"יוצא לי הרבה להגיד 'האנס שלי'", מספרת לי יובל רז, 18 מקריית ביאליק, בקלילות האופיינית לה. "הייתה גם תקופה שגם הייתי משתמשת הרבה במונחים של אונס, למשל, 'ואי זה אונס לי את המוח', כל מיני מושגים שלאנשים קשה איתם. אבל לי מרגיש שכשאנסו אותי לקחו ממני את הכוח, וכשאני אומרת את זה, אני מחזירה את הכוח אליי".
עכשיו התבשרה סוף סוף כי האיש שאנס אותה ארבע פעמים, כשהייתה בת 13-14 בלבד, הולך להיכנס לכלא - והיא מרגישה בשיאה. "נורא רציתי את סגירת המעגל הזו וקיבלתי אותה בצורה הכי טובה שיש, עם כל הפיצוץ התקשורתי וההודעות שאני מקבלת עכשיו מבנות", לדבריה. "זה משהו שרציתי לעשות הרבה מאוד זמן. לי אין במה להתבייש. יצאתי מבית המשפט בחיוך גדול. הוא זה שיצא מכווץ ובראש מושפל".
זקיפות הקומה שלה היא קריאת תיגר כנגד שנים של שפיפות. אני רואה עליה את התהליך העמוק שעברה בתוך שנים ספורות, מילדה מרצה ואפופת האשמה-עצמית לנערה בוגרת וגאה, וחוששת לפגום ביציבות הפנימית שבנתה במו ידיה מתוך ההריסות. אבל כמי שהתלוננה על האנס שלה במשטרה, סיפרה את סיפורה כשלושים פעם בפני חוקרי משטרה ועורכי דין, ניצחה במשפט והפכה את דברי עורך הדין של התוקף לפס הקול של עבודת ההגשה שלה במחול - הראיון הזה קטן עליה.
אנחנו לוגמות מהמשקאות שלנו בבית הקפה, וצועדות בזהירות חזרה לעבר הקופה החשוכה ההיא, בדירתו בקריית מוצקין של המורה לריקוד שלה, קיריל שחף צ'ייקין. כדי להבין את מערכת הכוחות שביסס צ'ייקין בינו לבין רז, אותה מערכת כוחות שאפשרה לו לכפות את עצמו עליה פעם אחר פעם, יש לצלול עד לתקופה שקדמה לבת המצווה של רז, אי אז בגיל 12. אז הכירה את צ'ייקין לראשונה.
באותם ימים, ביקשה רז לבצע במסיבת בת המצווה שלה "ריקוד בת מצווה" יחד עם רקדן מקצועי, מסורת מקובלת בכיתתה. מי שבחרה בצ'ייקין היא אמה של יובל, טלי רז, שהכירה אותו במסגרת עבודתה כמפיקת אירועים והזמינה את המורה ללמד את בתה ריקוד. "בשניה הראשונה שהוא הגיע הביתה, ראיתי אותו בתור הדבר הכי מדהים בעולם", נזכרת רז. "הערצתי אותו. לכל אחד יש את המורה הזה שהוא מעריץ".
בצירוף מקרים ששימח את רז, כשנה לאחר הזיכרון המתוק ההוא החל צ'ייקין ללמד בסטודיו לריקוד שבו היא רקדה מזה תקופה. צ'ייקין לא התקבל בברכה בקרב התלמידים, אך רז כבר חשה אליו חיבור מיוחד, מה שבודד אותה משאר חברי הכיתה ויצר את המאזן האידיאלי עבור צ'ייקין - שניהם, כביכול, נגד העולם. כנערה בת 12, שמספרת כי מאז ומתמיד התקשתה למצוא את עצמה בסיטואציות חברתיות, רז ראתה בצ'ייקין את המלאך הגואל שלה; איש מבוגר ומוכשר שמזהה בה את מה שאחרים מפספסים. היא הרגישה מיוחדת.
"כשאת ילדה ואוהבת - זה לא כמו כשאת מבוגרת", מסבירה לי רז בת ה- 18. "מבוגרים מסתירים דברים, ילדים לא. אז לא הסתרתי מקיריל שאני אוהבת אותו, וזה היה לו ברור". רז בת ה-12 שתתה בצמא כל ידע ותובנה שהסכים המורה הנערץ להעניק, והתלוותה אליו כל עת שהזדמן לה. "התחלנו ללכת יחד אחרי הסטודיו לכיוון הבית או לפני הסטודיו לכיוונו, מדברים על עולם המחול", היא משחזרת. "הוא עשה הרבה כדי להדק את הקשר בינינו, ודיבר עם אמא שלי על זה שהיה רוצה לקחת אותי לשיעורים נוספים בסטודיואים אחרים". האם, מצדה, התפוצצה מגאווה. מי לא הייתה מתגאה בבתה כשהיא זוכה להכרה ממורה כה מוערך בגיל כל כך צעיר?
"לאט לאט משהו השתנה בשיחות שלנו", מספרת רז. "הוא התחיל להכניס אותי לחיים שלו, לרכל איתי על מורות ומורים אחרים". בדיעבד, היא משערת, ניסה לבודד אותה מכל גורם סמכותי אחר מלבדו. "הוא אמר לי שאף אחד לא יפתח אותי כמוהו". כשהביעה לפניו התלהבות מבנים בסביבתה, התרעם על כך. "הייתי צריכה להזכיר לו שהוא האלוהים שלי", אומרת רז. "באיזשהו מקום, זאת הייתה מערכת יחסים מתעללת".
ככל שהתהדק הקשר, חלק צ'ייקין עם התלמידה פרטים אינטימיים יותר ויותר מחייו. "ילדים הם כמו ספוג, ומה שתתן להם - זה מה שהם יקבלו וילמדו", מקדימה רז, שהורגלה לגונן על התנהגותה הילדית דאז. "בתור ילדה שלא יודעת כלום, מה שהוא לימד אותי הפכה לעובדה מבחינתי. הוא ידע שאני מעריצה אותו, ואמר לי שאני מאוהבת בו - אז מבחינתי זה מה שהיה. אם קיריל אומר - כנראה שאני מאוהבת". ראוי להזכיר, כמובן, שגם אם בת 12 או 13 מאוהבת בך, כאדם מבוגר - תפקידך להציב גבולות נחרצים וברורים.
ככל שזה נוגע לצ'ייקין, הגבולות האלה לא נחצו בבת אחת, אלא בהדרגה, באופן מחוכם ומחושב. בתור התחלה, הזמין אותה צ'ייקין מפעם לפעם לעצור אצלו לכוס מים בדרך לסטודיו. "הוא לא נגע בי", היא מספרת, "אבל התחיל לטפטף לי מסרים על הזוגיות הקודמת שלו, ועל הסקס שהיה שם. לא ממש הבנתי למה הוא מספר לי את זה, אבל הוא תמיד אמר לנו בסטודיו שלכל דבר שהוא עושה יש סיבה, ושאנחנו צריכים לסמוך עליו".
למרבה הצער, התורה הלימודית שמצטטת רז מתארת רווחת בקרב מורים לאמנויות על שלל סוגיהן. לרוב, אלה בדיוק המורים שמספקים הרבה סיבות לא לסמוך עליהם, ונוטים לפלוש דרך קבע לאזורים אינטימיים במיוחד בנפשם וגופם של התלמידים. גם נפשם של תלמידים בוגרים יותר מיובל בת ה-12 נשבית במניפולציה, ולעיתים גם שנים לאחר הלימודים הם יעדיפו לייחס למורה שפגע בהם כוונות אמנותיות. מוטב להמשיך ולהעריץ את המורים הללו, ולהאמין שהם כל כך גאונים עד שלא ניתן היה להבין את חכמתם ברגע האמת. העיקר רק לא להודות שנוצלת, שנפלשת, שהיית קרבן בידי האדם שנתת בו אמון.
"פעם אחת, כשהיינו אצלו, סיפרתי לו שלמדתי בלונדון על סוג ריקוד שנקרא 'קונטקט'", מספרת רז. "זה סגנון שבו כל תנועה שלי מושפעת מהתנועה של הפרטנר או הפרטנרית שלי, ויש בו הרבה מגע". צ'ייקין מיד זיהה הזדמנות לפעולה, הדליק מוזיקה והציע לה לרקוד, כשהוא מנצל את הריקוד כדי להתקרב אליה יותר ויותר. כשידה בטעות נגעה בירך שלו, היא משכה אותה אחורה בבהלה.
"הוא הפסיק את המוזיקה, ניגש אליי במבט רציני ואמר לי שאני צריכה להבין שבקונטקט אין מיניות, וגם אין בו גבולות - מותר לגעת בכל מקום", מספרת רז. "כדי 'להוכיח לי שהכל בסדר', הוא תפס אותי ונתן לי נשיקה על הפה". ברגע הזה, לראשונה, הרגישה רז בבהירות שמשהו לא בסדר. הגוף הבין, אבל המוח עוד לא עיכל. "לא רציתי לחשוב שהוא מנצל אותי, שנפלתי ברשת", היא מסבירה. "תפסתי את עצמי אינטליגנטית. וחוץ מזה, זה קיריל - לא הגיוני שהוא יפגע בי, הוא דואג לי ויודע הכל". רז ביקשה ללכת הביתה. רגע לפני ששחרר אותה לדרכה, צ'ייקין אמר לה בפעם הראשונה, "את זה - אל תספרי לאמא שלך".
רז מעולם לא סיפרה להוריה דבר, אלא רק לאחר הפגישה הראשונה עם קיריל, אז שתו כוס מים תמימה. הסיפור הזה כבר נשמע לאמה משונה, והיא הורתה לבתה לא לעשות זאת יותר, מה שגרם לרז להסתיר מעתה והלאה את המפגשים. את ההודעות שהחליפו ביניהם, דאג צ'ייקין בעצמו שרז תמחק לאחר כל שיחה. למזלה, במרוצת השנים, תצליח המשטרה לשחזר אותן.
"איך את קמה בבוקר, מסרקת את השיער והולכת להיאנס?"
במפגש שלאחר מכן, החליט קיריל ששוב ירקדו קונטקט. "תוך כדי ריקוד, הוא התחיל לעשות לי מסאז' בכתפיים, סובב אותי שאהיה עם הפנים אליו ונישק אותי", היא נזכרת. "לא זזתי. אחר כך הרים אותי על המתניים שלו ולקח אותי לחדר השינה, ואני בשוק". רגע לפני שנכנסו אל החדר, הרימה רז את ידיה ותפסה במשקופים. לרגע, היא הצליחה לעצור אותו. "אמרתי לו שאני לא רוצה להיכנס לחדר השינה שלו וזה מפחיד אותי. הוא הסתכל עליי כאילו אמרתי את הדבר הכי מוגזם ומוזר בעולם".
באופן שיטתי, בכל פעם שניסתה רז להציב גבול וביטאה פחד, גרם לה המורה להרגיש שהיא מגזימה, הוזה, משוגעת. רק היום, יודעת רז שהמניפולציה הזו נקראת "גזלייט". היום היא יודעת גם שטיפוח הקשר איתה למטרת ניצול מיני נקרא "גרומינג". אבל בגיל 12, בעודה חסרה הגדרות חיים בסיסיות מאלה, לא היו לה כל כלים להתמודד עם הלחץ הפיזי והפסיכולוגי שהופעל עליה בהתמדה. באותו יום, בחדר השינה, הלחץ עשה את שלו.
"אני זוכרת שניסיתי להיאחז כמה שיותר בנשיקה, כי כל דבר אחר היה יכול להיות רק רע וכואב", מספרת רז. "הוא הכניס לי יד מתחת לחולצה, וזה לא היה נעים לי אבל לא אמר לי כלום, ואז בא להכניס לי את היד דרך המכנסיים לתוך התחתונים". בנקודה הזו, שוב ניסתה לעצור אותו. "תפסתי ביד שלו ואמרתי, 'זה מפחיד אותי ואני לא רוצה'. הוא אמר, 'אבל אמרת שאת אוהבת אותי, שאת סומכת עליי'. 'אבל אני לא רוצה, זה יכאב לי'. הובכתי מאוד, התעקשתי. עם היד השניה שלו, זו שלא תפסתי, הוא לקח לי את היד והצמיד אותה ליד הראש שלי. את היד השניה הוא הכניס לתוך התחתונים שלי והכניס את האצבע שלו בפנים. זה היה כואב".
למרות החוויה המשתקת, המשיכה רז לפקוד את דירתו של צ'ייקין לפי בקשתו. "שאלתי את עצמי מאוחר יותר, למה באת? איך את קמה בבוקר, מסרקת את השיער והולכת להיאנס?", היא מספרת. "זו שאלה שקשה להסביר. ניתקתי את הגוף מהראש ומכל מה שהאמנתי בו. בכל פעם שחשבתי מחשבה רעה על קיריל הרגשתי שזה לא בסדר, והלקיתי את עצמי על זה, חשבתי שאני כפויית טובה. מי אני בכלל? 'סתמי את הפה ותעשי מה שהוא אומר לך'".
באותה תקופה קיריל מייסד מילת קוד, כדי לרכוש את אמונה של רז. "מילה שברגע שתגידי אותה - אני אדע שצריך להפסיק", היא מצטטת. "תמיד הייתי ילדה עוקצנית, אז אמרתי לו, 'די' זה לא מספיק?'. הוא צחק, ואמר, 'לא, אבל באמת צריך לחשוב על מילה, כי לפעמים את אומרת 'די' ואז משתכנעת'". קיריל חשב על כך עוד קצת, והכריז: "'בת מצווה'. תגידי 'בת מצווה', ואז אני אזכר שאת קטנה ואפסיק".
הם נפגשו שוב, וצ'ייקין הוביל לחדר השינה. אחרי מאבק פסיכולוגי קצר הוא הניח אותה על המיטה שלו. "תמיד מעליי, שולט בסיטואציה ומוביל אותה, ודואג להסיח את דעתי כל הזמן עם המגע והקול שלו כדי שלא יהיה לי רגע לעצור ולהתפכח", היא משחזרת. "הוא רצה שאוריד את המכנס שלי והתביישתי, לא רציתי. אני זוכרת שהוא אמר לי, 'את אוהבת את זה שעושים לך דברים בכוח, נכון?'. הוא הוריד לי את הטייץ והשליך אותו לקיר. נשארתי בתחתונים".
לאחר מכן, לדבריה, ביקש צ'ייקין שתדגים לו "סיבוב דוגמנות" בחדר. רז סירבה, אבל צ'ייקין לא ויתר. "הוא לקח אותי, העמיד אותי מול המראה והכריח אותי להסתכל על הגוף שלי. אחר כך הוא השכיב אותי על המיטה, הזיז לי את התחתונים וניסה להיכנס אליי, בלי שום התראה מוקדמת. היה לו קשה להיכנס, הרי היה לי גוף של ילדה. ביקשתי שיפסיק. אמרתי 'די, זה לא נעים לי'. הוא אמר לי, 'את אוהבת אותי, את סומכת עליי'. אמרתי לו, 'בת מצווה'. הוא התסכל עליי עקום ואמר, 'מה? על זה את אומרת בת מצווה?'. ואני רק חשבתי, מה עוד תכננת לעשות?!".
רז ניסתה להדוף אותו מעליה אך לבסוף תשו כוחותיה. "הוא אמר לי, 'הנה, אני בתוכך, זה לא כזה נורא, נכון?'", היא מספרת. "הבנתי שאין לי טעם להמשיך להילחם. הוא ביטל אותי. עדיף לתת לזה לקרות, כי ככה זה יהיה הכי פחות כואב". לאחר מכן, השביע אותה צ'ייקין לא לספר על שאירע לאף אחד, ואיים שאם תעשה זאת - הוא יתאבד. בשלב הזה רז הייתה בת 14, ובדיעבד, היא מבינה למה המורה שלה "חיכה" עד אז. "הוא חיכה שאגיע לגיל 14, כי יש הבדל בחוק בין אונס קטינה מתחת לגיל 14 או מעל לגיל 14", היא מציינת, ומוסיפה בקריצה, "עשה מחקר, בדק בגוגל".
רז היא בקבוצת סיכון מרכזית להיקרא "בוגרת לגילה". היא סרקסטית, מצחיקה, שנונה, חדת מחשבה. כל הנתונים האלה משמשים קרקע פורה לפרדטורים כדי להצדיק לעצמם מעשה אונס. אם היא בוגרת מספיק לענות בחוצפה, מרגיע את עצמו המוח הפדופילי, היא ודאי בוגרת מספיק לקיים יחסי מין - ועוד עם אדם מבוגר. אבל אף בת 12 לא בוגרת מספיק כדי לקיים יחסי מין, ואף בת 12 וגם לא בת 15 או 18, לא בוגרת מספיק בשביל לשכב עם המורה שלה, גם לא "בהסכמה". אף פעם. מוזר שצריך לציין את זה בכלל.
"הייתי בכת"
בתום שעתיים של ראיון דחוס במיוחד, רז מתחילה להפגין סימני תשישות ואני מחליטה לעצור את הראיון ולקבוע את המשכו לאחר שתנוח. יומיים לאחר מכן אנחנו נפגשות לבקשתה בדירתו של בן זוגה שרון (24) ושותפיו. בן הזוג איננו, ואת פניי מקבלים רז ושותפו של שרון, שמשתרע על הספה בסלון שבו אנו עומדות להמשיך את הראיון. השותף מזהה את השאלה שעל קצה הלשון שלי, ועוד בטרם נשאלה, עונה, "יובל אמרה שזה בסדר שאני פה". "בטוח?", אני שואלת אותה. "בטח", היא עונה בחופשיות. "ברור, אנחנו כמו אחים".
בהמשך חוזר הביתה גם השותף השני, את שניהם יובל מחשיבה לחברים שלה. בלילה, הם מספרים בגאווה, השאירה להם יובל מכתבים על המיטה. "שמרתי את זה במגירת הזכרונות שלי", מספר בחיוך הבחור שעל הספה. "אני אוהבת להשאיר תזכורות קטנות לאהבה, לאנשים שאני אוהבת", מגלה רז. "כתבתי לשרון ולשניהם מכתבים על כמה שאני אוהבת ומעריכה אותם, כל אחד מהם בתחומו ובמקום שיש להם בלב שלי".
אחרי כל מה שעברה, מפליא לגלות שהיא מרגישה בנוח כל כך בדירה אחת, לא גדולה במיוחד, בין שלושה גברים."בהתחלה היה לי מאוד קשה לבוא לכאן", היא משתפת. "בראש שלי, גם אם זה לא אמיתי, אני בטוחה שבכל פעם שיש לגבר הזדמנות, הוא יאנוס אותי". "מה? היו לי מלא הזדמנויות ולא עשיתי את זה", מתערב השותף שעל הספה. יובל נקרעת מצחוק, רוקעת ברגליה בהתלהבות. "טוב ברור", היא מחזירה, "מאיפה יש לך 100 אלף שקל לשלם?". שניהם מתגלגלים בצחוק רועם.
גם בבית שלך מתמודדים ככה בהומור?
"המשפחה שלי קורעת מצחוק. עם ההומור על האונס היה לאמא שלי קשה בהתחלה, אבל בסוף היא נכנעה לזה, וזה באמת מצחיק. כשהיא מבקשת ממני לשטוף כלים, אני אומרת, 'אני לא יכולה, נאנסתי'. אין מה לעשות, זה מצחיק".
ההומור בנושא הוא עניין די חדש. הכל די חדש. למעשה, עד יולי האחרון, הוריה של יובל אפילו לא ידעו דבר על הזוועה שנגרמה לבתם. רז נצרה בלבה את הסוד כארבע שנים, עד אירוע קטן ששינה עבורה הכל: בזמן שהייתה בסך הכל בת 17, היא שוחחה עם חבר טוב על אחותו הקטנה שחוגגת 12. בבת אחת, נפל לה האסימון. "חשבתי, בואנה, היא עוד מעט בת 13", היא אומרת. "היא תלמידה בסטודיו, היא רוקדת אצל קיריל, והיא עוד מעט בת 13. הרגשתי כאילו מישהו סטר לי עם אחריות לפנים".
באותה רגע נפלה על רז הבנה צלולה וחדה, שהיא מוכרחה "לעשות עם זה משהו", אבל עוד לא ידעה מה. בשלב הראשון פנתה רז לאחותה הגדולה, ירדן (28), המבוגרת ממנה בעשור ומהווה ליובל אוזן קשבת וכתף תומכת. "'יש לי משהו להגיד לך'", הפטירה יובל תוך כדי שיחת חולין. "את בהריון?", התבדחה האחות. "לא", ענתה יובל, "אבל מורה שלי לריקוד אנס אותי". "היא התפקעה מצחוק", נזכרת רז. "היא הייתה בטוחה שאני עובדת עליה".
מהר מאוד חיוכה של האחות התחלף בהלם וזעזוע. "היא התחילה להתייפח", מספרת רז. "בתור קצינת החינוך שהייתה, האינסטינקט הראשוני שלה היה לטפל ולהגן עליי". ירדן החליטה באופן מידי לקחת את אחותה הקטנה להורים, ולספר להם. ברגע הבא כבר היו שתיהן באוטו. בדרך, קיבלו מהן ההורים את המסר המדאיג ביותר שיכולים הורים לקבל מילדיהם: "יש לנו משהו לספר לכם".
"הרגשתי את הלב שלי דופק בכל הגוף", נזכרת רז. "כשהגענו לבית של ההורים, מהלחץ, הלכתי לשירותים. נשארתי שם איזה 12 דקות, כי ידעתי מה מחכה לי כשאצא". כל אותו הזמן, חיכו ההורים המתוחים בסלון, דוחקים בבנותיהן לדבר. לבסוף, ירדן הייתה זו שהנחיתה את הבשורה. את הרגע ההוא, שבו אמה גילתה כי בת הזקונים שלה נאנסה על ידי אותו אדם שהכירה לה בעצמה, היא לא תשכח לעולם.
"ברור שהיא הרגישה אשמה", מספרת רז בכאב. "היום היא הולכת לקבוצת תמיכה כזאת לאמהות של נפגעות אונס. זו טראומה בפני עצמה". כמו לאורך את הראיון, גם את הרגע הכאוב הזה, היא שוברת מיד בתובנה קומית. "אבא שלי רק קם, ואמר: 'אני אטפל בזה. איפה הוא גר?' זה כזה אבא". הצחוק שלה מתגלגל בכל רחבי הדירה.
במשך כל הראיון יובל מתנדנדת קדימה ואחורה על הכורסא, אך בשלב הזה הוא כבר נע כמו סירת דייגים בלב ים סוער. קשה לה לשבת זמן רב בתנוחה אחת, ונראה שככל שהנושא קשה יותר לשיחה, כך היא מנתבת את האנרגיות שלה לעיסוקים פיזיים, רפיטטיביים, שהולכים ומתעצמים. בהמשך, היא מותחת את רגלה הימנית עד מעל הראש, ומשם מצרפת רגל נוספת - מופע ריקוד קטן, לא מכוון, לפריקת מתחים מצטברים, במהלכו היא ממשיכה לספר על הביקור במשטרה.
זה קרה ימים ספורים לאחר השיחה עם הוריה, והיא זוכרת שחוקר הנוער שאל אותה אם יוכל לסגור את הדלת. "חשבתי, וואו, איזה כיף ששואלים אותי בכלל", היא מספרת. מאז, היא סיפרה את סיפורה לחוקרי משטרה ועורכי דין כשלושים פעם, ובכל פעם גילתה הסיפור מחדש בעצמה, דרך הראיות והעדויות.
"היו ההודעות שלנו, מכתבים שהייתי כותבת עליו לעצמי, ברכה שכתב לי בגיל 14, כדור פילאטיס שקנה לי והרבה חברים שהיו עדים ומכירים את הסיפור הזה כבר שנים", לדבריה. "הקראתי חלקים מהיומן שהיה לי בגיל 13, וחושבת, 'וואו, הייתי בכת'. כתבתי שם 'אני שונאת אותך, למה אתה עושה לי כאלה דברים', ועל המשפט הזה איקס, ו'אני אוהבת אותך'".
ההודאה של צ'ייקין הייתה מהירה, אך לא מיידית. "בהתחלה, הוא אמר שאין לו מבין למה הנערה הזאת שהוא הכיר ואהב וטיפח החליטה פתאום להרוס לו את החיים, וזה חירפן אותי", היא מספרת. "אחר כך הוא אמר שהיחסים קרו אבל בהסכמה, ושם נחתם הסיפור". תוך זמן קצר, מצאה את עצמה רז בבית המשפט המחוזי בחיפה, על אותו הספסל עם האנס שלה, כשביניהם רק מאבטח. "הרגשתי מנותקת מכל מה שקורה, עשיתי את הדברים על אוטומט, המוח שלי התנתק", לדבריה. "כנראה כדי שאצליח לתפקד ולהכיל את כל זה".
עורכי הדין כרמל פיזואטי אבי קורצברג ("תכתבי שהם מדהימים") שייצגו את רז ליוו אותה בכל צעד ושעל, הכינו אותה לבאות וריככו את היכרותה עם עולם המשפט ככל שיכלו. אבל אף אחד לא היה יכול להכין אותה באמת לרגע שתפגוש את האנס שלה בבית המשפט, מלווה באמו ואשתו.
"היו כמה שניות שהמבט שלנו נפגש", היא נזכרת. "בהתחלה היה לי קשה להסתכל עליו ואז לא הצלחתי להפסיק להסתכל עליו. עניין אותי לראות איך הוא מגיב על הדברים". טיעוניו של הסנגור, עו"ד מיכאל כרמל, לא שיפרו את המצב. "הוא אמר שקיריל בן אדם ממש שונה ממה שהוא היה כשזה כרגע, שהוא התבגר והתפכח והבין את הטעות", היא מספרת בכעס. "הכל בולשיט בעיניי. אני אישית יודעת שזה לא נכון".
לימים תהפוך ההגנה של עו"ד כרמל, כפי שהושמעה בתקשורת, לפס הקול של עבודת הגמר שלה במגמת מחול. "קראתי את כתב האישום", מצטטת רז במרירות. "צר לי שהפרקליטות הלכה שולל אחר עדות לא נכונה של מתלוננת שאיננה דוברת אמת. אני מאמין שבית המשפט יעשה פה צדק ובסופו של דבר מרשי יזוכה מההאשמות שמיוחסות לו".
בסרטון שמתעד את עבודת הגמר, נראות על הבמה חמש נערות בנות כיתתה של רז, נעות לקצב ההקלטה המקוממת של דברי הסנגור. לאחריה, מתחיל להתנגן השיר "הסוד הקטן" של יוני בלוך. מילות הפזמון: "אני אתן הכל/ כדי לשמור אותך / מכל מי שיכול לפגוע בך / זה יהיה הסוד הקטן שלי ושלך". בפברואר האחרון, פרסמה רז את צילום הווידאו של העבודה שלה בטיקטוק ובאינסטגרם, סרטונים שהפכו בן רגע ויראליים וגרפו התעניינות ציבורית עצומה. ראו הוזהרתם/ן: לא ניתן לצפות בהם מבלי לפרוץ בבכי.
קשה לחשוב איך פסקול מבחיל כל כך משתלב באמנות זכה וטהורה כמו מחול, אבל עבור רז, הקודש חולל הרבה קודם לכן. באופן סימבולי, לרגל סיום לימודיה, החליטה רז לסגור חשבון עם התוקף שלה במקום שבו נפגעה, ושוב, השיבה לעצמה את הכוח לידיים. כמעט לא יאמן שהריקוד מצליח להמשיך ולשמש עבורה כלי ריפוי, אבל מעל הכל, רז רואה בו כלי להעברת מסר. "המטרה של מחול זה לגרום לך להרגיש משהו, והצלחתי לגרום לאנשים להרגיש את מה שרציתי", היא מסכמת.
מרגע שנחשפו פניה ושמה, מספרת רז, מרבית התגובות השליליות כלפיה נעלמו. והיו לא מעט כאלה. מהזכורות לה במיוחד: "למה נזכרת עכשיו", "איפה היו ההורים", "לא קיבלה שורה ראשונה בריקוד אז החליטה לנקום", והשיא: "עשתה כיף עם המורה שלה והבינה שהוא לא יעזוב את אשתו בשבילה". "ברור", צוחקת רז, "בגיל 13".
גזר הדין שהתקבל החודש גזר על צ'ייקין שמונה שנות מאסר בפועל ופיצויים בגובה מאה אלף שקלים. רז, שפתחה בהליך הפלילי נגדו בעיקר כדי לזכות בהכרה בכאבה ולהרתיע תוקפים פוטנציאליים, רואה בכך הצלחה. בסופו של דבר, מתוך ארבע מקרי האונס שעברה הורשע צ'ייקין רק בשניים, אך לדבריה, גם זה לטובה.
"זה היה חלק מעסקת הטיעון", היא מסבירה. "הפרקליטה שלי מאוד שמרה עליי, היא אמא לילדים בעצמה והייתה מאוד מסורה לתיק הזה, ודאגה שהוא יואשם בכל הסעיפים החשובים. היא הסכימה להוריד סעיף אחד או שניים שלא ישנו כלום בגזר הדין, נטו כדי שהתהליך יסגר ויחתם. רצו לסיים את זה בשבילי".
שום דבר בתהליך ההתמודדות וההחלמה של רז איננו מובן מאליו. לא ההומור שלה, לא הריקוד, לא האומץ להיחשף ולא העובדה שהיא נמצאת מזה חצי שנה במערכת יחסים זוגית מיטיבה. הסוד להצלחת הקשר, לדבריה, הוא תחושת הביטחון שמצליח בן הזוג להשרות עליה, למרות הפחד העמוק שזרעה בה הטראומה.
"הקשר שלנו התחיל כחברי, אבל הרגשנו מהתחלה שיש שם משהו", מספרת רז בהתרפקות. "בדייטים הראשונים הוא אפילו לא חיבק אותי. הוא גרם לי להרגיש מאוד בנוח". כדי לרכוש את אמונה של רז נדרש תהליך ארוך, אך בסופו - הם הפכו לזוג בלתי נפרד. "הוא פשוט הבן אדם הכי טוב בעולם, אין לי מילים לכמה אני אוהבת את הבן אדם הזה וכמה הוא משמעותי בשבילי", היא מחייכת. "אני יודעת שאני נשמעת כזאת נערה מאוהבת שבטוחה שהיא תתחתן עם ההייסקול סוויטהארט שלה, אבל אני באמת בטוחה שאתחתן עם ההייסקול סוויטהארט שלי".
זה קסום. ואם אנחנו עולות על גל הקסם הזה, מה את מאחלת לעצמך להמשך?
"שיהיו לי מלא כלבים, קודם כל. והייתי רוצה להמשיך עם המחול לעוד תקופה של כמה שנים, ולאחר מכן לעבור הסבה למשהו שיאתגר את המוח שלי. אני מרגישה שלמוח שלי יש הרבה פוטנציאל שלא נוצל בתקופת המחול. עוד לא החלטתי מה הייתי רוצה ללמוד, אבל אני מאוד מתעניינת בחלל ובמתמטיקה. היום אני עושה דברים בטיקטוק, והייתי שמחה גם להמשיך עם זה. הייתי רוצה לעשות טוב, כמה שיותר טוב לעולם ולאנשים".