אלברט איינשטיין אמר שאי שפיות זה לעשות שוב ושוב את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות, וסיפורו של המאבק לקידום שוויון מגדרי בישראל עונה בדיוק על ההגדרה הזו. מדי שנה ובמהלך כל השנה, מקיימות "מובילות המאבק" פורומים שונים, מתארחות בפאנלים בערוצי התקשורת המגוונים, המורכבים לרוב מנשים בלבד שמדברות בסיסמאות הידועות ובשפה המוכרת לנו מזה שנים, ובהתאם לכך גם המסרים העולים משם מגיעים אל האוזניים של - הנשים, בעיקר. למעשה, הן מנסות "לשכנע את המשוכנעות".
חשוב להדגיש כי כבודן של הארגונים המובילים את המאבק במשך שנים במקומו מונח והמאמץ הוא מבורך וחשוב כמובן, אבל חשוב לשאול את השאלה, עד כמה הוא באמת תרם לשוויון מגדרי? עד כמה התקדמנו? אם לשפוט על פי המציאות, התשובה היא חד משמעית - מעט, מעט מאוד עד כדי לא מורגשת. הנתונים המתפרסים שוב ושוב מנפצים את האשליה עבור כולנו, ולמרות השיח ער והכותרות בתקשורת בהם יש הרבה רצון טוב מצד כולם לפעול לטובת העניין, לקדם גיוון מגדרי בארגונים ובחברות, לאפשר שכר שווה לנשים וגברים ולהתגבר על החסמים העומדים בפניהן, אבל בפועל, הפערים הם כל כך גדולים שמצריכים חשיבה מחודשת.
וכשאומרים חשיבה מחודשת, הכוונה היא לקיים פעולות המכלילות את כולם, גברים ונשים גם יחד. לא עוד פנלים המורכבים מנשים בלבד, המדברים אל נשים בלבד, או סדנאות לנשים, או אירועים לנשים. במשך שנים, כל הפעולות מהסוג הזה, היו מיועדים לנשים, הגיע הזמן לשלב בהם גברים, נערים וילדים. למה? כדי שישמעו במה מדובר, יבינו את האתגרים הקיימים עבור נשים ויפנימו ששוויון מגדרי הוא חשוב גם עבורם. כל עוד גברים יהיו הרוב הממלא את ההנהלות והדירקטוריונים ועדיין יהיו אלה שנותנים את הטון בקביעת המדיניות, חשוב לשתף ולערב אותם בכל מאמצי ההסברה, כי לשכנע את המשוכנעות זה קל, עכשיו צריך "לשכנע" את אלה שלא מבינים למה צריך את זה, או רק לא יודעים איך לעשות את זה.
ביטולו של הפאנל "גברים מדברים על כתיבה נשית", אשר הוכרז על ידי איגוד הסופרים והיה עתיד להתקיים ביום האישה, הוא בדיוק הדוגמא לאותו השיח שחייב להשתנות. הביקורת כלפיו, מקורה באותה התפיסה הישנה שלא קירבה אותנו ולו סנטימטר אחד אל המטרה וביטולו למעשה, הוא ירייה ברגל במאבק לקידום השוויון המגדרי. גם רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע המוערך, פרסם פוסט בפייסבוק מלא בכנות ומתוך כוונה טהורה בו הוא מזמין את תושבות העיר להגיע לאירועים השונים שאורגנו לכבוד יום האישה בעיר. "נשות באר שבע היקרות, אני מזמין אתכם לקחת חלק בעשרות הפעילויות בעיר שהן כולן לכבודכן", כך הוא כתב. גם כאן מדובר בפספוס גדול, שכן ראש העיר היה צריך להזמין את כלל הציבור להגיע וליהנות ממגוון האירועים, לא רק נשים, אלא גם גברים, זוגות ומשפחות, ולצורך זאת גם להתאים את אופי ותכני האירועים. דוגמאות לכך לא חסרות מאירועים ברחבי כל הארץ.
קמפיין אפקטיבי: צעד חשוב למטרה
התוכנית הממשלתית לקידום שוויון מגדרי, המעוכבת כבר למעלה מעשור ושעקרונותיה הובאו על ידי השרה לשוויון חברתי מירב כהן ממש בימים אלה לאישור הממשלה, מכילה בתוכה סימנים של משהו חדש, של אותה ההבנה שיש צורך להתחיל לדבר אל המעסיקים, אל המנכ"לים הבכירים המחזיקים בתפקידי המפתח, לדבר אל הגברים. כי מה לעשות? הם המושכים בחוטים. עוד מבקשת התוכנית, לשנות תפיסות בקרב זוגות הורים, להביא לשינוי ההבניה הישנה לפיה רק נשים אמורות להישאר בבית עם הילדים במידת הצורך ולנהל את משק הבית. היא קוראת לקדם תכנית לאומית שתאפשר גם לזוגות כפולי קרירה שוויון בנטל עבודות הבית וגידול הילדים, ללא החשש מפני פגיעה מקצועית וכלכלית. זו היא אולי הסנונית הראשונה לאותו השינוי המחייב.
נדמה כי גם חלק מהארגונים הגדולים התחילו לעשות מעשה ולפנות לכיוון הנכון והנדרש. ברשת "המשביר" לדוגמא, יצאו בקמפיין פרסומי לרגל יום האישה המבקש להעלות למודעות את פערי השכר המגדריים העומדים בממוצע על 31.6% פחות מגברים. במסגרת הקמפיין, הרשת מציעה הנחה על מוצריה בגובה ממוצע פער השכר. הוא מצטרף גם לקמפיין של PAYBOX שהוסיפו לפני העברה את השאלה "אם העברה מיועדת לאישה האם נוריד את הסכום?" וצירפו את המספר 30 אחוז. אלה דוגמאות לקמפיינים אפקטיביים הפונים לכלל הקהלים ואלה בדיוק המסרים שצריכים להוביל את המאבק, להטיח את האמת בפנים ולעורר את המועדות בקרב כולם. אבל חשוב שיעשו במהלך כל השנה ולא רק ביום האישה.
על מנת להביא לשוויון אמיתי יש צורך בהרחבת המעגל ובשילוב עוד קבוצות במאבק. יום האישה חייב להפוך להיות יום של כולם, אולי אפילו לקרוא לו "יום העלאת מודעות לשוויון מגדרי".
כותבת הטור היא עינת וייסבורט, יועצת ארגונית המתמחה בשוויון מגדרי, מנכ"לית דרך אישה