פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      רוני שינקמן (באדיבות המצולמים)צילום: באדיבות המצולמים
      רוני שינקמן (באדיבות המצולמים)צילום: באדיבות המצולמים

      להתגבר על פרידה: הסודות הקטנים של רוני שינקמן

      איך מתגברים על פרידה, משנים הרגל מזיק או מתגברים על דחף אובססיבי שקשה לשלוט בו? זה לא פשוט, אבל לגמרי אפשרי. כך תעשו זאת

      בחודשים הראשונים, אחרי שברק ואני נפרדנו, עדיין המשכנו לדבר ולהיפגש. אחרי כל פגישה כזאת, הייתי יוצאת מושפלת, מובסת, איך יכול להיות שאחרי שהוא זרק אותי, אני עדיין רצה אליו בחזרה בכל פעם?

      ידעתי שזה לא מועיל לי, ושיש כאן משהו שאני לא מצליחה לשלוט בו, ולכן אחרי כל פגישה הבטחתי לעצמי שזהו, זה לא יקרה שוב, שהפעם אני ממשיכה הלאה על אמת. אבל בפועל, פעם בשלושה ימים כשהוא היה שולח הודעה או מתקשר כדי להזכיר לי שהוא עדיין פה (למרות שהוא לא רוצה לחזור), הייתי נשברת בכל פעם מחדש. ובתמונה הגדולה הייתי ממש מיואשת מעצמי ולא ידעתי איך להתמודד עם המצב.

      קפיצה לכמה שנים קדימה, אני יושבת במרפסת עם שני חברים. החברה מספרת שנמאס לה והיא רוצה שינוי. מה הבעיה? היא אוהבת סקס. ממש אוהבת סקס. היא הספיקה לצבור מספר לא מבוטל של בחורים עמם הייתה, מרצונה החופשי כמובן, אבל זה כבר לא זה. אם בעבר היא הייתה עושה סקס כדי ליהנות, היום היא רק מחכה לשלב שהסקס נגמר ואפשר ללכת לישון מחובקים. הסקס כבר לא מרגש, לא מעניין, לא מסעיר. עכשיו היא רק רוצה לקבל את החום והאהבה.

      "אז למה את ממשיכה לשכב איתם?" אני שואלת. "אם כל ערב את מסיימת במיטה עם מישהו אחר, איך יהיה לך זמן לפנות למישהו רציני, שישן איתך כל לילה ולא יתחלף?"

      בשלב הזה גם החבר המדוכא שישב איתנו הצטרף לשיחה להתלונן על החיים. זה נמשך שעה - כמה קשה לו, כמה רע לו וכמה שום דבר בחיים האלה לא טוב. הוא ממורמר, וזה לא אופייני לו, אבל כבר תקופה ארוכה שהוא לא רואה טעם לשום דבר.

      "אתה מנסה למצוא את הטוב?" אני שואלת אותו.

      "אין טוב! אני לא רואה את הטוב ולא מוצא שום דבר טוב".

      ואז השיטה מלפני כמה שנים עולה לי לראש - כשאתה מרגיש שאין מוצא, שהחיים סוגרים עליך וששום דבר לא עוזר, אתה צריך מטרה. כשתגשים את המטרה, תוכל להתחיל להתגבר.

      פניתי אליהם בהצעה.
      הצעתי לחברה להפסיק עם הסקס לעת עתה "הבא שתשכבי איתו, יהיה רק מישהו שאת רוצה איתו קשר רציני. מפסיקה לגמרי, גם גברים שהיית איתם בעבר מחוץ לתחום - ככה תהפכי את הבחור הבא למשמעותי"

      "ואני מה?" שאל החבר

      "אתה תתחיל לעשות 100 happy days. זה אומר שבמשך 100 ימים אתה צריך למצוא את נקודת האור שלך בכל יום ולהעלות תמונה שלה לפייסבוק או לאינסטגרם."

      "אבל אין לי נקודות אור! זה מה שאני מסביר לך!" הוא צעק עלי בתסכול

      "זה בדיוק העניין" הסברתי לו "ברגע שתהיה מחויב להעלות תמונה, אתה תדע למצוא גם את הרגעים היותר טובים".
      אחרי משא ומתן קצר הוא נפגשנו באמצע - הוא יעשה רק 30 יום, אבל יעשה אותם כמו שצריך.

      וכך היה.
      החברה הפסיקה עם הסקס המזדמן. בהתחלה היה לה קשה, כי זה איזור הנוחות שהייתה בורחת אליו באופן קבוע, אבל היא התרגלה. חודש אחר כך היא הכירה את הבחור שהיום הוא בן זוגה.

      החבר, שהיה מראש סקפטי לכל התהליך, הצליח לעמוד בכל שלושים הימים שהקציב לעצמו ודיווח שהמצברוח השתפר פלאים. וגם אצלי זה עבד - יום אחד הבנתי שהדרך היחידה שלי להתגבר על ברק ולהפסיק לבוא אליו כל פעם ולשנוא את עצמי אחר כך, היא לעבור את מחסום שלושת הימים. מההיכרות שלי עם הדפוס המשותף שלנו ידעתי שאם אצליח להגיע ליום הרביעי, הכל יהיה פשוט יותר. החלטתי שגם אם הוא יוצר קשר בפעם הבאה, אני לא נותנת לזה פתח.

      היום הראשון עבר בקלות. היום השני עבר בתהייה בלתי פוסקת מה זה אומר, מתי הוא יתקשר, ובדמיונות איך אני רואה את השם שלו על הצג ולא עונה לו והיום השלישי היה סיוט שלא חלמתי עליו - עד כדי כך שהחלטתי לחסום אותו בכל מקום כדי שגם אם הוא ינסה ליצור קשר, לא יהיה לי איך לדעת מזה, ולא יהיה מצב שאשבר. כל דקה שעברה הרגישה כמו נצח, חיכיתי שהיום יגמר כבר ורק רציתי לישון ולקום בבוקר ליום הרביעי.

      ואז הגיע היום הרביעי, וההקלה הגיעה יחד אתו. הרגשתי שעברתי את ה"שלב הראשון". בכל יום שעבר מאותו רגע הרגשתי חזקה יותר, גיבורה יותר - ספרתי את הימים, עד שיום אחד כבר שכחתי שיש משהו לספור. ברגע שניתקתי את עצמי מהרגש, והחלטתי לעבור לפרקטיקה, כלומר למצוא דרך טכנית לא ליצור קשר, השליטה שלי במצב השתפרה פלאים. הייתה לי משימה מוגדרת ותחומה בזמן (לא לענות שלושה ימים) היו לי יעדים שאני יכולה למדוד ולסמן לידם וי. וזה עוזר - תנסו את זה בבית.

      יש לכם אתגר שאתם לא מצליחים לעמוד בו? קושי שתוקע אתכם במקום? חפשו לעצמכם מטרה שקשורה לקושי ותציבו לעצמכם יעדים ברורים מול העיניים. כשאנחנו רואים מטרה מוחשית מול העיניים יותר קל לנו להכניס את עצמו לתוך MODE משימתי, שגורם לנו להשיג את היעדים שהצבנו לעצמנו, או לפחות לעשות צעד משמעותי קדימה. בהתחלה זה יהיה בסדר, בהמשך זה יהיה קשה יותר, לקראת הסוף זה יהיה בלתי נסבל, אבל כשזה יסתיים- זה יהיה לגמרי שווה את זה.

      לייק בפייסבוק עשית כבר?

      עקבי אחרינו באינסטגרם