שירי וטל דיין. באדיבות המצולמים
צילום: , באדיבות המצולמים

ממש לא אהבה ממבט ראשון: החברים הטובים שהפכו לבני זוג

המיתוס האהוב על כולנו הוא "אהבה ממבט ראשון" - לרעיון המשיכה המיידית אנחנו מתמסרים בקלות, ודווקא לאהבה שמתגלה אחרי שנים של היכרות, לפעמים אפילו חברות טובה, אנו מתייחסים בחשדנות. נועה גורן אספה כמה סיפורים הורסים על חברים שהפכו לבני זוג שישנו את דעתכם

תמיד התעצבנתי מאנשים הטוענים שאין דבר כזה חברות טובה בין המינים. מובן שיש. אני חושבת למעשה שחצי מחבריי, אם לא יותר מחצי, הם בני המין השני: ואני סומכת על כך שהידידות ביננו תמימה. "אבל אין דבר כזה חברות בין שני אנשים שנמשכים זה לזה", טענו האנשים שחושבים אחרת, וגם על זה מחיתי, הרי אפשר לחשוב שמשיכה זה ביג דיל! רוב מקרי המשיכה המינית שנרגיש בחיים יהיו בלתי ממומשים, וטוב שכך. בעוד שאנו נמשכות לאנשים רבים, עם מתי-מעט אנחנו מסוגלות לקיים מערכת יחסים שעובדת, ומתוך המעט האלה - שבריר שבשברירים יחזיקו מעמד.

רק לאחרונה הבנתי שיש משהו בטענתם. הכל התחיל, למעשה, לפני 13 שנה, כשהוא הגיע לתיכון בו למדתי במבשרת ציון, והצטרף לחבר'ה שגדלו איתי מילדות. באותה תקופה היה ביננו סיפור קצרצר שכבר הספקתי לשכוח ממנו עם השנים. מאז אנחנו חברים, ולאורך השנים ראינו איך כל אחד מאיתנו משתנה, מתחשל ומתפתח, באינטימיות וחשיפה המזכירים יחסים משפחתיים, ולא קרקע למשיכה מינית (או לפחות כך חשבתי).

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

מאז התיכון היה לנו מנהג לחגוג במסיבות פיג'מות משותפות. כנראה שמתוך הסירוב להתבגר לגמרי, לא שחררנו אותו גם עכשיו - בגיל 28: לפני חודשיים ערכנו מסיבת פיג'מות בדירת היחיד שלי בתל-אביב. את הבחור הזה מהחבורה לא ראיתי מזמן, והתרגשנו להיפגש. אחרים בחבורה כבר הגיעו עם בני זוג ואפילו ארוסותיהם, בעוד הוא ואני נותרנו רווקים עקשניים.

אחרי ערב של פטפוטים וצחוק, כשכולנו נדחסנו במזרונים להירדם, הוא ואני החלפנו מבטים קצרים ולפתע הלב שלי הגיב. מיד הסתובבתי ממנו, לחבק חברה ולשכוח מכל הסיפור. מה יש לך? השתגעת? נזפתי בעצמי, אבל הרגשתי את הנשימות והנוכחות שלו כאילו הוא אדם חדש.

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה

יום למחרת, הוא הופיע בדירה שלי שוב. אכלנו המבורגר, פטפטנו וצחקנו, ולפתע הוא הביט בי ואמר שעליו לברר מהו הזיק החשמלי הזה שבבירור הכה בשנינו אתמול. הוא ציין שלפתע הוא נזכר בסיפור הקצרצר שהיה ביננו לפני שנים, והשבתי שכן, נכון, גם אני נזכרתי בזה. הוא שאל אם הוא יכול לנשק אותי, וכשהתנשקנו, הרגשתי תחושה חמה ומוכרת אך גם זרה ומפחידה מאוד.

אז עשיתי מה שאני הכי טובה בו: ברחתי. ניסיתי לצאת עם אחרים, להילחם בדחף לראות אותו ולשמוע ממנו. בכל זאת הנשיקה המושלמת ההיא לא יצאה לי מהראש. שלחתי אליו מתנה הביתה, ספר נדיר, כדי לשכנע את עצמי שאני עדיין ידידה טובה היכולה לעשות מה שהיא רוצה. הוא מצדו התרגש במיוחד. התחלתי להבין מחדש את כל השנים האחרונות, איך מסרתי לו מכתב טיסה לפני שטייל בדרום אמריקה, וחתמתי ב: "שלך, באהבה שלא תלויה בדבר!". או הפעם ההיא לפני שלוש שנים בה שנינו גרנו בבאר-שבע, כסטודנטים באוניברסיטה, אני ובן הזוג שלי דאז נפרדנו, והגעתי לדירתו עם תיק ענק ועיניים שחורות מדמעות. נשארתי שם שלושה שבועות עד שמצאתי סידור אחר. לילה-לילה הוא חיבק אותי ועזר לי להתמודד. תמיד היה פוטנציאל, אבל התעלמנו ממנו, וכעת כששנינו בשלים ומחפשים אהבה, מצאנו את הדרך חזרה.

וכך, לאט ובהתרגשות גדולה, התקרבנו. זו הייתה התקרבות שלא דומה לשום-דבר שחוויתי בעבר. תהליך הורדת המסכות הקבוע שלי נעשה מיותר, כי איתו אני עירומה באמת, במובן העמוק של המילה: אני עם גבר שראה אותי מתייפחת, מפשלת בהופעה מול כל בית-הספר, עם מדי א' שגדולים עלי בחמש מידות או מתלבשת כמו עובדת אלילים אחרי ששבתי מהודו. הוא ראה הכל, משך שנים, והוא כאן. הוא באמת מקבל אותי, ואני אותו.

ואני לא לבד. יש עוד הרבה אנשים שאמרו: "הוא? בחיים לא! הוא החבר הכי טוב שלי!", וכעת צוחקים על עצמם. שמעתי סיפורים מדהימים, והנה כמה מהם:

סיפור האהבה של יפעה ואסף

(צילום: באדיבות המצולמים)

אסף נהנה לספר לי את הסיפור המטורף שלו ושל יפעה. "אני וארוסתי הכרנו לפני 10 שנים דרך מי שהיה בזמנו החבר הכי טוב שלי. הם בדיוק התחילו לצאת, וביני לבינה נרקם קשר חברי ברמה על-אנושית - עד לפני כמה שנים הוגדרנו כאחים בפייסבוק" הוא צוחק "הבנו שאנחנו אוהבים את אותם שירים בדיוק, אותן סדרות, ובאופן כללי רואים את העולם דרך אותו זוג משקפיים עקום וסגול.
החברות שלנו היתה אינטנסיבית ומשונה. קינאנו אחד לשנייה והיינו רבים כל יומיים בערך על שטויות, ואז משלימים (כמובן שלימים הכל הובן וקיבל משמעות אחרת). עם הזמן, יפעה עברה לא מעט גלגולים: היא מצאה מישהו אחר, ואני בינתיים כתבתי לעצמי שירים וגיליתי שהם בעצם עליה. משהו היה חסר לי, והבנתי שאני בחיים לא אקבל ממנה את כמות האהבה שאני רוצה לתת לה. החלטתי שאני מנתק איתה קשר, ובמשך כמעט שנתיים לא החלפנו מילה חוץ מהאשמות והטחות של שיכורים בהודעות של 3 בלילה."

ידעת מה אתה מרגיש?
"היא גרה בתל אביב עם בן-זוג, ואני עדיין לא הצלחתי להתקדם הלאה, לא משנה כמה ניסיתי. עברתי תהליך ארוך עם עצמי והגעתי למסקנה הלא מסובכת שאני כנראה מאוהב בה, שהיא החצי השני שלי, החצי שלא רציתי שיהיה שלי אבל גם לא יכולתי לעמוד בפניו. יזמתי איתה שיחה ואמרתי לה פנים אל פנים שאני מאוהב בה, שאני יודע שהיא לא תעזוב הכל ותהיה איתי אבל שאני פשוט חייב לפרוק כדי להמשיך. יפעה ענתה שזה "לא בקלפים בשבילנו". נפרדנו בידיעה שאנחנו לא מדברים יותר, ושזה הסוף לחברות המצמררת שלנו."

ומתי זה השתנה?
"חלפה שנה. היא חזרה מהעיר הגדולה ליישוב בו אני עדיין גר. נפגשנו בכמה מקרים בודדים בהם אני ביליתי בצד אחד של החדר והיא בצד השני (חברים משותפים, מה לעשות). ואז הגיעה החתונה של חבר טוב ומשותף שלנו, שם חזרנו לאינטראקציה משונה, כך מדי פעם להיפגש, לאט-לאט השיח השתנה, נוצר משהו בריא ונכון - הבנו שיש פה משהו שהוא גדול מאיתנו וגם ידענו כמה חשוב ושביר כל הסיפור, לכן בנינו זאת בידיים זהירות וקפדניות. הפעם נלחמתי, אמרתי לה שאני אוהב אותה ושיש לי את כל הזמן שבעולם עד שאוכל לשמוע את המילים האלו בחזרה, אך ידעתי שהן אי-שם בפנים. לפעמים זמן ומקום זה הכל בחיים. היום אנחנו ביחד כבר שנתיים וחצי, מאורסים, שוכרים דירה קטנה בפתח תקווה והורים לפסטה, גור האסקי חמוד. אומנם היא בת הזוג שלי כבר שנתיים וחצי, אבל היא תמיד הייתה, ותישאר, החברה הכי טובה שלי."

