עזבו את זה שלא ראינו את נעמה וליהיא כל הפרק התגעגענו, אבל איזה פרק מבאס זה היה! באסה שאלכסה דול, סליחה, חברה של בונו, ביונסה וקים קרדשיאן, לא הודחה. לא שהיה לי כזה אכפת שאורין הודחה, כי גם היא לא בדיוק הבן אדם הכי נערץ עלי בהישרדות, אבל ממש רציתי שאלכסה תעוף. כבר איזה שני פרקים שהיא עולה לי על העצבים עם החיוכים המעושים שלה למצלמה וה"מאמי", וה"חמוד" המתנשאים שלה, כשהעיניים שלה יורות שנאה לכל עבר, במיוחד אחרי איך שדיברה אל ג'ובאני, הג'נטלמן של האי. אבל זה לא הדבר הכי גרוע שקרה הפרק.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
הגיע לה לעוף, לדעתי. היא מתנהגת ברוע, וכל תקרית המעילים הורידה לי ממנה עוד יותר, למרות שמדובר ברוע שיכול לנבוע רק מחולשה פנימית, בדיוק כמו שהיא אמרה בנאום הנואש שלה במועצת השבט, נאום שנועד אך ורק לייצר אמפתיה, אמנם, אבל היו בו גם כמה אמיתות. היא דיברה על ילדותה בתור עולה חדשה ועל האלימות שחוותה. אני מאמינה לעובדות אבל באותה נשימה אני גם בטוחה שהיא התנתקה מזמן מהילדה הרוסיה ההיא, שבטוח היתה רגישה פעם, או "מרמלדה", כמו שהיא קראה לעצמה, אבל עכשיו היא כבר ממש לא.
השאלה ששמחה שאלה היתה במקום - אם היא יודעת מה זה אומר לסבול התעללות ולחטוף מכות על זה שאת שונה, איך יכול להיות שהיא כל כך אטומה לסבל של אחרים, זו שאלה טובה. והתשובה היא, שדווקא בגלל זה. אנשים שסבלו, במיוחד בתור ילדים, והצליחו לצאת מזה, בדרך כלל ממציאים את עצמם מחדש כדי להתמודד, ולשם כך נדרש נתק פנימי מוחלט. כנראה כשאלכסה דול הבינה בגיל העשרה שהיא נראית מעולה ויכולה לשחק על זה כדי להשיג מה שהיא רוצה ואפילו להרויח את לחמה, היא נאלצה להרים חומה בין הילדה שהיתה לבין מי שהיא רוצה להיות כדי לשרוד. המהלך המנטאלי הזה הוא מאד "הישרדות", באופן אירוני, למרות שהנסיון מלמד שאנשים מקיימים נתק בתוך עצמם בסופו של דבר נופלים ברווח שבין שתי המציאויות שיצרו.
אבל עדיין, העובדה שהיתה לה ילדות קשה לא יכולה לתרץ את ההתנהגות שלה עכשיו. הגיע הזמן לקחת אחריות ולהתבגר, והנאום הרגיש הזה על אי היכולת שלה להראות חולשה עם ההתאפקות המעושה שלה לא לבכות לא היה אמין. סורי. בדיוק כמו אורין, גם אני לא קניתי את דמעות התנין שלה. למרות שחייבים להודות שלאורין היה נאום מאד דומה ובדיוק עם אותן דמעות תנין, כשטענה שבאה להישרדות כדי "לעבוד" על האימפולסיביות שלה, והתמסכנה בצורה פוטוגנית כדי לרדת מהגריל, אז מי היא שתדבר.
אבל כל זה מתגמד לעומת הבגידה המגעילה של שמחה. איך יכול להיות שמי שהצילה את אלכסה והדיחה את אורין היתה דווקא שמחה גואטה, שסבלה מהיחס הגועלי שלה כבר מתחילת התוכנית? דווקא שמחה, שלא הפסיקה להזהיר את כולם מפניה, שאפילו בפרק הזה ראינו אותה ברצף של "אמרתי לכם, אמרתי לכם" - שמחה - זו שג'ובאני רב עם אלכסה בשבילה - דווקא היא זו שהפכה את עורה ברגע האחרון, ובתור הקול המכריע בהדחה הזאת עשתה את ההיפך מכפי שסיכמה איתו ולא שמה את השם של אלכסה.
כמה שאני לא סובלת את אלכסה ולא מעריכה את אורין, זה היה הרבה יותר גרוע. איזה חוסר חוט שדרה, איזו בגידה גועלית, ועוד בג'ובאני, הבן אדם היחיד ששם עליה. מה, היא נורמלית? והסיבה שלה? היא "רוצה להיות בזכות עצמה במשחק". עכשיו נזכרת כפרה? כבר עשרה פרקים הבן אדם עושה לך שק קמח, דוחף אותך במשימות, סוחב אותך בעליות, מנגב לך את הדמעות ומגן עלייך בחירוף נפש. את לא מתביישת? אם יש ברית אחת במשחק הזה שהיא ברית אמיתית ולא אסטרטגית, זו הברית של ג'ובאני עם שמחה. רק שהיא חד צדדית, מסתבר.
מסכן ג'ובאני. הוא כל כך ייפגע. הוא ייעלב עד עמקי נשמתו, וגם ממש לא סביר שהוא יסלח לה על שבירת האמון. אם עד עכשיו הוא ראה את שמחה כילדה תמימה ומסכנה שכולם מתנכלים לה, אחרי המעשה הזה הוא הולך להתהפך עליה לגמרי ולראות את האינטרסנטיות שלה. להיות בזכות עצמה. עלק. עברה מהגתו של ג'ובאני להגנתו של מישל, כמו עלובה, ועוד אחרי כל הדיבורים שלה על כוח נשי ועל התמודדות. רק חבל שהיא לא מבינה שאם ג'ובאני הוא ספל חרס, מישל הוא כוס חד פעמית - הוא הגן עלייה פעם אחת כי הוא היה צריך משהו, וזהו. ההצלה הזאת שלה את אלכסה היתה טעות שתעלה לה במשחק. אם נראה לה שהיא תכיר לה תודה על זה, היא ממש טועה, והאקט הזה גם לא יקנה לה חברים בשבט. וגם, שמחה לא צריכה חברים, שמחה צריכה להישען כדי להרגיש מוגנת, ובמעשה הזה היא הפסידה את הבן אדם היחיד על האי שרצה להיות המשענת שלה. עכשיו נראה אותה שורדת.