הידרדרותו החדה של הקשר בין בן למעין ב"חתונמי" לא הייתה קלה לצפייה, אך אם יש משהו חיובי שניתן להפיק ממנה, זה משהו שדמויות חתונמי אוהבות במיוחד - "שיעור לחיים". ההיאחזות של מעין בדוש הקלאסי נגעה כל כך עמוק בלבבות הצופים, כי עמוק בלב ידענו, ש - השטאג - כולנו מעין.
בעוד אנחנו צופות בה הולכת שולל אחר הפירורים שזרק לה בן, עיוורת מאהבה לאיש שמתעקש לקחת ולא ממש נותן, נזכרנו בבחור שטימטם לנו את המוח בגיל 20, 23 או 30 או גם וגם וגם, השפיל אותנו עד עפר ואילץ אותנו לבנות את הערך העצמי שלנו מהיסוד. עמוק בלב ידענו שיכולנו להיות שם במקומה, זרוקות המומות על ספסל ברוטשילד. מוחלפות בתוך חודשים ספורים במכרה מהגילדה שלנו, כך עפ"י הדיווחים על הרומן בין בן לרינת, כאילו היינו רק וי נוסף בתוך ז'אנר פורנו שביקש למצות.
ואם בפרידה עסקינן, הייתי מתה להיות זבוב על הספסל הזה, כדי לחזות בפרידה ברגע האמת. אני מדמיינת אותה בערך ככה:
בן: אה…. רציתי לומר ש… כאילו…
מעין: *חיבוק ליטוף*
בן: בגלל כל העניין הזה ש…
מעין: *ליטוף, חיוך, מבט חודר*
בן: שחשבתי לומר… כי אמרנו שחשוב…
מעין: *לפיתת צוואר, היפנוזה*
בן: שחשוב…
מעין: תגיד שאתה מאוהב בי
בן: לא
*בורח*
דפוסיהם הקלוקלים של בני הזוג, כמו רוב הדברים בעולם, אינם תחת שליטתנו. רובנו עוד זרוק ניזרק, אפשר שהמומות, אפשר שעל ספסל. אולם בכל זאת ישנו איזה תחום שבו ניתנה לנו השליטה. שם, לכל הפחות, מוטב להציב לעצמך כמה כללים שישמרו עלייך מעט טוב יותר בעולם הדייטינג האכזר. כי גם לנו מותר להגן על עצמנו, ולב זה לא אמ;פם - יש לו שעות סגירה.
פער בין מילים לגוף - נורת אזהרה
במהלך העונה, ציינה מעין שוב ושוב שהיא מבולבלת מהפער בין הקרבה שמשדר לה בן בגופו לבין הריחוק והדחייה במילותיו. לטעמי הפער עצמו הוא נורת אזהרה מהבהבת. אצל אנשים מסוימים הפער הזה מכוון, והם משתמשים בו כדי לזרוע בלבול ומשחק ברגשותיו של האחר, על מנת להשיג שליטה בו. כך או כך, חוסר הסנכרון בין שפת הגוף למילים מצביע על חוסר יושרה. מעין בחרה להאמין לשפת הגוף, וזו הייתה הטעות שלה; כי אדם שמזייף באופן סיסטמטי, גם אם רק במילים, לא ראוי לאמונך.
אין מצב שהוא מנסה לשנות אותך עוד לפני שהכרתם
שמעו, "לשנות" זו מילה גדולה. במקרה של בן ומעין היא מתאימה בול, כי הביקורת של בן עליה התמקדה בחלק אינטגרלי ממי שהיא, ועוד חלק שמהווה נקודה רגישה: המשקל שלה. מעין חיה את הפלאס-סייז, חרטה אותו על דגלה ועברה תהליך ארוך ומורכב עם עצמה על מנת לקבל את עצמה כפי שהיא, לפחות במידה מספקת כדי ללא להלקות את עצמה בכל רגע נתון. היא יפה, היא סקסית, לא חסרים גברים שימשכו אליה והיא ממש לא זקוקה דווקא לאחד שמתבייש בזה. אף אחת לא זקוקה לאחד כזה, גם אם הוא היחידי שמוכן לצאת איתך בעולם ונותרו לך שתי ביציות. התנאי הזה צריך להיחקק בראשכן כחוק יסוד. לא משנה אם יש לכם שיחות מדהימות (ובינינו, הן לא) או סקס מדהים או חיבור מטורף, אם הוא לא עף עלייך בציבור - כל אלה בטלים בששים. חיבור מטורף יכול להתקיים גם בין אצבע לשקע חשמלי.