סיפור האהבה של שירי וטל

(צילום: באדיבות המצולמים, אתי פרלמוטר)

גם בסיפור הזה, המסופר הפעם מהצד שלה, נראה שטל חיכה בסבלנות שידידתו שירי תבין. "כמו בכל יום", היא מספרת, "ירדתי עם הכלבה לטיול שגרתי באחד מערבי השבוע. ממש מתחת לבית שלי פגשתי בבחור שטייל עם הכלב שלו, לא משהו נדיר יותר מדי בתל אביב... הכלבים קצת רחרחו אחד את השנייה, והבחור שניסה לפתח שיחה אמר לי: "את חברה של נועה אורן, לא?". אמרתי לו שכן, והסתבר ששנינו מהצפון במקור, שיצאנו לאותם מקומות ויש לנו כמה חברים משותפים. הוא שאל אם אני מזהה אותו, אמרתי לו שלא. המשכנו לדבר קצת ועליתי הביתה. עוד לא הספקתי להיכנס, וקיבלתי ממנו בקשת חברות בפייסבוק. הסתכלתי קצת בפרופיל וראיתי בעיקר פוסטים מצחיקים עם דיי הרבה לייקים אמרתי לשותפה שלי: "פגשתי איזה חבריקו למטה, נראה לי הוא מנסה להיות מהמצחיקים האלה בפייסבוק", ואישרתי את הבקשה."

איך זה התפתח?

"התחלנו להתכתב וגיליתי שהוא גר ממש במרחק שתי דקות הליכה ממני. התחלנו להיפגש די הרבה. אני מבחינתי ישר קטלגתי אותו בתור "הידיד המצחיק", אבל מהתחלה ידעתי שהוא רוצה יותר. בכל פעם שיצאתי לדייט הוא צחק שאני בוגדת בו, וכשהיינו יושבים עם אחיו התאום, דובר בפתיחות על זה שהוא מחכה ש"אהיה רצינית"."

החודשים עברו ושירי וטל הפכו חברים יותר ויותר טובים, ואחרי 8 חודשים, פתאום משהו אצלה השתנה. "יצאתי לדייט עם מישהו אחר, וקבענו שאם לא אחזור מאוחר מדי, ניפגש אחר-כך. כתבתי לו שאני בדרך חזרה וכשהוא אמר שהוא כבר הולך לישון, התאכזבתי ממש. החלטתי לא להגיד לו כלום ולתת לדברים לקרות מעצמם. אבל הוא הרגיש, ובפעם הבאה שנפגשנו, הוא נישק אותי... תוך חצי שנה עברנו לגור ביחד, ותוך שנה, בטיול בשכונה עם הכלבה (סגירת מעגל), כשכל החברים שלנו מסביב ונתן גושן מנגן ברקע את השיר שלנו, הוא כרע ברך... התחתנו לפני 3 שנים, ולפני שנה ו-8 נולדה לנו יובל המהממת, ומצפים בע"ה לעוד קטנים!"

סיפור האהבה של רות ודן

(צילום: באדיבות המצולמים)

"דן ואני הינו ביחד באותה הכיתה בתיכון", מספרת רות. "שנינו מתל-אביב. במסע לפולין יצא לנו קצת להתקרב, וכשחזרנו, הצעתי לו לצאת איתי והיה דייט ממש גרוע. אחריו פשוט לא דיברנו יותר. היחסים שלנו דיי נגמרו שם, אבל כשהיינו בצבא פגשתי אותו ואת החברים שלו בכל מיני מפגשים ומסיבות. חזרתי לדבר איתו והפכתי להיות חלק מהחבורה שלהם."

ומה קרה?
"באיזשהו שלב, כשהיינו בערך בני 20, נפרדתי מחבר. ודן ניצל את ההזדמנות והתחיל איתי מחדש, אבל אני הבהרתי שאני לא מעוניינת וזו נטו ידידות. ככה עברו עוד שמונה שנים בהן היינו בעצם החברים הכי-הכי טובים. דיברנו בלי סוף, אם אני וחבר נפרדנו הוא בא עם בקבוק יין ועודד אותי, ויותר מזה - אנחנו היינו היחידים מהחבורה שלנו שעברו לבאר-שבע במהלך התואר, והיחסים שלנו התהדקו שם.
בבאר-שבע נהגנו ללכת לברים ביחד, שידכנו אחד לשני אנשים, אך ביננו לא היה שום-דבר מיני או רומנטי. כשסיימנו את הלימודים טסנו ביחד להודו לחודש וחצי, וגם אז לא קרה ביננו כלום! כולם היו בטוחים שמשהו יקרה, אבל לא. היינו אפלטוניים לגמרי. לפני שחזרנו לארץ החלטנו לעבוד על החברים, ושלחנו תמונה שלנו מתנשקים בכאילו, כבדיחה. אחרי שחזרנו מהודו, דן התוודה על רגשותיו. אני אמרתי לו שאני לא בקטע ושאין לנו מה להישאר ידידים אם ככה הוא מרגיש, כי היינו מאוד מאוד קרובים. לא דיברנו במשך שלושה חודשים בערך, ואז שלחתי לו הודעה שאני מתגעגעת אליו, כשהכוונות שלי אפלטוניות לגמרי. הוא התקשר ואמר לי שאנחנו צריכים להיות ביחד. דיברנו שעה וחצי בטלפון, כשהוא נותן לי את כל הסיבות למה אנחנו צריכים להיות ביחד ואני מפרטת את כל הסיבות למה אנחנו לא. באותו ערב הוא בא אלי הביתה, שתינו בקבוק יין ביחד כדי שיהיה פחות מביך, והפכנו לזוג.

