בחורה יושבת על הדשא. ShutterStock
ShutterStock

"באמצע הנשיקה הוא זז אחורה ומתחיל כולו לרעוד"

כשדייט ראשון עם דוגמן הופך להתקף חרדה (שלו), וכשגבר החלומות מתברר כפלייר מיומן, אין פלא שגם לשני נמאס מהאפליקציות - פרק שישי בפרויקט "הגבר שגרם לי למחוק את האפליקציות"

ענת ניסני
04/08/2022

שם: שני

גיל: 32

מקום מגורים: תל אביב

קשר אחרון: הסתיים לפני שנתיים

אפליקציות מועדפות: טינדר

סה"כ זמן באפליקציות: שבע שנים ברוטו

סה"כ זמן בלי אפליקציות: "בפעם האחרונה שמחקתי זה היה לשלושה חודשים"

כמו רוב הנשים שהתארחו בפרקים הקודמים של הפרויקט שלנו, וכמו עוד רבות וטובות אחרות, גם שני מנהלת עם האפליקציות מערכת יחסים מורכבת של אהבה-שנאה. גם היא מכירה היטב את הריטואל הקבוע של למחוק את הטינדר, להישבע לעולם לא לחזור אליו, ואז להשתעמם, להבין שאין באמת אופציות אחרות להכיר ולהוריד שוב.

בנקודת הזמן שבה אנחנו מדברות שני נמצאת בטינדר אבל לא כל כך פעילה בו, בעיקר בגלל מה שהיא מגדירה כ"סט של כמה דייטים כושלים במיוחד". למרות שזה שואב ממנה המון אנרגיות, היא אומרת שבמקום מסוים היא משאירה את האפליקציה כי "כל עוד היא פתוחה גם הלב שלי פתוח ואני מוכנה לכל מה שיבוא". אבל באפליקציות כמו באפליקציות, מה שבא זה בעיקר גועל נפש, ושבוע בלבד אחרי שהמשפט האופטימי הזה נאמר היא מעדכנת שהספיקה שוב למחוק.

"די, אני צריכה שקט, להתרכז בעצמי ואם יבוא - יבוא", היא אומרת. "אני צריכה רגע להאמין שמגיע לי כי לפעמים אני שוכחת ואני פשוט מתפשרת. מוכנה לקבל מישהו שיצאתי איתו והולך עם מישהי אחרת ביום שהוא קבע איתי. אני כבר אומרת טוב, שילך איתה. פשוט נהייתי קהת חושים".
אפשר להתווכח אם קהות חושים זה רע (כי אנחנו רוצות להכניס מישהו ללב, להתרגש ולאהוב) או טוב (כי צריך גם להגן על הלב מכל הש*ט הזה) או בלתי נמנע (כי יש כל כך הרבה ש*ט כזה). מה שבטוח - הדרך לקהות החושים רצופת חוויות מצלקות, וכאלה יש לשני בשפע.

זה נראה כמו משהו עם המון פוטנציאל(צילום: צילום מסך, באדיבות המרואיינת)

את דרכה בזירת האפליקציות והדייטים היא התחילה בירושלים, שם חוקי המשחק שונים לחלוטין מאלה של הסצנה התל אביבית. "זה זן אחר של גברים. בירושלים הם לא דושים. עד שהגעתי לתל אביב לא ידעתי בכלל מה זה דוש, באמת. עשיתי גוגל. יש גם שם הזיות, אבל אין את מה שפה. בירושלים רגע מכירים באמת, את יכולה לשבת עם מישהו חמש שעות ולדבר. פה ישר מניעים לפעולה. אחרי שעה אם אתם לא בדרך לדירה שלו זה דייט שהלך לא טוב".

אחד הסיפורים הכי זכורים לה מהימים הראשונים מחוץ לעיר הקודש נשמע באמת כמו משהו שיכול לקרות רק בתל אביב, אבל לאו דווקא מהמקום שמנסה להזרים. "זה היה בבאמבל, ראיתי שם מישהו שנראה הכי חתיך - בול הטעם שלי. גבוה, מתולתל, לבוש יפה, כולו כזה מאגניב, ובפרופיל שלו היו תמונות שלו על שלטי חוצות בפרסומת לאיזו חברה מוכרת, כלומר הוא גם דוגמן. הייתי סקפטית, לא חשבתי שהוא יעשה לי לייק, אבל הוא עשה, איזה כיף, ודיברנו וקבענו להיפגש. הוא סיפר לי שהוא מצטלם ועושה אודישנים לנטפליקס, ואת יודעת, את ישר נכנסת לסרטים של זהו, אני הולכת להיות נשואה לשחקן, אני על השטיח האדום כבר, אני יודעת מה אני לובשת".

