פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      ג'ני ומיני-בוס (באדיבות המצולמים , ג'ני דנסון)צילום: באדיבות המצולמים, ג'ני דנסון
      ג'ני ומיני-בוס (באדיבות המצולמים , ג'ני דנסון)צילום: באדיבות המצולמים, ג'ני דנסון

      בזמן שהתמרמרתם: איך אתם מפסידים את השנים הכי יפות עם הילדים

      אוגוסט נגמר, הילדים חזרו לבית הספר וכולם נושמים לרווחה, אבל ג'ני דנסון חוששת שמרוב תלונות הילד שלה פיתח חוש הומור בלי שהיא תשים לב. שתלטנית

      זהו. נגמר הקיץ, שרדנו את אוגוסט 2018 ועכשיו כולנו יכולים לנשום ולחזור לחיינו האפורים ונטולי הילדים. הפיד מלא בזאטוטים עם תיקי גב ובהורים שבפעם הראשונה בחייהם שמחים ללכת לעבודה. כולם שרים לעצמם FREEDOM ורק חושבים על העובדה שלא צריך יותר "למצוא סידור" לילדים.
      והאמת שגם אני כזו. תבינו, בחוץ חם, בפעילויות ממוזגות צפוף, ויקר, ומלא באימהות עייפות שמתעסקות בטלפון ולא רואות שהילד ששייך להן מתנהג כמו שד טזמני על סטרואידים.
      בכל זאת, הילד רוצה לשחק ולצאת מהבית, וזה קצת לא נעים לכלוא אותו בין ארבע קירות ולנסות להסביר לו שלשאוב צ'יריוס מתחת לספה זו חוויה מרגשת. אמנם הקיץ אצלי נמשך רק שבועיים, וגם בשבועיים האלו היתה לי עזרה יחסית, אבל אני הראשונה להודות שבהחלט נחמד לחזור לשגרה רגועה יותר, כזו שמאפשרת לנווט בין פגישה לפגישה מבלי לחשוב על מה להכין לארוחת צהריים או לנסות להסביר שמטרת הביקור אצר הרו"ח היא בעצם נסיעה מעלה ומטה במעלית שקופה.

      אני שמחה שחופשת הקיץ נגמרה, אבל אני בעיקר שמחה שאני יכולה להפסיק להתלונן. הרי כשנולד לנו ילד אנחנו מחויבות לתפוס אחד משני תפקידים: אמא קשת בענן, שאופה עוגות יוניקורן, מעצבת מוביילים וסורגת סוודרים וורדרדים תוך כדי פיזור אבקת פיות מחוייכת, או אמא "גראמפי קאט" כעוסה ועצבנית שמסתובבת בעולם בחולצה מלאה כתמים וממלמלת שהיא לא מסכימה שידברו איתה כי כבר 11 בבוקר והיא עדיין לא הספיקה לשתות קפה. ובקיץ האפשרויות מצטמצמות, רובנו הופכות לכעוסות יותר ועייפות יותר, וכמעט כל מי שאני מכירה מסתובבת בעולם תוך כדי מלמול לו"ז הצגות ילדים והשוואת פעילויות ממוזגות יחד עם קופוני 1+1, נראה לי שזה פשוט חלק מדרישות התפקיד של הורות בחופשת הקיץ. כן, גם האימהות שבילו עם הילדים בתאילנד או במיקונוס מסתובבות בפרצוף מעט חמוץ יותר מאלו שהגיעו לנפוש בלי הילדים - למה? כי קיץ. וחופש. ואין גן, וזה מעצבן גם אם את במקסיקו.

      ואיך אני יודעת שאני צודקת? כי כולם אוהבים את הילדים שלהם, מתגאים בהם ואפילו דוחפים לסביבה תמונות של הצאצאים האלו בכל פוזיציה אפשרית מתוך הנחה מוטעית שאנשים זרים יחשבו שפרצוף של ילד רנדומאלי עם טחינה על הפנים תביא יותר לייקים מקוביות בביקיני. אבל מצד שני, אפילו פיד הפייסבוק שלי נראה כאילו לקה בהפרעה דו קוטבית בחודש האחרון. גם ההורים המשתפכים שמעלים מדי יום מאות תמונות שאני פשוט מתעלמת מהן פתאום מתחילים לכתוב פוסטים שנראים כאילו נכתבו מתוך בור של ייאוש, עייפות ובמבה מעוכה.

      אבל במבט לאחור אני חייבת להגיד שאני רוצה לנסות ולשנות את המסורת הכעוסה הזו. בסך הכל חופשת קיץ היא משהו נחוץ וחשוב - הפסקה גדולה ומבוקרת מהחיים עצמם שגורמת לכולנו רגע לעצור, להסתכל לצדדים ובעיקר לבלות זמן יקר וחשוב עם הילדים שלנו. כולנו טרודים כל הזמן במאות דברים קטנים וגדולים, לפעמים תוך כדי בילוי זמן עם הילדים. אנחנו חיים משבת לשבת, מפגישה פגישה ומחוג לחג, ובהרבה מקרים אנחנו שוכחים לרגע לעצור ולהסתכל על האנשים הקטנים שגדלים לנו בבית. וכשפתאום היקום (ומשרד החינוך) מחליטים בשבילנו, אנחנו עוצרים הכל ומגלים שבחודשים האחרונים הם הספיקו לפתח חוש הומור או פרצוף חמוד של מניאק.

      לא פלא ש90% מההורים מתייפחים בטקסי סיום של כל שלב משמעותי בחיים של הילד. זה לא רק בכי על העובדה שעכשיו הילד ככל הנראה ייתקע בבית וירצה שיעשו לו כביסה, זה בעיקר בגלל העובדה שרובנו מבינים שחלפה שנה, 365 ימים, ואנחנו היינו עמוסים ביותר מדי דברים ולא עצרנו לרגע להתפעל מאדם שפעם היה מרגש אותנו רק בזכות העובדה שהוא מפליץ.

      ובגלל זה אני חושבת שבחופש הבא אני רוצה לעשות שינוי. אני לא מוכנה יותר להתלונן ולבכות על מר גורלי. אני רוצה לעשות מאמץ ולהסתכל על החופשה הארוכה כזמן חשוב בו העולם עוצר אותי לרגע ומחליט בשבילי שאני חייבת לקחת הפסקה מהחיים ולעשות הכל כדי להיות אמא נוכחת יותר. גם אם זה אומר שאני צריכה להתמודד עם תורים ארוכים בדרך לאטרקציות משעממות או לשמוע במשך שעה וחצי את קולו הענוג של יובל המבולבל.

      כי זה חשוב, והילדים האלו גדלים ואנחנו מפספסים את זה, ואני לא מוכנה לפספס יותר! רק אם אפשר, אני אתחיל עם המסורת החשובה הזו בעוד שנה, בחופש הבא, ולא ביום ראשון הקרוב כשהם הם ייצאו לחופשת ראש השנה, כי אוגוסט הרגע נגמר. אני חייבת שניה לנשום.

      עוד ג'ני באינסטוש

      ג'ני ומיני-בוס (ShutterStock , ג'ני דנסון)
      בזמן שהתמרמרת היא הפכה לאושיית רשת, לא חבל? (צילום: שאטרסטוק)