מאז ומעולם, יסמין הייתה אישה מלאה - לא רזה, אבל גם לא ממש שמנה. כמו נשים רבות, המשקל תמיד היווה עבורה אישיו מסוים, בייחוד אחרי שעברה שתי לידות (אחת מהן של תאומות), אבל בסך הכל היא חיה עם עצמה בשלום. לפני כ-3 שנים, כשהייתה בת 33, גילתה שהיא חולה בסרטן והחלה לעבור טיפולי כימותרפיה קשים, שהורסים את התאים ומחלישים את הגוף. לאורך התקופה הקשה, אוכל היה אחד הדברים שניחמו אותה, אך האכילה הרגשית שפיתחה, יחד עם הסטרואידים שקיבלה כחלק מהטיפול, גרמו לה להשמין בצורה משמעותית.
"ה'סטירה' שלי, כלומר ה'כאפה' שגרמה לי לעשות את השינוי, הייתה לפני שנתיים, אחרי שחגגתי יום הולדת 34", היא מספרת, "זה היה יום הולדת ראשון אחרי המחלה, אחרי שעברתי MRI אחרון שמאשר שאין לי יותר ממצאים. אני מסתכלת על התמונות ממסיבת יום ההולדת עם כל המשפחה שלי, אמורה להיות הכי שמחה בעולם, ואני בוכה. רע לי. אני נראית נורא. לא מבינה איך נתתי לעצמי להגיע למצב הזה?"
יסמין שיתפה את תחושותיה עם חברה טובה שסיפרה לה על קבוצת פייסבוק שאולי תוכל לעזור לה: "אמא חוזרת לג'ינס". היא הצטרפה, נחשפה לתכנים וחודשיים מאוחר יותר החליטה להירשם לאחת הסדנאות שמובילות מנהלות הקבוצה - סדנת "עושות שינוי". תוך עשרה חודשים יסמין ירדה 19 קילו, וכבר יותר משנה היא שומרת על המשקל ומרגישה כמו אישה חדשה. "כשהתחלתי הייתי מאוד עייפה בערבים ומאוד חלשה. ברמות. הבן שלי היה אז בן 6 והוא ידע שאמא לא יכולה להרים אותו. ואז התחלתי לעשות ספורט, לשמור על התזונה, והשינוי בכוח הפיזי הוא מטורף. אם רואים אותי היום אי אפשר בכלל לדעת מה עברתי".
גם מיקה, בת 33, יודעת דבר או שניים על ההתמודדות עם משקל עודף. כשהייתה בצבא אובחנה אצלה הפרעה בבלוטת התריס, אשר אילצה אותה ליטול באופן קבוע כדורים לאיזון, וכל חייה היא סבלה מעודף משקל, ניסתה דיאטות שונות והתרגלה לרדת קצת במשקל ומיד לעלות בחזרה. למשקל השיא שלה היא הגיעה אחרי ההיריון השני, אליו נכנסה חמישה חודשים בלבד אחרי הלידה הראשונה.
"זה היה הריון לא מתוכנן וגם מאוד מסובך. הייתי בשמירת הריון ועליתי במשקל, ואז גם הגיע הסגר הראשון של הקורונה", היא נזכרת. "מלכתחילה הייתי בעודף משקל מאוד משמעותי, ופשוט המשכתי לעלות עד שכבר הגעתי למקום שהרגשתי ממש לא טוב. ברגע שהודיעו שהסגר נגמר נורא התביישתי. חששתי לצאת מהבית אחרי שעליתי כל כך הרבה בזמן הזה".
כמו יסמין, גם מיקה הגיעה ל"אמא חוזרת לג'ינס". "חברה שעבדה איתי אחרי הצבא פתאום צירפה אותי לקבוצה, ובהתחלה נורא נפגעתי מזה כי לא ראיתי אותה מאז ואני הרי לא מעלה תמונות בפייסבוק - למה היא מניחה שאני עדיין שמנה? אולי כן הצלחתי להתאפס על זה? אבל החלטתי בכל זאת להיכנס לקבוצה וראיתי פוסטים של בנות שעברו ממש שינויים גדולים. לא איזו מישהי שהייתה רזה ונהייתה חטובה. נשים שהיו גדולות, כמוני, ובאמת ירדו משמעותית".
מיקה אמרה לעצמה שאין לה מה להפסיד. בהריון היא אובחנה עם סוכרת הריונית וטרום סוכרת, והרגישה שהיא כבר לא מצליחה להתמודד עם המצב. גם היא נרשמה לסדנה ותוך חודשיים הורידה 12 קילו. 8 חודשים מאוחר יותר היא כבר הייתה עוד 22 קילו פחות, וסך הכל השלימה ירידה של 34 קילו. היום, שנה פלוס אחרי הירידה הגדולה, היא עדיין שומרת על המשקל, רמות הסוכר בדם שלה תקינות לחלוטין וגם בלוטת התריס מאוזנת, והיא כבר לא נזקקת לכדורים. בנוסף, היא משמשת היום כמנטורית בסדנאות של הקבוצה ומלווה נשים אחרות שעוברות את התהליך. "אין סגירת מעגל טובה יותר, כי הליווי שאני קיבלתי באמת שינה לי את החיים. אני במקום אחר לחלוטין ממה שהייתי לפני שנתיים, וזאת זכות לתמוך בבנות אחרות כי בעיקר כשמתחילים במשקל כל כך גבוה, קשה לראות את הסוף".
אם יש מישהי שמבינה על מה מיקה מדברת זו ויויאן, שגילתה את הקבוצה לפני קצת יותר משנה וחצי, כשהיא שוקלת 134 קילו, ונמצאת רגע לפני ניתוח לקיצור קיבה. "הקושי שלי היה יומיומי. להתכופף לשרוך שרוכים, למשל, כבר שכחתי מה זה נעליים עם שרוכים, קניתי רק נעליים שאפשר להחליק לתוכן את הרגל. אפילו ללכת לא יכולתי, הייתי כל היום באוטו כי אי אפשר, כבד נורא. וגם רגשות האשמה היו נושא מאוד גדול, האכילה בסתר, לא ידעתי איך עוצרים. כבר עברתי ועדה בריאטרית וכמעט קבעתי תור לניתוח אבל ממש פחדתי לעבור אותו. במקרה נתקלתי יום אחד באיזו תמונה עם לינק לקבוצה, הצטרפתי ואחרי משהו כמו שבועיים החלטתי לנסות את הסדנה. הייתי עם אפס ביטחון, ואפס אמונה שזה יצליח".
אבל זה הצליח. שנה וחצי מאוחר יותר, ויויאן שוקלת 50 קילו פחות, ומאישה שהתקשתה ללכת, היא הפכה לחברה במועדון ריצה ששומרת על שגרת אימונים של 5 ימים בשבוע. "הקבוצה הזאת הצילה לי את החיים. הרגשתי שאני הולכת לאיבוד לילדים שלי, להורים שלי, לבעלי. אי אפשר להמשיך לעלות מ-134 קילו. אפשר - אבל לאן? מה יקרה אז?"
איך עשיתן את השינוי המטורף הזה?
יסמין: "זה הכל מהכוח של הקבוצה. וכל אחת יכולה לעשות את זה. זה מתחיל מזה שפעמיים בשבוע את צריכה להעלות תמונה אחרי אימון, אבל את יכולה להתחיל מאימון של 20 דקות, של 12 דקות, עדיף קצת מלא לעשות בכלל. ואז הן אומרות לך: רגע, אבל שישי שבת עכשיו, אולי תצליחי ללכת גם בשבת קצת בחוץ? והנה היום יש אתגר, מי עושה אותו? כל פעם הן מכניסות אותך לזה שתעשי עוד קצת ועוד קצת, נותנות לך מוטיבציה, ומפה לשם את מתמכרת לזה, זה נהיה חלק בלתי נפרד ממך. פתאום את מחפשת מלונות עם חדרי כושר כשאת טסה לחו"ל, לפני שנה היה גם מרוץ שהן עשו ורצתי 15 קילומטר, זה מטורף".
ויויאן: "כשאת רואה שעד 10 בבוקר 100 בנות כבר שלחו תמונה של עצמן מתאמנות, ואת בתוך התהליך ורוצה את זה, קשה לך לאכזב את עצמך וקשה לך לאכזב אותן, אז את פשוט עושה את זה. אני התחלתי מאימונים של 4 דקות, והייתי גמורה. אבל לאט לאט. השלב הראשון היה לרצות. השלב השני היה להירשם, גם זה דורש אומץ. ואז כשאת נרשמת יש מחויבות, והמפתח זה להתמיד. זה חשוב, כי ממשקל גבוה לוקח גם זמן לראות את התוצאות. גם כשכבר יש לך ירידה של 10 קילו את לא רואה את זה, זה לא משתקף לך במראה. אבל מה שכן משתקף לך זה משהו מבפנים שנפתח, הכתפיים נמתחות, האוויר נכנס, יש לך תחושה של שייכות, ואת לאט לאט אוספת הצלחות קטנות".
מיקה: "וזה הרבה מעבר לירידה במשקל. קודם כל הרגשתי שאני אוכלת, אני לא מרגישה רעבה כל הזמן, ואין איסורים. מותר לאכול וליהנות מהאוכל. את לומדת לאכול ארוחות מאוזנות, בלי הגדרה של כמויות, כי הרי לא הגיוני שמישהי ששוקלת מאה ומשהו קילו תאכל כמות זהה למישהי ששוקלת 60 קילו, אלא בהתאם למנגנוני הרעב והשובע האישיים שלך. לאורך הסדנה את לומדת איך לזהות אותם ולאכול את הכמויות שאת באמת צריכה".
אני מניחה שניסיתן בעבר גם שיטות ומסגרות אחרות, איך אתן מסבירות את זה שהצלחתן דווקא כאן?
ויויאן: "הדבר הראשון שהכי בולט בפלטפורמה הזאת הוא ההכלה. את מרגישה שמכילים אותך, שמבינים את חוסר הביטחון שלך, וזה תמיד עם חיוך. יש המון פירגון ותמיכה ולמרות שזה אונליין והכל נורא אינטרנטי, מרגיש שהקבוצה נמצאת יחד איתך. למדתי בסדנה לא רק לאכול מחדש ולהזיז את עצמי אלא לאהוב ולהעריך את עצמי, לגלות שאני מסוגלת ליותר, ועם הזמן גם לייחס פחות ופחות חשיבות למשקל. זה משהו שמאוד מקפידים עליו. המספר לא באמת מעניין אלא איך שאת מרגישה עם עצמך, הנוחות שלך בתוך הבגדים. היעדים שלי היום יכולים להיות לצלוח 8 ק"מ ריצה או להוסיף אימוני כוח, לא יעדים אובססיביים למשקל. זה נורא מתסכל".
יסמין: "כל הדיבור בקבוצה הוא מאוד חיובי. הרי יש המון שיטות למאמנים לאורח חיים בריא ולכושר, יש את אלה שיגידו לך: את לא רוצה להיות פרה, נכון? הייתה לי פעם מישהי כזאת. אבל כאן בחיים לא ידברו אלייך בצורה לא נעימה וגם את לא תדברי ככה על עצמך. אני הייתי במסגרות אחרות אבל הקבוצה הזאת, יש בה משהו מיוחד. קוראים לה "אמא חוזרת לג'ינס" אבל זה אמא חוזרת לעצמה, חוזרת לדאוג לעצמה, כי היא חשובה. לרדת במשקל אפשר בהרבה דרכים, אבל לעשות את מה שהם עשו בשבילי? זה פתח לי עולם שלם. לחזק את עצמי, לטפל בעצמי כמו שאני יודעת לטפל באחרים, לא להתייחס בכלל למשקל, זה לא מעניין, הוא יבוא. פשוט תעשי לעצמך טוב".
מיקה: "אין קסמים, זאת עבודה עצמית קשה, אבל יש פה תמיכה מאוד גדולה ומעטפת מאוד גדולה כי את לא מלווה רק על ידי המנהלות של הקבוצה, ועל ידי המנטוריות של כל סדנה. יש לך קהילה שלמה של נשים שנמצאות פחות או יותר במקום שלך והתמיכה שאתן נותנות אחת לשנייה זה משהו שאני לא מכירה ממקום אחר".
אחד הדברים המשותפים לויויאן, מיקה ויסמין, מלבד השינוי הגדול שעברו, הוא היותן אימהות, וכל אחת מהן מזכירה בצורה כזו או אחרת, כחלק מהחיים שלפני השינוי, את הנטייה לדאוג לילדים, לעבודה ולבית ולשים את עצמן קצת מאחור. הנטייה הזו היא למעשה הסיבה שבגללה הוקמה "אמא חוזרת לג'ינס" מלכתחילה, לפני כחמש וחצי שנים, על ידי מאמנת הכושר אונור אוקשטיין.
כשאונור הפכה לאמא, היה לה מאוד קשה להתמסר אך ורק לאימהות. אחרי הלידה היא התחילה לחפש נשים כמוה, שלא מדברות רק על הנקות, האכלות והרדמות, אלא שואלות איפה הן עצמן בכל הדבר הזה. היא חיפשה קבוצות רלוונטיות בפייסבוק, מצאה המון קבוצות הנקה וקנייה, אבל לא את התכנים שרצתה, ולכן החליטה להקים קבוצה בעצמה.
התכנים של הקבוצה הגיעו באופן טבעי בעיקר מתחום הכושר, כשהמטרה של אונור הייתה להתחיל להניע את הנשים בקבוצה, להוציא אותן מהבית, להזכיר להן שלמרות שיש להן ילדים, גם הן עדיין שם. "הקבוצה תפסה תאוצה מאוד מהר", היא מספרת, "זה היה ממש חלל פתוח לרווחה, לא היה אף אחד שדיבר בשפה הזאת בכלל, שאמר לאימהות שהן יכולות לקחת גם זמן לעצמן, שזאת לא מילה גסה. וזה פשוט עבר מפה לאוזן".
בשלב זה, אונור ביקשה להוסיף לקבוצה תכנים מקצועיים משלימים מעולם התזונה, ופרסמה פוסט בו כתבה שהיא מחפשת תזונאית שתצטרף אליה לניהול הקבוצה. אחת התגובות לפוסט הייתה של רונה אבן, דיאטנית קלינית שהצטרפה לקבוצה כבר בראשית דרכה. השתיים נפגשו, וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון. "אני זוכרת שהייתה שיחה של היכרות ראשונית", אומרת רונה, "אונור שאלה אותי בני כמה הילדים שלי, ומשם מאוד מהר כבר התקדמנו לדבר על עצמנו, על איפה כל אחת רואה את עצמה. זה אחד החיבורים הכי חזקים שלנו - אנחנו נשים שמאוד דואגות לעצמן".
למרות שהקבוצה נקראת "אמא חוזרת לג'ינס", היא לא מיועדת אך ורק לאימהות, כי כמו שרובנו יודעות, הנטייה שלנו לוותר על עצמנו קיימת לפעמים עוד הרבה לפני שילדים מגיעים.
"אימהות, ובכלל נשים, זאת מכונה מדהימה", אומרת רונה. "אנחנו עושות דברים באהבה מאוד גדולה - כשאנחנו מגדלות ילדים אנחנו נותנות את עצמנו, כשאנחנו עובדות בעבודה שאנחנו אוהבות אנחנו נותנות את עצמנו, ולפעמים אנחנו כל כך נותנות את עצמנו שאנחנו שוכחות את עצמנו. יש לנו יכולת הכלה כל כך גדולה, שאנחנו לפעמים פשוט שמות את עצמנו במקום השני, בין אם זה בגלל שהילד צריך אותנו או העבודה".
כיום הקבוצה מונה קרוב ל-185,000 חברות, ולפני כשלושה חודשים זכתה בתואר קהילת הנשים המשפיעה ביותר בפייסבוק. בסדנאות של הקבוצה, אותן מובילות אונור ורונה תחת השם "עושות שינוי", משתתפות אלפי נשים מדי חודש, רבות מהן הופכות את הסדנאות לשגרה וחוזרות אליהן שוב ושוב.
סיפורים כמו של יסמין, ויויאן ומיקה זה משהו שאתן רואות הרבה?
"המון. ואני אגיד לך יותר מזה" אומרת אונור "הן נרשמות כדי לרדת במשקל, אבל הן לא מבינות מה האפטר אפקט של זה, וזה הדבר המטורף. כי נשים משנות את החיים שלהן מקצה לקצה. הביטחון שלהן עולה, האמונה שלהן בעצמן, במסוגלות שלהן, פתאום הן מתעדפות את עצמן. המון דברים משתנים בחיים שלהן, מעבר למראה".
מה לדעתכן המפתח להצלחה של הסדנאות שלכן?
אונור: "זה מה שנקרא כוחה של קהילה. סדנאות הדגל שלנו מתקיימות דרך קבוצות פייסבוק סגורות, ובכל אחת יש פחות או יותר בין 250 ל-400 נשים שמשתפות את התהליך שלהן. אז יש סביבך המון נשים שנאבקות בדיוק כמוך, לא לכולן קל, ואת רואה איך הן צולחות את זה, איפה הן נשברות ואיך הן מתחזקות. זה נותן המון השראה. בנוסף, בכל סדנה יש מנטוריות שהן בוגרות של סדנאות שלנו אז הן יודעות בדיוק איך זה מרגיש, כך שיש המון תמיכה. להוריד מתכונים ותפריטים מהאינטרנט כל אחת יכולה אבל בסוף התמיכה זה מה שחסר בשביל להתמיד".
רונה: "אחד הדברים שחוזרים אצלנו זה איך לאכול נכון יותר ולא מה לאכול. אנחנו ממש מלמדות איך נכון לאכול, איך להתמודד עם אכילה רגשית ולהתגבר על דחפים, לשפר יכולות, לשנות את המיינד סט, כל מיני דברים שהם מעבר לאכילה, וזה מה שמבדיל אותנו מסדנאות אחרות, אנחנו מצליחות לגעת בנשים גם במקומות הרגשיים. זה אמנם פייסבוקי אבל גם מאוד אישי".
לצד סדנאות הפייסבוק, יצרו אונור ורונה גם סדנת וואטסאפ, סדנה קצרה של 5-7 ימים, אימוני כושר לכל הרמות, ובאופן כללי הן מתאימות את עצמן לצרכים שעולים בקבוצה, על מנת שיהיה מקום לכל אישה, לא משנה מהיכן היא באה ולאן היא רוצה להגיע.
"נקודת ההתחלה של אחת היא לא נקודת ההתחלה של אחרת", אומרת רונה, "נשים שונות באות במשקלים שונים וכל אחת צריכה להתחיל מהמקום בו היא נמצאת ולפי הקצב שלה. כל מה שהיא תעשה, אנחנו נרים לה, כי היא פעלה לטובת שינוי שיוציא אותה ממקום שלא היה לה טוב. ומבחינתי, איפה שיהיה לה טוב - ששם תעצור. במקום לעלות ולרדת באופן קיצוני אני מעדיפה שמישהי תגיד לי: "תשמעי, הגעתי למשקל שלי כרגע, הוא לא משקל תקין, במרכאות, אבל זה מה שיהיה לי קל לשמור עליו כרגע לאורך זמן". גם את זה אני מעודדת. מבחינתנו אמא חוזרת לג'ינס, אבל הג'ינס הזה הוא לא מידה 34 או 36, יש פה טווח רחב של מידות".
"חשוב גם לומר שיש עכשיו טרנד של לאהוב את עצמך ולהשלים עם עצמך, שכאילו נדמה שהוא סותר את כל עניין הבריאות", מוסיפה אונור, "זה ממש לא סותר. זה בסדר לרצות לשנות דברים, זה לא אומר שאת לא אוהבת את עצמך. להיפך, בגלל שאת אוהבת את עצמך את רוצה לאכול יותר בריא, את רוצה להתאמן, לדאוג לעצמך. משם אמא חוזרת לג'ינס הגיעה. מהמקום של נשים ששכחו את עצמן, בלי קשר למשקל. ועד היום זה אחד הדגשים הכי גדולים שלנו - שימי לב לעצמך".