"מונוגמיה זה לא טבעי", אני שומעת את קול הרפאים של אחד האקסים שלי אומר.
"חייבים ללמוד שאהבה ורכושנות פיזית סותרים זה את זה", עולה לי ישר התגובה הטיפוסית של כל פוליאמור וונאבי שאי פעם נכנסתי איתו לשיחה על הנושא.
וזה לא שאני לא מסכימה עם הרעיון העקרוני, כן? אני דווקא ממש כן. מי כמוני מכירה את התחושה המנווונת הזאת שמשתלטת על כל מערכת יחסים מונוגמית בשלב מסוים - כשהפחד משינוי פוגש את המובן מאליו ושניהם יושבים מחובקים מול נטפליקס בחמישי בערב.
איכס.
אני הראשונה להודות שמערכות יחסים מונוגמיות הן מהויות עבשות ואובדניות שמכלות את עצמן כמו עלה יבש שמרקיב על הקרקע, אבל אני גם תמיד זאת שטענתי שאני לא חושבת שאני מסוגלת לעמוד בזה. אפילו לחשוב על זה עושה לי צמרמורות. יכול להיות שאני חלשה ולא מפותחת, אבל הידיעה שהגבר שאני אוהבת דלוק על מישהי נוספת וגם יוצא איתה לדייטים ושוכב איתה, נראית לי כמו משהו שלא אוכל לשאת.
מצד שני, גם עם השיממון של המונוגמיה אני לא יכולה לשאת קשה לי, וכך, כמו רוב האנושות, אני לכודה רוב חיי בויכוח פנימי מתמשך בין שני הקצוות האלה, בלי יכולת לבחור בינהם - אני שומעת את המילים "פוליאמוריה" ו"יחסים פתוחים" נזרקות לחלל האויר לא מעט בשנים האחרונות - זהו דיון שמעסיק את האנושות, ולמרות שהאנשים שדוגלים בהן מדברים עליהן בקלילות, כאילו לא מדובר במשהו שלבצע אותו היטב הוא משימה כמעט בלתי אפשרית לרוב האנשים, זו אופציה שאי אפשר שלא לשקול.
בואו אלינו גם לאינסטגרם ולפייסבוק!
גלעד ומאיה (השמות שמורים במערכת) הכירו לפני שש שנים. הוא היה המורה שלה לפיסול, וכעבור שניים שלושה שיעורים הם מצאו את עצמם במערכת יחסים. מונוגמית.
"הוא היה אמן מתוסכל והיה לנו חיבור טוב" היא מספרת "ופעלתי לפי הקלישאה של אל- תדאג- אמן- מתוסכל- שלי-אני-אציל-אותך-ובזכותי-כבר-לא-תהיה-מתוסכל. אבל הוא המשיך להיות מתוסכל." למרות האהבה, השנתיים הראשונות לא היו פשוטות לשניהם. הוא הרגיש שמצא מישהי מאוד מתוקה, חמה ואוהבת, אבל מצד שני המשיכה והחיבור האינטלקטואלי שלו אליה לא היו חזקים מספיק. במקביל הוא לא הרגיש שהוא מוכן לקשר בלעדי והרגיש מקובע וחנוק.
"בשנים הראשונות של הקשר הוא גרם לי להרגיש שאני לא האחת" היא נזכרת "תמיד דיבר על זה שהוא נמשך לסוג אחר של בחורות, היה ביקורתי כלפי, וגרם לי להרגיש שלא משנה כמה אעניק לו, זה לא יספיק. אני המשכתי לאהוב אותו. הערצתי אותו. אומרים שתמיד יש צד אחד שאוהב יותר? אני הייתי בצד הזה."
כשנפרדו, הוא הרגיש הקלה מסוימת, אבל כעבור זמן מה היא התאהבה במישהו אחר, וגלעד מצא את עצמו חווה רגשות שהפתיעו אותו. הוא הבין שהוא איבד את החיבור הטוב ביותר שהיה לו בחיים, אבל זה היה מאוחר מדי. מאיה כבר היתה מאוהבת בבחור החדש, ולמרות נסיונותיו, היא לא רצתה לחזור. "אחרי חצי שנה של ניתוק מועשר בדיכאון, מתח ודייטים נוראיים, יצרתי קשר מחדש, והבנתי שהזוגיות עם הבחור אמנם נחלשה אבל לא ממש הסתיימה, ונאלצתי להיות סבלני ולקבל את הזיגזוג שלה בינינו. לילה אחד ישנה אצלי, לילה אצלו, ועד כמה שהיה קשה לי לדמיין את אהובתי מתלטפת עם גבר אחר, תקופת הפרידה הייתה קשה לי בכמה עשרות מונים. וכך למעשה בלי להתכוון היא הגשימה את החלום הישן שלי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה."
