מאז שהתפרסם התחקיר על חתונמי, שמתי לב שכולם מדגישים כל הזמן שאנחנו לא יודעים באמת כלום, שאין לנו מושג מה בסיפור זה עריכה ומה לא, ובכלל, שיש יותר ניסיונות לסייג את הביקורות ולהביע אמפתיה כלפי המשתתפים. אם לא הייתי פוגשת בני אדם או את עצמי מימיי, אולי גם הייתי מאמינה לטוב הלב הזה וחושבת שאנחנו, כצופי ריאליטי, ממש התפתחנו רגשית, אבל כאמור - יצא לי לפגוש כמה וכמה בני אנוש בחיי, ולמדתי שלא תמיד צריך להאמין למה שהם אומרים.
למה אני אומרת את זה? כי בואו. בסופו של דבר, כולנו באנו לראות טלוויזיה ואנחנו רוצים שהיא תהיה מעניינת. נכון, אף אחד מאיתנו לא באמת היה רוצה לחשוב שאנשים מנוצלים ונפגעים לטובת תוכנית טלוויזיה, אבל עמוק בפנים אנחנו גם קצת נהנים כשהשידוכים לא ממש מתאימים, חוגגים על רגעי הקרינג', משתעממים מפרקים נטול דרמות או ריבים, ולא מאמינים לזוגות מאוהבים שאין להם בכלל בעיות.
זאת הסיבה שחככתי ידיי בהנאה מול הפרומו שבישר על הפרק של אתמול והראה שקטיה אוכלת סרט רציני לקראת מפגש הזוגות. סופסוף, הזוג שנראה שהכל אצלו באמת מושלם, יותר מושלם מכל הזוגות הכי מושלמים של חתונמי לדורותיה, הזוג שהחליט לוותר על הדירות הנפרדות שלו למען מגורים משותפים תוך פחות מחודש, שמעולם לא רב, הזוג שאפילו יעל מסתכלת עליו בפליאה ואומרת שזה לא הגיוני - הולך לספק לנו את ההוכחה שאנחנו לא טועים: זה באמת לא אמין. אין מושלם, ואין מצב שהכל אצלם טוב כמו שהם אומרים ועכשיו גם הם יריבו ויהיו אומללים כמו כולם.
הרי אם הכל היה מושלם, למה שקטיה תילחץ ותחשוש כל כך? היא מגיעה למפגש בכזאת עמדה של עליונות על שאר הזוגות, כשכתר "הזוג המנצח של הסופ"ש" מקועקע לה על המצח - מזוג שמגיע במצב כזה למפגש הזוגות לא הייתי מצפה לראות שום דבר אחר חוץ מהתנשאות זחוחה ומענגת על כל שאר הזוגות.
אצל ליאור, למשל, אפשר היה לראות את זה קורה עם הצהרות כמו "אני אשתדל לא להבליט את מה שיש בינינו" (והוא אכן השתדל ממש חזק למשך שתי דקות), ותפילות "כנות" כמו "אינשאללה שכל הזוגות פה יצליחו", או במילים אחרות: אלוהים, פזר מעט אושר גם על האומללים האלה שלא זכו להיות אנחנו.
אבל קטיה לא מרגישה אותו דבר אלא נלחצת, מפחדת, כל הדרך לשם רק רוצה לחזור הביתה ומדברת בלי להזיז את השפתיים מרוב שהיא נועלת את הלסתות - אז יכול להיות שבניגוד לליאור, היא דווקא לא כל כך בטוחה במה שיש ביניהם, למרות שהיא מצהירה ומתנהגת כאילו כן.
בהתרגשות ושקיקה צפיתי בפרק, מחכה לראות את הפיצוץ, את המבוכה בשולחן מול כולם, את הרגע שבו יופיע הסדק ביחסים המושלמים של שניהם, אבל לא ראיתי. כי את כל הפרק מרחו על הנסיעה ולא על המפגש עצמו. מה שכן ראיתי זה עוד תירוצים שלה: שאין לה עניין במפגש הזה, שזה לא מקדם לא אותה ולא אותם, שזאת לא סיטואציה טבעית. הכל נשמע כאילו היא לא מספרת את כל האמת, וחוץ מזה - גם להתחתן בטלוויזיה עם אדם שמעולם לא פגשת זה לא טבעי, ואת זה בכל זאת עשית.
זה נהיה אפילו יותר מוזר כשהיא אמרה: "אני לא יכולה להגיד שאני מתרגשת. גם לפני החתונה לא התרגשתי ככה" - סליחה?! את הפסקת לצחקק במבוכה רק ברגעים שבהם עמדת שם קפואה ולא הצלחת להסתכל לליאור בעיניים, את בקושי נשמת מרוב התרגשות!