אבל רגע לפני הדייט, מתחילים אצלה גם סרטים מסוג אחר: חוסר ביטחון, פחד שהוא יראה אותה ולא ירצה, בכל זאת - דוגמן. עם עידוד קטן מחברה טובה היא מתאפסת על עצמה, יורדת למטה ורואה לפניה באמת גבר מרשים. אבל אז הוא מתחיל לדבר. "איך שהוא פתח את הפה הבנתי שמשהו לא.. לא עימנו. הבנאדם לא מאה. הוא ממלמל, אי אפשר להבין מה הוא אומר, מאוד מאוד חסר ביטחון. כל עוד הוא עומד דום - הוא הדבר הכי אטרקטיבי שקיים. איך שהוא מתחיל לדבר - לא טוב".

שני אומרת לעצמה את שתי המילים השגורות ביותר במוחה של כל רווקה: "אל תשפטי". הם מגיעים להרצל 16, מתיישבים, ומשהו עדיין לא עובד. "אני לא יודעת איך להסביר את זה, הוא לא מדבר לעניין. משהו שם מאוד מוזר. הוא מספר לי שהוא אחרי שבוע של אודישנים לנטפליקס, שזה לקח ממנו המון אנרגיה, מספר איך הוא מתנתק מהחברה כדי להיכנס לדמות שהוא אמור לשחק. ואני דווקא אוהבת מוזרים אז באיזשהו אופן זה גם קצת הדליק אותי. ואז מגיע הרגע והוא מנשק אותי, ופתאום באמצע הנשיקה הוא זז אחורה ומתחיל כולו לרעוד - רועד לו הגוף, רועדות לו השפתיים. אני אומרת לו: "מה? מה קרה?!" והוא אומר לי: "אני מוצף, אני מוצף, את מחשמלת אותי"".

בשלב זה, גילוי נאות - אנחנו צוחקות שעה. נמשיך.
"אני אומרת לו: "מה? מה לעשות?" והוא אומר לי: "תביאי לי מים". אני רצה שם בהרצל 16 לחפש מלצר או מישהו שיביא לי מים, בינתיים הוא יושב ועושה נשימות. אני מביאה לו את המים, הוא אומר לי: "איזה פדיחות, אני מתבייש". אני אומרת לו: "הכל בסדר, בוא תנשום, לא קרה כלום", ממש עושָה לו שם מדיטציה, ולא שאני מהתחום. בקיצור שילמנו, הלכנו, כל שניה הוא התנצל, ניסה להסביר שבגלל שהוא היה עכשיו מבודד שבוע המגע הזה נורא הציף אותו. התנשקנו כל הדרך הביתה, הוא הרים אותי, זה גם היה כזה מוזר... חזרתי הביתה ובאמת לא ידעתי מה לעשות, אבל זאת הייתה תקופה מאוד יבשה ומשעממת בחיי, אז אמרתי טוב, אני אצא איתו שוב".

יותר טוב מהקודם(צילום: צילום מסך, באדיבות המרואיינת)

אחרי הדייט השני כבר היה לה ברור שזה לא יעבוד. "הוא לא כל כך מחובר, לא מתקשר, עוף מאוד מוזר. אני לא יודעת להסביר את זה, אין עם מי לדבר. הדבר היחיד זה שהוא ממש חתיך. אבל לא, אין שם מה לעשות", היא מסכמת את הדייט. "אחרי זה לקחתי רגע של הפסקה מהאפליקציות. זאת האכזבה, כי את רואה משהו ואת נורא רוצה אותו. אם הייתי פוגשת אותו בריל לייף לא הייתי נמשכת אליו בכלל, כי מהשנייה הראשונה זה ברור שמשהו מוזר. אבל בגלל שזה באפליקציה היו לנו כמה ימים של התכתבות, בזמן הזה מצאתי אותו גם ביוטיוב בפרסומות ושם הוא נראה הכי וואו, לא רואים שום דבר מוזר. אני כבר בניתי בניינים".

על אף כל הסממנים התל אביביים של הסיפור - קריירת משחק, הצפה, התקף חרדה - ברור לכולנו שלא מדובר בדוש התל אביבי המצוי. אל דאגה, את הזן הזה של הגברים שני הספיקה לפגוש לא פעם מאז, ובראשם אחד שהגיע ממש בשנה האחרונה.

מאצ' מהיר בטינדר עם גבר חתיך, מרשים ומלא ביטחון הוביל לשיחת טלפון ארוכה וזורמת ולדייט שסחף את שני לחלוטין ונחשב עד היום לאחד הדייטים המוצלחים בחייה, או כמו שהיא מנסחת את זה: "הפעם אני זאת שהתחשמלתי. אפילו התקשרתי לאמא שלי יום אחרי הדייט הראשון איתו ואמרתי לה: זהו, אמא. אני מצאתי".

ההתלהבות הייתה מאוד הדדית. הבחור עף עליה, אומר שהיא בדיוק מה שהוא דמיין, חוזר שוב ושוב על כמה שהיה לו כיף ומצהיר שהוא סופסוף מוכן לקשר. יום אחרי הדייט הם לא מפסיקים להסתמס וקובעים דייט נוסף. הוא בא לאסוף אותה עם האופנוע, מסמן לה לפתוח את היד ומניח עליה בקלאווה שהוא הכין, עטופה בסרט, "שיהיה לך מחר בבוקר לקפה". ביד השנייה שלה הוא מניח אוזנייה של אפל, משמיע לה מוזיקה מזרחית-אוריינטלית ואומר: "יאללה, תעלי. נוסעים ליפו".

"ג'נטלמן על", היא אומרת, "ותוסיפי לזה חתיכוּת רצח וביטחון עצמי ברמה שאין דבר יותר בטוח ממנו. והאוזנייה - הכי נקייה שראיתי בחיים שלי. רק זה עשה לי את זה. שהאוזן שלו כל כך נקייה".
הם מגיעים לבר ביפו, משם ממשיכים לבר אחר. פתאום, באמצע מעבר חצייה, הוא מרים אותה באוויר ומנשק אותה. בואו נעצור גם אנחנו ונדמיין את זה לרגע: נעמד באמצע מעבר חצייה, לא אכפת לו שכל העולם מסביב יעצור, הוא עכשיו חייב להתנשק. ושני? אין אותה יותר.

בסוף הערב, כשהוא מוריד אותה בבית, שני מציעה לו לעלות לראות את הגג, והוא מציע לשתות אצלה תה. מפה לשם - הוא נשאר לישון. "בלילה לא רציתי לשכב איתו", היא אומרת, "רציתי שזה יהיה לאט, להשאיר מקום לאיזשהו ספק, ובאמת לא שכבנו. אבל אז הגיע הבוקר והוא חשף צד מאוד מיני, משוגע, לא יודעת מה".

רגע מנוחה אומר רגע של אונ*ות?(צילום: צילום מסך, באדיבות המרואיינת)

אגרסיבי?
"לא, לא אגרסיבי. בטוח. אחד שיודע את העבודה. עד הרגע שנכנסנו למיטה הביטחון שלי היה די גבוה באינטראקציה איתו, כי הוא יודע לשחק את המשחק, להיות הדבר הכי מושלם, תמים, מתוק וג'נטלמן. ברגע שהגענו למיטה פתאום הוא נורא ידע מה לעשות, כבר לא הייתה תמימות או עדינות במגע. הוא לא עשה לי חלילה משהו שלא רציתי, ממש לא, אבל הביטחון העצמי שלו במיטה היה כזה מופרז שאני הרגשתי קטנה. הרגשתי שאני כאילו לא בליגה שלו, פתאום נורא ירד לי הביטחון. זה לא שהוא לא היה רגיש וחמוד ומפרגן, אבל זה הרגיש שזאת תהיה הפעם האחרונה".

תסבירי.
"כי תוך כדי ששכבנו הרגשתי שהוא כבר השיג את מה שהוא רצה. וגם לא היה יותר שום מקום לדמיון אחרי המפגש הזה. פתאום הרגשתי כאילו כל האסימונים נפלו. תוך כדי שאנחנו שוכבים אני אומרת לעצמי: "בואנה, את סתומה לגמרי. איך בכלל חשבת שהוא רוצה משהו מעבר?" הוא פשוט ידע לעשות מה שצריך כדי להוביל אותי למיטה מהר. שיטת פעולה כזאת. ואני הייתי טרף קל לאחד כמוהו. נפגשנו אחר כך עוד פעם אחת אבל זה הרגיש די מאולץ. הלכתי אליו ולא קרה בינינו כלום, רק דיברנו. יום אחרי הסתמסנו וקבענו שניפגש למחרת או אחרי הסופש, אבל באותו ערב השותפה שלי ראתה אותו מתחרמן עם מישהי אחרת במסיבה".

איך הרגשת כשהיא סיפרה לך?
"הייתי ממש עצובה. שבוע לא רציתי לדבר עם אף אחד, לא אכלתי, רק ישבתי ובכיתי כל היום. זה הרגיש שהוא פשוט מכר לי חוויה. שהוא הכניס לי כפית לתוך הפה ושניה לפני שסגרתי את הפה ולקחתי את השמנת הוא הוציא את הכפית. ולמרות זאת, אני עדיין הייתי מוכנה לפגוש אותו. אבל הוא לא דיבר איתי יותר. ואז חודש אחרי הייתה פה במקרה מישהי שמכירה אותו והיא אמרה לי: "תקשיבי, הוא הכי לא בשבילך. את לא מבינה כמה בנות הוא מחליף". זה גרם לי להרגיש כל כך לא מיוחדת. ממש הרגשתי שנפלתי בפח. אלה היו רק שלושה דייטים, שזה כלום, ופגשתי הרבה גברים מאז, אבל אף אחד לא הותיר חותם כמוהו. עד היום אין יום שאני לא חושבת עליו, ובאמת אני לא חושבת שהוא זוכר מי אני".

ואחרי המקרה הזה היית צריכה שוב להתנתק קצת מהאפליקציה?
"כן, אבל זה לא שמחקתי את האפליקציה אחרי שזה קרה. מחקתי אותה כבר ביום שהכרתי אותו. אמרתי לעצמי: "אני לא צריכה יותר את האפליקציה. זה מה שאני רוצה - אותו". אז אחרי שזה נגמר ככה, להחזיר את האפליקציה היה עוד יותר קשה. כי מחקתי אותה מראש, עוד לפני שמשהו הצליח בכלל".

את חושבת שההיכרות דרך האפליקציות מעודדת התנהגות כמו שלו? של להחליף בחורות כל יומיים ולמכור להן חוויות בשביל להכניס אותן למיטה?
"לגמרי. אני אגיד לך גם למה. אחרי החוויה שלי איתו, בכל פעם שהכרתי מישהו באפליקציה המשכתי בכוונה להתכתב עם אחרים. כדי שאני לא אצא נפסדת. גם אני כבר פיתחתי איזושהי מגננה. אז אני יוצאת עם מישהו אבל במקביל מדברת עם עוד שלושה גברים - אני לא נותנת לשום דבר הזדמנות להתקבע. אם ההוא לא מספיק אטרקטיבי או אמר מילה לא במקום - יאללה ביי, אני אפילו לא אענה לו, יש את הבא בתור. אם האפליקציות היו באמת רוצות לעזור לנו להכיר, אז ברגע שמתחילה שיחה עם מישהו, כל השיחות עם אחרים צריכות להיפסק אוטומטית. שזה יהיה מנגנון של האפליקציה. ואז את מכירה מישהו עכשיו ורק בו את תתמקדי. תתעמתי עם הדבר".

"אבל את יודעת מה?", היא חוזרת להיות אופטימית שוב, "אתמול קרה לי משהו מרענן. הלכתי עם חברה ברחוב ומישהו ניגש אלי ואמר לי: "אני רוצה להכיר אותך, אפשר את הטלפון שלך?" זה לא קרה לי שנים. את לא מבינה איך התרגשתי. מי מתחיל היום באישי? רק על האומץ אני רוצה לפגוש אותו".

  • נשים
  • אהבה
  • יחסים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully