פמיניזם הוא מושג די פשוט. מדובר בניסיון להשיג ולמסד זכויות לנשים מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית. נכון, כמו בהרבה דברים אחרים בחיים, הוא תפס משמעות שונה לחלוטין עם השנים ואנשים שונים רואים אותו בצורות שונות, אבל מאחורי הכעס, שריפת החזיות ושנאת הגברים שבה דוגלת קבוצת שוליים קטנה, פמיניזם הוא בסך הכל דרישה של נשים לקבל את אותן הזדמנויות כמו גברים. פשוט. אמרתי לכם.
אני מודעת לזה שלקרוא לפמיניזם "פשוט" זה כמו לקרוא לילד אדולף ולא להבין למה אף איד לא מוכן להיכנס איתו למלתחות, אבל כל עניין שריפת החזיות והצמחת השערות קרה לפני 100 שנים, זו היתה מחאה, ממש כמו שבשלב מסוים הקהילה הלהט"בית דרשה זכויות, או הקהילה האתיופית. פמיניזם אומר שמגיע לנשים אותו היחס שמגיע לגברים, ושאנחנו לא אמורות לחיות את חיינו עם הכמיהה לבשל, להיות מוטרדות על ידי הבוס בשביל עבודה או לשאול את הבעל אם מותר לנו לצאת מהבית. רק שוויון. נכון, יש רדיקאליות שהורסות לכל השאר, אבל יש גם חרדים מטורללים שלא מוכנים לשמוע נשים שרות, שוליים מטורפים לא אמורים להרוס לכל האנשים הנורמאליים.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
ויש כמה נשים שלא ממש הבינו את הקונספט, ועדיין מסתובבות בעולם עם המחשבה שלהצהיר על עצמך שאת לא פמיניסטית זה מגניב, ממש כמו להגיד שאת אוהבת כדורגל או שהיית טומבוי. זה מעצבן בעיקר כי מדובר בנשים מצליחות שנהנות ממה שהשיג בשבילן הפמיניזם לפני כל השנים האלה ומנסות לצאת "אחת מהחברה". אבל מה שיוצא זה פשוט נשים שלא מבינות מה זה פמיניזם, אז רצינו להסביר להן:
אביבית בר זוהר
יש יותר מדי ציטוטים של אביבית בהם היא אומרת שנשים צריכות להתנהל כבובה מתנפחת. ועם זאת, כמו קרדשיאן, אביבית היא התגלמות הפוסט פמיניזם, זה שאומר שאם בא לך, זכותך להכניס לעצמך קוביות לבטן ושתלים לתחת כי זה מה שאת רוצה לעשות עם הגוף שלך, ועם הכסף שאת מרוויחה בעצמך, בלי אף גבר שיגיד לך איך את אמורה להראות. העובדה שהיא מעדיפה לבשל לגברים שלה או לרקוד מולם בחזיה בזמן שהם מגהצים את האשראי היא משנית לעובדה שהיא אישה עצמאית ועובדת. אני יודעת שזה אולי יהרוס לאביבית את הפוזה, אבל היא הכי פמיניסטית.
מאיה בוסקילה
חבל שבוסקילה, שנלחמה כל כך קשה כדי לצאת מהחוזה הדרקוני שלה פשוט כי ידעה שמגיע לה יותר על העבודה הקשה שלה, מצהירה דברים כמו "אני לא פמיניסטית. זה נורא מעצבן אותי שאומרים שגברים ונשים הם אותו דבר". כי אם היא באמת היתה מאמינה בזה, היא היתה ממשיכה לעבוד עם אותו סוכן שדרש ממנה להתנהג, לשיר ולהתלבש בצורה מסוימת, רק כי היא אישה והוא גבר.
טיילור סוויפט
כשמדובר באחת הנשים הכי רווחיות בתעשיית המוזיקה, זה קצת מוזר לחשוב שטיילור לא מגדירה את עצמה פמיניסטית. לכן כשהיא נשאלה אם היא פמיניסטית בראיון וענתה "אני לא חושבת על דברים בהקשר של נשים נגד גברים, גודלתי על ידי הורים שלימדו אותי שאם את עובדת קשה כמו גבר, את יכולה להגיע רחוק" היא לא מבינה שהיא בעצם גדלה על ערכים פמיניסטיים בסיסיים - הזכות שיש לך לעבוד כמו גבר לא היתה שם לפני 100 שנים, אולי תודי קצת לסבתה רבה השעירה שלך על האפשרות.
מיילי סיירוס
גם סיירוס הצהירה פעם "מדובר בשוויון, נקודה. זה לא עניין של - אני אישה, נשים צריכות להיות בשליטה". והופ, ממש כמו טיילור, מיילי חושבת שפמיניזם זה נשים רעות וכועסות, ולא נשים כמוה שדורשות שיכבדו אותן גם אם הן מצטלמות עם כיסוי פטמה בזמן שהן סופרות את המיליונים בבנק.
קים קרדשיאן
קרדשיאן היא התגלמות הפוסט פמיניזם, היא אישה חזקה ולא מתנצלת שלא מוכנה שאף אחד יגיד לה מה לעשות. היא בנתה אימפריה שנושקת למיליארד דולר, מנהלת עשרות עסקים במקביל והגיעה עד לבית הלבן כדי לנסות ולשנות מדיניות שבעיניה היתה שגויה, רחוק מאוד מאחיותיה נטולות החזיה שלא הורשו אפילו להצביע. לכן כשהיא אמרה בראיון "אני לא מהבנות של התנועה לשחרור הפטמה, אני לא אוהבת תיוגים", זה הורס לנשים אחרות שמסתכלות עליה בהערצה, חוץ מזה שהפטמות שלה 100% משוחררות.
אנה ארונוב
ארונוב אמרה פעם "אני אישה ואני צריכה לפעמים לסתום את הפה, כשגבר מדבר, את יכולה לסתום. לא צריכה להגיד את הדעה שלך כל הזמן". חבל שהאישה המצליחה שעובדת ללא הפסקה ונלחמת על כל מה שהיא רוצה, לא מקשיבה לעצה של עצמה ושותקת לפני שהיא אומרת דברים כה מטומטמים. נכון, אפשר לסתום, אבל לא בגלל שגברים מדברים, אלא כדי להימנע מלהשמיע דעות לא מאוד חכמות שיכניסו אותך לרשימות של נשים שלא ממש מבינות מה זה פמיניזם.
אולי זה עניין של מיתוג - הפמיניסטיות של פעם יצרו תדמית בעייתית, כועסת ובועטת שצעקה על גברים שעשו את הטעות ופתחו דלת או שילמו עליהן בדייט. אבל ממש כמו כל מאבק - ההתחלה תמיד קיצונית יותר, ואז המצב אמור להתאזן אל עבר נקודת אמצע נוחה ורגועה. נשים בישראל, בארה"ב ובעוד המון מקומות בעולם נהנות משוויון כמעט מלא יחד עם אינסוף הזדמנויות לכבוש כל יעד שירצו, כבר בלי צורך להיאבק באמת.
הדבר היחיד שנותר הוא ללמד את כל אותן נשים "מגניבות", הוא שהעובדה שמראיינים אותן לעיתון, מאפשרים להן לעבוד, להתבטא ולהרוויח כסף, היא ההישג של כל אותן נשים ששרפו חזיות כי אסור היה להן ללמוד משפטים או להתקדם מעבר למשרת "מזכירה". אולי לאות תודה, רק אולי, בפעם הבאה שמישהו שואל אם הן פמיניסטיות, הן יואילו להרים את הראש ולענות בגאווה "כן".