וזה למה אני אומרת שלא צריך להאמין לכל מה שאנשים אומרים. כולנו אוהבים לפעמים לסדר לעצמנו את המציאות בצורה שנוחה לנו, שתוציא אותנו הכי טוב או שלא תאלץ אותנו להתמודד עם חלקים בעצמנו שאנחנו פחות אוהבים. ולקטיה, שמובכת בקלות ומסתירה רגעים שבהם עולה בה רגש עם הומור וציניות, יותר נוח לזכור שהיא לא התרגשה בחופה מאשר להודות שהמעמד השפיע עליה יותר מכפי שהיא תכננה.
אבל למרות שהיה בי צד שקצת רצה לראות את הדרמה הזאת, ולמרות שאני באמת חושבת שהיא לא אמרה את כל האמת וסיפקה בעיקר תירוצים, הלחץ שלה הוא ממש לא הוכחה לזה שההתאהבות שלהם לא אמינה. להיפך - הכל ביניהם באמת מושלם, ואולי מה שמפחיד אותה זה שמשהו שתראה או תחווה בסופ"ש יגרום לה לפקפק ברגשות של ליאור כלפיה.
הרי לפחות ממה שראינו, עד עכשיו הם לא באמת פגשו אף אחד חוץ מאת יעל ואת המשפחות הקרובות. למי יש זמן בכלל לפגוש אנשים כשאת מתמחה בכירורגיה, ועוד בבאר שבע. זו למעשה הפעם ראשונה שהם יצאו מהבועה שלהם, בועה שבה אני מאמינה שנעים טוב להם בתוכה וזה מרגש, מפתיע וכן, מרגיש קצת לא הגיוני, במיוחד לשני אנשים כל כך שכלתניים, ובמיוחד כשהם כל הזמן שומעים את זה - מיעל, אולי מהמשפחות, אולי גם מהאיש תוכן שמדובב אותם בטסטות.
אולי גם היא התחילה לפחד שזה טו גוד טו בי טרו וחוששת לגלות באמצעות ההשוואה לזוגות האחרים שליאור הוא מהגברים האלה שמתאהבים ברעיון ולא במי שבאמת עומדת מולם (שזה מה שחצי מהטוקבקים טוענים)? כל האושר הזה עדיין חדש להם לחלוטין, וקצת נאיבי לקבל אותו כעובדה מוגמרת בלי שום ספקות, מה גם שנאיביות זו לא תכונה שמאפיינת את קטיה.
כך או כך, זה מפחיד לצאת מהבועה שהם בנו לעצמם, במיוחד בשביל לפגוש זוגות אחרים, שיהוו סוג של מראה ליחסים שלהם, יגרמו למי מהם לחשוב שוב על האידיליה שבנו לעצמם, ואולי אפילו יחוררו אותה טיפה. אבל לזוגיות שעובדת רק בתנאי מעבדה אין עתיד אמיתי, ועד כמה שקשה להאמין שזה אפשרי, לפעמים אהבה באמת מסתדרת ככה ישר מההתחלה - זה נדיר, זה מדהים, וזה ממש לא אומר שלא יהיו להם בעיות או ריבים בעתיד - ריבים ובעיות שהם כנראה יתגברו עליהם בקלות יחסית, כי מה שיש ביניהם עד כמה שקשה לנו להאמין - אמיתי לגמרי.
האם הם יצלחו את המפגש בשלום? כרגע נראה שכן. ההיכרות המוקדמת של קטיוש (או כמו שמאי קוראת לה: טניוש) עם מאי מייצרת תנאים קצת מקלים, ולפי הפרומו צפויות דרמות בשולחן מכיוונים אחרים. אז היא בלחץ, אבל אנחנו יודעים את כל מה שהיא לא יודעת, וזה שלפחדים שלה אין הרבה בסיס, ובטח הם ייתפיידו אל כוס יין כבר בשעות הראשונות של המפגש. במיוחד יחסית לזוגות האחרים, מה שיש בין ליאור לקטיה הוא דבר שקורה פעם בירח כחול, ושום דבר שיקרה בסופש הזוגות לא יגרום לזה להתקלקל - אם כבר, אז להיפך - הם רק יבינו סופית כמה מזלם שפר עליהם ועד כמה הם זוג בלתי. על המפגש הראשון עם מאי ומשה (שמסתבר מכיר את ליאור מילדות), מגלה קטיה שכבר בכיתה ו' הוא היה מדהים, והיא לא יודעת איזו נחת מצפה לה מההשוואה ללימור וליעד, ואפילו לבן ומעין, וזה עוד לפני שהיא מגלה שקנו לה לצד השמלה גם חופשה בלונדון בהפתעה, תראו לי סופ"ש - או זוגות, שיכולים לערער את זה.