פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה
      ניצולות שואה (צילום מסך , אילוסטרציה) צילום: צילום מסך, אילוסטרציה
      ניצולות שואה (צילום מסך , אילוסטרציה) צילום: צילום מסך, אילוסטרציה

      אסור לשכוח: סיפוריהן המצמררים של הנשים החזקות באמת

      אווה, תאומת מנגלה ששרדה כדי לתרום כלייה לאחותה, מרגיט, שלא זיהתה את אמא שלה מרוב שהיתה רזה, ואב ששרד את השואה ומת ממחלה בלי להספיק לראות את משפחתו בפעם האחרונה. חמישה סיפורים מן הגיהנום ובחזרה

      לסיפורי ההישרדות הקשים של ניצולי וניצולות השואה אפשר להקשיב בכמה אופנים - אפשר להקשיב לאימה ולזוועות שממלאים אותם, ולהסיק מהם מסקנות מזעזעות על האנושות. אפשר גם להקשיב לתקווה שעולה מהם - תקווה שמשחקת תפקיד עצום ביכולת של בני אדם להמשיך הלאה ולהישאר שפויים נוכח אירועים כה קשים בחייהם, ואפשר גם לשמוע שם את הכוח העצום והבלתי נדלה שיש בכל אחד מאיתנו, כוח שעומד לרשותנו כשאנו זקוקים לו.

      יש לנו גם פייסבוק ואינסטגרם ששווים בדיקה

      חמשת הסיפורים שבחרנו להביא כאן, כולם של נשים ששרדו את הבלתי ייאמן. לשמוע אותן מדברות על החוויות שעברו, מיישירות עיניים אל המצלמה גורם לכל אחד ואחת מאיתנו להתבייש שאי פעם העזנו להתלונן על משהו בחיים הנוחים שלנו. צפו, כי יש דברים שאסור לשכוח. לעולם.

      "באושויץ באמת היה אפשר להריח את הפחד": סיפורה של לידיה טישלר

      משנת 42 עד שנת 45 היא שהתה בכמה מחנות ריכוז שונים, כולל אושוויץ. בראיון זה היא מדברת על זכרונותיה מהתקופה האיומה החל מהנסיעה לשם, 50 איש בתוך קרון, כשהפחד ודלי הצרכים היחיד שהוקצה להם מלווים אותה ואת משפחתה לגיהנום עצמו.


      "לא רצתי לחבק את אמא שלי. לא זיהיתי אותה. היא היתה כל כך רזה": סיפורה של מרגיט מייזנר

      ביום אחד, ללא כל התראה מוקדמת, קיבלה אמה של מרגרט וייזנר הוראה להתייצב בתחנת המשטרה הקרובה לביתה ולהביא איתה את כל מה שהיא יכולה לסחוב. האם לא ידעה שהיא עומדת להישלח למחנה ריכוז בדרום צרפת ולהשאיר את ביתה בת ה-18 לבד, להימלט מהמדינה, מה שעשתה - על אופניים.


      "כל הזמן הרחנו בשר נשרף, ועדיין לא יכולנו להאמין שזה מה שקורה" סיפורה של מגדה וילינג'ר

      כך הגיעה ביתם של בעלי מכולת קטנה, משפחה שחיו חיים נוחים בצ'כוסלובקיה, למחנה הריכוז אושוויץ, שרדה עם אימה וחזרה לביתם. גם האב שרד, אבל למרבה הטרגיות, הם לא ידע זה על זה עד שהיה מאוחר מדי.


      "הכי נוראיות היו נשות ה-SS. איפה מצאו נשים עם כל כך הרבה שנאה בתוכן?" סיפורה של הניה בראייר

      הניה מספרת את סיפור הישרדותה, וכיצד ניצלו חייה דווקא בגלל שלא הגיעה לבית החולים של הגטו, כדי לטפל בשן כואבת. באותו יום כל הנוכחים בבית החולים הוצאו להורג, כחלק מעשרות האלפים שמתו באותו גל רציחות, כולל אחיה, הנכה מלידה.


      "בימים זוגיים מנגלה היה מודד אותנו ערומות במשך שעות. באי-זוגיים קיבלנו זריקות שעשו אותנו חולות" סיפורה של אווה מוזס

      אווה נולדה ב-34, בכפר קטן בטרנסיבניה רומניה. 30 דקות מרגע שירדו מקרון הבקר, כל משפחתה נעלמה, ורק היא והתאומה שלה נשארו בחיים ונשלחו לניסויי מנגלה. את הסיוט שעברו אי אפשר לתאר רק במילותיה שלה.