בית האח הגדול מבעבע. בעצם, הוא כבר מזמן עבר את שלב הבעבוע ובימים האחרונים הרגשות בו כל כך גועשים שהם נשפכים מעבר ליכולות ההכלה של הדיירים. שבירת ואזות, קללות, צרחות ואיומים הפכו לחלק יומיומי מהשגרה הבוערת ממילא. הדיירים רעבים וכועסים - השילוב המסוכן ביותר, ולמרות חלוקת האזהרות נראה שבהפקה די מרוצים מהעניין.
האמת שיכולנו לצפות את זה - קאזם לוקח ללב כל מילה ותנועה, גם המילים או התנועות הן רק בראש שלו, ונע בין קללות וצרחות לבכי חסר מעצורים. נתנאל בעל הלב הפצוע, הילדות הקשה ורגשי הנחיתות שנשפכים לתוך ראפ עצבני, דיאן - שמנסה כל כךך חזק להחזיק בפוזת ה"שום דבר לא מזיז לי" שהיא מתפרצת כמו הר געש ברגע שמישהו לוחש את המילה הלא נכונה לידה, ואני לא מתחילה אפילו לדבר על שרין שכבר מתכננת את החופה שלה עם משה שאותו ראתה בתמונה באינסטגרם לפני כמה חודשים וניהלה שיחה של 12 דקות. ואופק, שבהתחלה עוד ניסה להסוות על הלב העצום והפצוע שלו תחת טונות של אינטיליגנציה - אבל כל שיחה או משימה שמזכירה משפחה או חברים גורמת לו להתפרק. מדובר בבית עמוס באנשים רגישים. כל אחד מתפרץ אחרת, אוהב אחרת וכואב אחרת, אבל כשמשלבים כל כך הרבה רגשות יחד התוצאה תמיד תהיה פיצוץ אטומי.
ולצד כל אלו - טליה ושחף.
נכון, גם שחף התפרץ וירד מהפסים, אבל במקרה שלו מדובר בהתפרצות שהגיעה אחרי כך כך הרבה צעקות, השפלות ועלבונות שהדרך שבה השתולל היא הרע במיעוטו. וגם במקרה הזה, שניה אחרי הפיצוץ הוא אסף את עצמו באלגנטיות, ניגש לקאזם כמה פעמים, וסגר את הנושא. לצורך השוואה כשקאזם הסתובב בבית והתחנן לסליחה מאופק זה נראה היה יותר כמו טלנובלה טורקית מאשר ריאליטי ישראלי.
רק שחף וטליה הם זן אחר, ואולי זו גם הסיבה שהשניים האלו נחשבים למלכי הלבבות של הבית ועדיין נשארים לבד. על שחף דלוקה שרין, וכמובן גם קאזם - שמסתובבים סביבו כמו גורי כלבים שרק מחכים שיזרקו להם עצם, וטליה - טוב, לטליה יש את כל השאר. אין דייר שלא חולם להתקרב אליה, כולל (עדיין) אופק וגם שחף, כמובן. היא פשוט עטופה בכל כך הרבה שכבות של קרח שברור להם שהמסע ללב שלה הוא בערך כמו לטפס את החומה במשחקי הכס א-לה ג'ון סנואו, וזה בדיוק מה שמושך בהם.
למה הם כל כך מרוחקים? שחף כבר התחיל בתהליך ההתפקחות שלו ואמר לשרין בשיחה נוגעת ללב שחסם כל זכר לרגשות מאז שהיה קטן, מה שלא אפשר לאף אחד להתקרב אליו, לא בזוגיות ולא בחברות, ושהוא רוצה להתמודד עם המצב. במקרה שלו ההתפרצות היא דווקא סוג של נקודת התחלה, מכוערת אולי, אבל רגשות הם תמיד לא מה שציפינו מהם. הרי כבר בתעודת הזהות הוא הצהיר "באתי לחפש חברים", והסביר שאין לו אנשים קרובים. זה הגיוני - אנשים שמצליחים לנעול את הרגשות רחוק מספיק בדרך כלל מורידים את הווליום של הכל - הם לא משתפים, לא נותנים לאנשים להתחבר ובדרך כלל גם נוגעים פחות.
גם טליה עושה הכל כדי לנעול את כל מה שהיא מרגישה עמוק ככל הניתן ולא להראות לאף אחד את הצד העדין שלה. היא בקושי מספרת על עצמה ועל העבר שלה (מישהו שמע אותה מדברת על המשפחה שלה?), לא נפגעת, לא נשברת גם כשאופק - אחד האנשים הכי קרובים אליה שאפילו הצליח לגרום לה לבטוח בו (כמעט) אומר לה שהיא מתבוססת בכלום של עצמה, לא מוכנה לבקש עזרה או תמיכה מאף אחד גם כשהיא "מגיעה לרעב" ובעיקר לא נותנת לאף אחד או אחת להתקרב, לא באמת.
התוצאה היא שני אנשים שנשארים דיי לבד. לא רק רומנטית, אלא גם חברתית. טליה מההתחלה לא הצליחה להתחבר, ושחף בעיקר הצטרף כצופה שקט בשיחות. הפעמים היחידות שהם היו מרכז העניינים היו כמושא להידלקות, וזה בדיוק הדיסוננס כאן - הריחוק של השניים מאתגר את כל מי שנמצא לידם להפוך להיות האבירים והנסיכות שמצליחים לעבור את המכשולים בדרך אל הלב הקריר,בעוד הם בעיקר מנסים לנווט את הסיטואציות הללו למשהו חברי ולסגת כמה שניתן בחזרה לפרינד זון.
זו כנראה גם הסיבה שכולם יכולים לראות את משחקי החיזור בין שחף לטליה, אבל ההתקרבות הפיזית הכי גדולה שלם מתרחשת כשטליה מכניסה לשחף רצועת מלפפון לפה - בלי לגעת בו כמובן. גם מבחינתו זה מספיק, כי הרי כל גבר אחר היה מחפש תירוץ לגעת בה, אפילו בקטע חברי, אבל הם שומרים על מרחק כאילו אנחנו עדיין בסגר.
ככה זה כנראה ימשיך עד שהתהליך שהתחיל שחף, שבו הוא רוצה לתת לרגשות שלו לזלוג בין הסדקים, יהפוך למשהו קוהרנטי יותר, או עד שטליה תפסיק לפחד ממה יחשבו על ה"טליה" האמיתית - זו שלא מסתובבת בבית במגפי בוקרים ב-40 מעלות חום עם אייליינר מושלם. ביום שהיא תבין שרגשות, גם אם מכוערים, הרבה יותר מושכים מגוף גבעולי ושיער שופע, יהיה היום שבו תצליח להיכנס לזוגיות אמיתית שתחזיק מעמד, וכולנו מחזיקים אצבעות שזה יקרה לה ולשחף באותו הזמן, כי זו התפרצות שממש בא לנו לצפות בה.