לעצמי אורח חיים שיתאים לי. בחרתי לנדוד בין בתים של אנשים אחרים. ישנתי בשקערוריות מיטה ובכתמים על מזרן שהשאירו אנשים זרים. שמרתי על בעלי חיים בבתיהם כשההורים יצאו לחופשות. עבורי בית הוא מקום פונקציונלי. מרגע שקיבלתי לידי את הוראות ההפעלה - הקודים - יש לי בית. בית הוא המקום בו אני יודעת את קוד ה-wifi. יצרתי לי אורח חיים חופשי, כזה שאפשר לי לנוע ממקום למקום. שיש בו מעברים תכופים וסביבות חדשות. רק לא לעצור, להמשיך לזוז. ונכשלתי. המנגנון החופשי שיצרתי לעצמי כלא אותי ובחירות שאפשרו לי לחיות חיי חופש התגלו ככובלות."
את כל החפצים שארזה לפני המסע שלה ארזה בנייר חום ואצרה אותם כמיצב מדהים שברגע שמגיע הקהל הופך למיצג המכיל בתוכו התלבטות של הצופה במה לבחור וההתרגשות באפקט ההפתעה ברגע שהמתנה נפתחת.
"בעבודותיי אני בוחנת קשרים ופרידות, רוטינות וטקסים, בריחה, חופש, נורמטיביות משפחתית מדומיינת, כליאה ובית. בשנים האחרונות אני בתוך תהליכי פרידה. נפרדתי מהכלבה שלי ומיד אחר כך התחלתי "לסגור את כל המערכות" - נפרדתי מהעיר, נפרדתי מהארץ, נפרדתי מהבית, נפרדתי מעבודה מסודרת וכעת אני נפרדת מהחפצים, ומתחילה מחדש"
ומה היה בחבילות? הכל. אנשים קיבלו למשל את קלטת הוידאו של החתונה שלה, תחתונים, משקפי ראייה של פראדה, עותק של הברית החדשה, קופסת ריטלין, לק גליטר בצבע כחול, מעיל גלישה לבן, סוודר שחור, קופסאות פח, ספרים, תכשיטים ועוד.
'בית, מתוק, בית' הוא חלק מתערוכת סיום מסלול לימודי ההמשך באמנות - "תרגילי גמישות", במדרשה לאמנות בית ברל. התערוכה נפתחה ב-12 ביולי ב-20:00 ותוצג בגלריה המדרשה עד ה-28.7, רחוב הירקון 19 תל אביב.
אוצרת: נוגה דוידסון