"יש לי נטייה לחוסר ביטחון" אומרת מאיה "ופתאום במקביל קיבלתי אהבה משני אנשים. זה העצים אותי וגרם לי להרגיש טוב. הוכתרתי בעיני עצמי כמלכה כששני הגברים בתפקיד הסוגדים. אבל הבחור השני גילה שאני לא נאמנה לו ונפרדנו, וכך חזרתי לגלעד באופן רשמי. רק שעכשיו כבר לא הספיק לי גבר אחד. גלעד הסכים לצאת להרפתקה הזאת, כי הרי הוא זה שתמיד רצה לממש את תשוקותיו האחרות, אז החלטנו לפתוח את היחסים. כדי לעשות את זה צריך להיות במקום מאוד בטוח בקשר, וידעתי שהוא אוהב אותי ושלא ירצה להפסיד אותי שוב כי כשהיינו פרודים הוא סבל מאוד. אם בתחילת הקשר אני זאת שאהבתי יותר, המצב התהפך."
וכך היה. מאיה יצאה לדייטים, וגם גלעד לא טמן ידו בצלחת. הוא התחיל עם בחורות באפליקציות, בבתי קפה, בסופר, וסתם ברחוב, אבל מסתבר שבפועל זה פחות פשוט מבתיאוריה.
"פחדתי" הוא מספר "הבנתי שאם אני ממשיך לצאת עם בחורות אחרות, למרות שהיא קיבלה בהבנה, אני בעצם אני נותן לה לגיטימציה להכיר בעצמה עוד גברים. היא כבר התנסתה בשני גברים במקביל וידעתי שהיא לא תרצה לוותר על התחושה של הביטחון והחיות שזה נתן לה. קשר פתוח עשוי להישמע כמו אידיאל לאנשים שנרתעים ממחויבות, אבל כשנכנסים למערכת יחסים כזאת צריך להבין שקיים חוסר שוויון מוחלט בין גברים לנשים. אישה רק צריכה לפתוח אפליקציה ואלפי מחזרים יקפצו עליה מכל עבר, ולגברים, במיוחד אחרי גיל 30, זו משימה בלתי אפשרית. ברגע שאישה קוראת שאתה במערכת יחסים זו פסילה אוטומטית. נשים בגיל הזה כבר לא מחפשות הרפתקאות, ונשים צעירות יותר באופן טבעי פחות מתעניינות בגברים מבוגרים. וכך בעוד בת זוגי מתכתבת עם בחורים על הסטטוס שלה והם מקבלים ומבינים, והיא רק צריכה לסנן כל פעם אחד מאלף, אצלי המצב היה הפוך, אז מה יוצא לי מזה? למעשה אני חי באשליה שהכל פתוח ואני יכול לחוות ולהתנסות כשבפועל היא היחידה שנהנית מהסיטואציה. מבחינתי זה יותר משחק הישרדות רגשי ופחות חגיגת חופש בסגנון של לחיות את החיים במלואם".
תמיד כשיצא לי לשמוע על הנושא היה נדמה לי שהרעיון לפתוח את היחסים מגיע מהגבר, שחושב שזה יפתור לו את כל בעיות הזוגיות, ושהאישה מסכימה בסופו של דבר בלי ברירה, כמעין פשרה כואבת. לפחות ככה חשבתי עד עכשיו. מסתבר שזה הרבה יותר מורכב מזה.
נשאלת השאלה למה בעצם לא לסגור את מערכת היחסים מחדש? התשובה מורכבת גם היא. בתור התחלה, גלעד ידע שהיא כבר לא באמת רוצה מונוגמיה, ולמרות שיותר קשה לגבר בסיפור הזה - גם הוא לא ממש רוצה לחזור אחורה. הדבר השני והחשוב יותר הוא שהוא יודע שאם יתעקש לסגור את היחסים זה יחזור אליו מאחורי הגב. גם להיפרד זו לא אופציה מבחינתו, כי הוא קשור אליה ואוהב אותה, והפרידות, שגם אותן ניסו כמה פעמים, היו הרבה יותר קשות.
וכך למעשה נקלע הזוג ליחסים הפתוחים שבהם הם כבר מתנהלים ארבע שנים. הם יוצאים לדייטים, לפעמים נדלקים ואחר כך כבים, ואם חשבתם כמוני, שכדי לנהל זוגיות פתוחה צריך סט חוקים מאד ברורים, כולנו טעינו: "יש מעט הגדרות, אבל הבנו שאם נייצר חוקים נוקשים זו תהיה בעצם קרקע לבגידה" מסביר גלעד "אני רק יכול לקוות שהיא לא תתאהב בגבר אחר ברמה שתגרום לה לעזוב אותי."
זוגיות פתוחה דורשת הרבה מאד עדינות, מסתבר, אינסוף דיונים וניסיון מתמשך לשמור על איזון בין פתיחות והגינות לבין הגנה על רגשותיו של הצד השני. "כרגע אנחנו בזוגיות יציבה ללא קשרים משניים וסיכמנו על פתיחות לגבי הקשרים הנוספים" מסכמת מאיה "לא נסתיר אחד מהשני את הצלע השלישית, אבל נמעיט בדיבור על הכיף שהיה לנו עם האחר. חוקי הברזל היחידים שלנו הם שימוש באמצעי מניעה ושינה יחד בסוף כל יום".
המשך יבוא...