את לא תשני אותו, לא מיד ולא בכלל
זה לא קשור אלייך: אף אחת לא באמת משנה אף אחד. בטח אם הצהיר שאין לו כוונה להשתנות, "טייק איט אור ליב איט", כדבריו של בן. אנשים משתנים כי הם רוצים, וגם זה בקושי. נראה שמשה ומאי, לדוגמה, עברו תהליך של למידה והתקרבות, ולו רק מפני שהם כל כך רצו את זה. הם ידעו שכדי להצליח תידרש מהם הקרבה והסכימו להקרבה הזו, ועמוק בפנים, לטעמי, רצו להשתנות על מנת להיטיב קודם כל עם עצמם. מאי רצתה להתגבר על הצורך המתמיד שלה באישורים, משה רצה להתגבר על הזעם והתוקפנות. ועדיין, אין לי ספק שהם מתמודדים עד היום עם התפרצויות של אותם דפוסים. אם לא היו נכונים לעבוד על עצמם - קל וחומר שהקשר הזה היה אבוד, אפילו ריי לא היה מחזיק אותם יחד.
כל אחד והקצב שלו
רבות וקשות אפשר לומר על בן. באותה נשימה, חשוב לתת לגיטימציה גם לקצב הצב שבו הלב שלו נפתח. אי אפשר להאיץ את רגשותיו של אדם איטי כשם שאי אפשר לעצור את רגשותיה של מי שמתאהבת בדייט הראשון. אם מתחת את עצמך שבוע, ועוד אחד, וחודש - ולא עולה לו, יש שתי אפשרויות: או שתתחילי לשחק אותה ביץ' כדי שירדוף אחרייך כמו כלב נטוש, או שתלכי להשתגע עם מישהו אחר. אזהרת מסע לגבי האפשרות הראשונה: אם הוא טיפוס כזה, קחי בחשבון את האפשרות שתיאלצי לשחק משחקים לנצח. ובעצם, מי רוצה מערכת יחסים כזו? אם את לא נהנית לשחק, לא עדיף להפסיק לצאת עם שחקנים?
תקשיבי לחברה חסרת הבושה (או: האינטואיציות שלך נכונות, עד שהן לא)
כמה מתסכל היה לצפות במעין. התחשק לקפוץ פנימה דרך המסך רק כדי לתת לה חיבוק ארוך ארוך ומיד לאחריו סטירה מצלצלת, מלווה בציווי, "תתאפסי על עצמך". לאורך התכנית, אמרה מעין בווריאציות שונות כי היא חשה עמוק בפנים שהקשר ביניהם נכון וטוב ויצליח. אני לא מאשימה אותה: כל סרטוני ההעצמה הנשית שראתה באינסטה לימדו אותה להקשיב לאינטואיציה שלה. הסרטונים האלה טעו, כי בזמן התאהבות קשה, האינטואיציות שלנו מאבדות כיוון כמו ווייז במזרח ירושלים. מי שצריך להקשיב לה באמת היא החברה הטובה שחווה את מערכת היחסים בצמוד אלייך, בקיאה בפרטים של מערכת היחסים יותר משל חשבון הבנק שלה. היא היחידה שתצליח לחלץ אותך מהמערבולת בציפורניה במידת הצורך. אל תקשיבי לעצמך. תקשיבי לה.
או לסבתא לאה
למעין לא הייתה חברה סוטרת, אך הייתה לה את סבתא לאה, שאמרה לה במפורשות: אם את רוצה את בן - שימי עליו אלף זיבי. כפועל יוצא מזה, אפשר להבין גם שבן לעולם לא ירצה את מי שרוצה אותו. וכפועל יוצא מזה, אפשר להבין שאולי לא שווה להילחם עליו, אבל מעין כל כך רצתה לזכות במירוץ על לבו שהיא לא עצרה לחשוב עד כמה בא לה על הפרס.
את לא המטפלת של אף אחד יותר משאת המטפלת של עצמך.
בזוגיות טובה, תמצאי את עצמך לפעמים מטפלת בו. זה יתאזן, כי בזוגיות טובה תמצאי גם אותו מטפל בך. קשר שבו את המטפלת והוא המטופל, לא בא בחשבון. ואחרי שצחקתי על קלישאות אינסטה-רוחניקיות, אחלוק אחת כזו בעצמי (רק שאני צודקת): לפני הכל, את המטפלת של עצמך. כי אם את לא שם לעזור לך, אז מי יהיה? אולי הצ'ורוס, אבל בטח לא בן.
לא תמיד יגידו לך מתי לקום וללכת
יש אנשים פחדנים. כאלה הם האנשים שעושים לך גוסטינג, כאלה הם טוקבקיסטים אנונימיים וכזה הוא בן, שלא היה מוכן לשאת בהשלכות של פרידה ממעין לעיני המצלמות. יותר מאשר דאג למעין, הוא דאג שלא להצטייר כדוש. בסופו של דבר כולנו זיהינו את המניעים שלו, והעדפת התדמית על פני בת הזוג היא בדיוק זו שחירבה לו את התדמית. ההכרה בדושיותו כיום מעוררת הערכה, אך אין בזה כדי להפחית מהכאב שגרם למעין. אחריותו של בן הייתה להיפרד ממנה, אך כמוהו יש עוד רבים אחרים, וכאמור, את לא תשני אותם. מה שכן תוכלי לעשות, זה לקבוע לבדך את הרגע הנכון לקום וללכת. והרגע הזה נמצא בערך עשר שניות אחרי המשפט "טייק איט אור ליב איט".