בעצם הסתרנו את זה מהחברים שלנו במשך חודשיים. אנחנו עוד היינו בבאר שבע וכל היתר בתל אביב, אז יחסית היה קל להסתיר את הסוד: פשוט רצינו לראות אם זה באמת עובד, שזה לא סתם יערער את כל החבורה אם לא. כשסוף-סוף סיפרנו לכולם, הם לא האמינו לנו, כי כבר עבדנו עליהם פעם שאנחנו ביחד. אחרי חצי שנה עברנו לגור יחד בתל אביב. אחרי שנה התחתנו, וכעת יש לנו תינוקת מתוקה בת חודש".

סיפור האהבה של גל ואסנת

(צילום: באדיבות המצולמים, יעל שלח)

"אף פעם לא הייתי טיפוס זוגי ממש." מתוודה גל "הנושא קצת הלחיץ אותי, אבל לא בקטע תל אביבי מאוס, אלא עוד הרבה קודם. אולי סתם לא התבגרתי ופשוט אהבתי לבלות עם חברים שלי. אבל הם תמיד העדיפו נשים. ועמוק בפנים ידעתי שאצטרך למצוא מישהי אחת טובה שאפשר להעביר את בכיף את החיים האלה."

אי שם במאי 2009, כשהיה מתכנת בקבע, הגיעה ליחידה של גל חיילת חדשה, דבר שלא קורה הרבה ביחידה של מתכנתים: "חבר מהמשרד נכנס מתנשף וסיפר ש'הגיעה מישהי יפה. אבל ממש יפה'. אוטומטית זה עשה לי אנטי. גם היה לה חבר. ובכל זאת, הרבה גברים ביחידה קירקרו סביבה. לי זה רק גרם להתלהב פחות ולה, בדיעבד, לנסות להתקרב אליי, כי היא אחת שאוהבת להרגיש שמחבבים אותה. ורוב האנשים באמת מחבבים אותה. בסופו של דבר גם אני נכנעתי והתחלתי לחבב אותה, אפילו מאוד. אבל מעולם לא חשבתי עליה כבת זוג פוטנציאלית."

שנה אחרי השחרור טס לתקופה וכשחזר אסנת כבר הפכה לרווקה, ואחר שעבר לתל אביב מדי פעם היו יוצאים בחבורה, לפעמים לבד ולפעמים עם עוד חברה. "במשך כמעט שנתיים הכל היה אפלטוני לגמרי." הוא נזכר בהשתאות "מדי פעם היינו אפילו יוצאים רק שנינו."

באמצע 2013 בין ניסיונות כושלים של גל עם בנות שונות, פתאום החלו להתקרב, והתגנבה לליבו התהיה 'למה לא בעצם'. "יציאה לילית אחת עם אלכוהול פתחה לי את הראש ובעקבותיו נפתח גם הלב. כתבתי עליה כמה פעמים למגירה, עד שפעם אחת פרסמתי טקסט עליה בבלוג שלי. היא חשדה שהוא עליה אבל לא אמרה מילה, ואחרי כמה ימים אימתתי את החשדות שלה, והיא אמרה שהיא מעדיפה שנשאר ידידים."

איך הרגשת?

"בגלל שלא משכתי את ה"התאהבות" הזאת יותר מדי זמן, היה לי קל לחזור אחורה והמשכנו להיפגש. היא אפילו ניסתה להיות ה"ווינג-וומן" שלי בברים ועזרה לי להשיג מספרי טלפון מבחורות. חודשיים אחר כך, אחרי ערב משותף עם חבר שלי וחברות שלה, היא ביקשה שאחזיר אותה הביתה. ישבנו באוטו והיא שאלה אם אפשר להתחרט. השאלה שלה הייתה בטיימינג מושלם. אמרתי שאני מעדיף שלא נשאר ידידים. התנשקנו. זה היה די נחמד. מפה לשם, אחרי 7 שנים התחתנו".

  • זוגיות
  • יחסים
  • סקס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully