בתור אחת שהמוח שלה נלקח בשבי ומוחזק בחדר הקונטרול האינטר-גלקטי של ריאליטי הזוגיות שעל המסך, אני חייבת לומר שמכל הזוגות שראינו בטלויזיה, בעולמות החתונמי, אהבה חדשה, האח הגדול וקחי אותי שרון, אנה, וכולי - ראיתי אתמול את הנאום הזוגי של בנט ולפיד והרגשתי כאילו אני צופה בפרק ההחלטות של חתונמי שבו הזוגות מחליטים אם הם ממשיכים הלאה או לא.
תכל'ס, הזוגיות ביניהם התחילה בדיוק אותו דבר כמו של כל הזוגות בתוכנית - הם עמדו מתחת לחופה כשהם מנסים להיראות כאילו הם לא נגעלים מהאופציה של שינה באותה מיטה, טסו לירח הדבש שנכפה עליהם, עברו לגור ביחד בכפייה ולמדו לאט לאט ובעבודה קשה איך לתקשר את רצונותיהם ורגשותיהם, והפרידה שלהם הייתה שוברת לב במיוחד, כי הם עדיין אוהבים, אבל נפרדים כי אין ברירה, חייבים להקריב את האושר האישי שלהם עבור הטוב הגדול יותר.
אמש שניהם נשמעו חנוקים, במיוחד בנט, שבהרבה הזדמנויות נשמע כאילו הוא כולא דמעה או שתיים, במיוחד כשדיבר על התקופה שעברו יחד והסביר שלמד להכיר את יאיר לפיד וגילה שהוא מענטש. ו"נפתלי, אני אוהב אותך"?? סירייסלי? ממתי מדברים ככה שני גברים, ועוד פוליטיקאים מצדדים מנוגדים של המפה אחד לשני? כמו שאמרה אמש יעל דורון לקטיה שעברה רשמית לגור עם ליאור - אפילו במושגי חתונה ממבט ראשון זה לא נורמלי מה שקורה פה, ומה שקורה בין בנט ולפיד מטורף לא פחות.
כל הזמן ידעתי שהממשלה הזאת חביבה עלי מכל ממשלות ישראל גם יחד, אבל רק אתמול קלטתי כמה נדיר היה שיתוף הפעולה הזה, השיח המכבד, ההתנהגות האנושית שכמותה לא ראינו במשך עשורים בשום דיון פוליטי מצולם. מתי בפעם האחרונה שמעתם שני גברים, פוליטיקאים, יריבים - מדברים יפה אחד לשני, או אחד על השני? עזבו את זה - מתי בפעם האחרונה שמעתם על הסכם רוטציה שנחתם וכובד? אני עדיין זוכרת את ההסכם האחרון שנחתם בין ביבי לגנץ. עד עכשיו הוא ממתין לתור שלו להיות ראש ממשלה כמו שממתינה רעיה מקורננת לבעלה שיחזור ממסיבת רווקים בבוקרשט.
הממשלה הזאת הייתה טובה מהרבה בחינות. היו לה גם כמה הישגים יפים, אבל בעיקר היא הייתה אתנחתה של שנה מהחרא שאנחנו שוחים בו בכל מהדורת חדשות כבר שנים. עצם העובדה שאפשר לראות את שני אלה מדברים מבלי לקבל כיווצים של חרדה בכל הגוף, כמו שקורה בכל פעם כשרואים את מיקי זוהר מנהל שיחה עם מנסור עבאס או את בן גביר מנהל שיחה, ובכן, עם כל אדם בעולם - צריכה לגרום לנו לחשוב טוב טוב לפני שנצביע בבחירות הבאות.
אתם יכולים לומר שאנחנו לא צריכים שהפוליטקאים שלנו יאהבו אחד את השני או יחשבו טובות איש על רעהו, אבל אתם טועים - נבחרי הציבור שלנו צריכים להיבחר על פי קריטריונים דומים לאלה שבאמצעותם אנחנו בוחרים זוגיות, ואפילו נוקשים יותר - נבחרי הציבור שלנו צריכים להיות אנשים שאפשר לסמוך עליהם שיעמדו במילתם, כאלה שברור שכשנצטרך אותם הם יעמדו לצידנו ויהיו שם להרים אותנו מהרצפה, ובעיקר כאלה שרואים גם אותנו ולא רק את עצמם.
כזאת זוגיות כולנו רוצים, יציבה, מלאה בפרגון הדדי וכבוד - לא אחת שבה אנחנו כל הזמן תוהים מתי משקרים לנו, איפה עובדים עלינו ומה מסתירים מאיתנו - רוצים זוגיות עם אנשים שאכפת להם מאיתנו מספיק בכדי לשים את האינטרסים האישיים שלהם בצד לפעמים. כמו כל בחורה חובבת דרמות, באמת שהגיע הזמן שמדינת ישראל תבין כבר שכדי למצוא אהבה, היא צריכה להפסיק לצאת עם הבאד-בויז על האופנוע, עם הפליירים שלא מוכנים להתחייב, ועם המניפולטורים שיותר חשוב להם להרגיש נחשקים מאשר לבנות משהו יציב ביחד, ועד היום משחקים איתך בעיקר משחקי כוח (כן, עידית סילמן, זה גם מה שיקרה למקום שלך בפוליטיקה הישראלית אם תהית).
יאיר לפיד ונפתלי בנט לא רק עבדו היטב יחד, אלא גם הדגימו תקשורת מכובדת ובריאה שהלוואי על כולנו עם כל האנשים שסובבים אותנו. הזוגיות הפוליטית הזאת היא הדבר הכי מכובד ומכבד שקרה מזה עשורים בפוליטיקה הישראלית. אז נכון, פירוק הממשלה לא היה כזאת הקרבה גדולה כי בואו, הם ויתרו כשמיצו את כל האופציות, וכבר ידעו שזה נגמר בכל מקרה, אבל זה עדיין מספק וממלא את הלב לראות ששני פוליטיקאים יריבים מסוגלים לשים את ההבדלים העקרוניים שלהם בצד ולעבוד ביחד למען מטרה אחת שהיא לא האגו שלהם, ואפילו לחבב אחד את השני.
הנה, זה אפשרי לחיות בשלום, עם מתנהגים בשקיפות, מזיזים את האגו הצידה ופועלים למען טובת הכלל ולא רק למען תאוות הכוח. אמנם זה היה קצר, ואני לא יודעת מה יהיה ההמשך של הסאגה הבלתי נגמרת הזאת, אבל ממשלת בנט-לפיד הייתה עבור המון אזרחים בישראל חוויה מתקנת שהייתה נחוצה לנו כמו ריבאונד טוב אחרי פרידה קשה מזוגיות רעילה. החיבה בינהם נראית כל כך אמיתית, שלא אתפלא אם המשפחות בנט ולפיד ייסעו לחופשה משותפת מתישהו בקרוב על איזה אי. הם יטוסו אקונומי, כמובן.