ככה הן נראו לפני עשור: שרה נתניהו ומירי רגב מצטרפות לאתגר

אין דרך אלגנטית להגיד את זה, אבל מרב מיכאלי קברה לנו.

כמו כל טרנד ויראלי לוהט, שמתחזק פג-תוקף של שבוע-שבועיים, גם אתגר עשר השנים ששטף את הרשתות החברתיות ברחבי העולם כבר מיצה את עצמו לחלוטין. וכמו כל טרנד ממוצה שכזה, גם נחשול התמונות המפוצלות - הנה תמונה מדהימה שלי מ-2009, והנה תמונה עוד יותר מדהימה שלי מ-2019 - הגיע ארצה מאוחר מדי.

סליחה, אבל ראינו כבר את אצולת הסלבס הגלובלית, וקצת קשה לנו לשמור על אותה התלהבות בביצה הצחיחה. וכך, כמו כל דבר שווה בחיים, סימן לנו ברק אובמה את הסוף, בתמונה הנוסטלגית שלו ושל מישל. פריים אחד, ואתגר עשר השנים התייתר. ככה זה כשלא צריך להתאמץ.

זה הזמן לבדוק את הפייסבוק והאינסטגרם שלנו

אז לכבוד מישל, וברק, והוויראליות שהייתה פה לפני חמש דקות, החלטנו לעשות סיבוב 2009-2019 אצל הדמויות החזקות ביותר של הפוליטיקה הישראלית. ביקרנו אצל מירי, איילת, אורלי וציפי - ועברנו גם אצל מרב. שם, במקום שבו סושיאלים נקברים, החלטנו לעצור (אבל מצאנו מחליפה מושלמת, אל דאגה).

2009: משועממת ומפוהקת, מביטה בעורף חסר הייחוד (והבלתי חשוד בשחיתות לעת עתה) של פאינה קירשנבאום ונאלצת לשרוד סמול-טוק יומיומי צחיח עם אופיר אקוניס, הדני דנון של הסמול-טוקים חסרי ההשראה. לוטשת עיניים לספסל של המקובלים, זוממת כבר פרובוקציות והצהרות, כותרות ומריבות.

רגב של הקדנציה הראשונה כחברת כנסת (מקום 27 ברשימת הליכוד, וגם זה בזכות ערעור ביורוקרטי על תוצאות הפריימריז) העבירה את זמנה בין דיוני ועדת המשנה לפריפריה ו-ועדת הכספים, ועדת החוץ והביטחון ו-ועדת הפנים, ועדת הגנת הסביבה והוועדה המשותפת לתקציב הביטחון. במחשבה שנייה, אולי שיחות הבוקר השובבות עם אקוניס היו עדיפות.

2019: נו, מה? בדרך ללשכת ראש הממשלה שאחרי הר התיקים של ביבי, לא הבנתם כבר?

2009: כואב לנו לעשות את זה, בעיקר כי אין הרבה הנאה בשכשוך בשלוליות החלב הפוליטי שנשפך. אבל תענוגות לחוד ומקצועיות לחוד, וזו חתיכת שלולית הרי.

לבני של 2009 הייתה כבר כל כך בתוך לשכת ראש הממשלה - פעמיים! - שחודשים אחרי זה חבילות מאמזון הגיעו לשם בשבילה. היא הייתה יכולה לפני הבחירות, היא הייתה יכולה אחרי הבחירות, ובכל זאת היא לא באמת הייתה יכולה. תירוצים בצד, זה הכישלון הפוליטי הגדול של העשור האחרון, אם מתעלמים לרגע מהקשת המפלצתית של צבעי האדמה במפגש הפסגה עם קונדוליזה רייס.

2019: עשר שנים אחרי, ו-28 המנדטים ההם התפזרו לכל עבר, יחד עם התדמית הצחורה ושאיפות בלפור. לבני עמדה בשנים האחרונות במוקד תהפוכות, בגידות ומזימות שמייתרות כל בינג' "משחקי הכס", והיא תלויה כעת על סף אחוז החסימה. ככה זה כשלא סוגרים עניין.

2009: האמת היא שזה היה נראה מוזר כבר מההתחלה. הדמות הטלוויזיונית שהעירה אותנו הכי עדין שיש פשוט לא התחברה אצלנו לטונאז' של אביגדור ליברמן. וזה אפילו לא היה ויכוח של ימין או שמאל, אלא משהו בשידוך הצורם, בתחושה שהוא לא באמת סופר אותה, ברוח הכוחנית שנשבה ממנו ובעיקר באסופת הח"כיות שהוא הצעיד למשכן - מהנהנות חסרות ייחוד מהחוג לרובוטיקה בטכניון.

כלומר, למה לחפור, רק תסתכלו על התמונות שלה. כבר בהכרזה החגיגית של יו"ר ישראל ביתנו היא פוזלת הצידה, ובכנסת עצמה היא כבר הבינה לבד.

2019: הפתעת הבחירות שלא תפתיע אף אחד, לשון המאזניים וואנבי, קול המדוכאים והמיואשים, ואולי עם עוד שידוך אחד בשרוול.

2009: שנים ארוכות, ארוכות מדי, במדבר האופוזיציוני הסתיימו בבת אחת, יממה (קצת יותר האמת, בשל התוצאות הצמודות) לאחר הבחירות לכנסת ה-18. הנתניהו'ז שוב בראש, כאילו לא הלכו מפה מעולם. פסיכולוגית הילדים (מומחית, נו) משתלטת מחדש על הפלאשים, והשאר - היסטוריית יוטיוב. וצעקות.

נכון, לא מדובר בפוליטיקאית. לכאורה. היא לא באמת מחפשת שררה. או כבוד. או קרדיט. רעיית ראש הממשלה, הגברת הראשונה הכי פירסט ליידי בתולדות ישראל רק רוצה להיטיב עם העם והעממיים. בלי כיבודים. בלי גינונים, אבל עם קצת שמפניה ורודה. זהו. ונוסח, כן. נוסח זה חשוב.

2019: תסתכלו רגע שוב על התמונה מהכותל. ואז על התמונה מהגליל. מה היה רשום בפתק של שרה 2009 אם לא עשור של שלטון, נסיך ליכודי בפוטנציה וסנדרה רינגלר בחיוג המהיר. הכול באמת עומד להיגמר בקרוב?

2009: הלשעברית הטריה של לשכת ראש הממשלה שברה הצידה (ושום מילה על שרה, כבר דיברנו עליה מספיק), יצאה עם נפתלי בנט לעיקוף ארוך ונחוש, והתחילה לחרוש. שני צעדים ימינה וחיוך תמים למרכז, שנה אחר שנה. התפקידים גדלו והכותרות התנפחו. הפרופילים ליטפו והציבור התאהב. מנהלת הלשכה סומנה, שנים לפני שאפי נוה הכתים לה את החגיגה.

2019: נפתלי כבר יודע: מגנט המנדטים הימני לא יהיה מספר 2 עוד הרבה זמן.