אינסטה-לב. אינסטגרם, צילום מסך
צילום מסך/אינסטגרם

צירוף מקרים? סימן מהיקום? כך התת מודע ימצא לך אהבה

ענת ניסני

12.8.2022 / 14:02

מכירות את זה שאתן מפרשות לבבות אקראיים שנקרים בדרככן כסימן שהאהבה שלכן קרובה? אנחנו לגמרי כן. למה כל כך חשוב לנו לקבל "מסרים" מהיקום, והאם היקום, או התת מודע שלנו, באמת יכולים לעזור לנו למצוא אהבה

את התמונה של הלב על אדן החלון צילמתי לפני משהו כמו שמונה שנים. זה היה רק כמה שבועות אחרי שפתחתי את האינסטגרם, ומרוב התלהבות לא הפסקתי לצלם תמונות מלאות ב"משמעות" כאילו אני מינימום אנני ליבוביץ' הצעירה. אבל לתמונה של הלב הזה - סוכריה שנשארה על אדן החלון אחרי מסיבה - באמת הייתה משמעות מסוימת עבורי.

הייתי אז בת 34, רווקה, כמהה לאהבה ולכל סימן שיראה לי שאני בדרך הנכונה אליה. שיאשר שזה שכבר ארבע שנים אני לא מצליחה לייצר מערכת יחסים שמחזיקה יותר מחודש זה לא כי משהו אצלי נדפק לתמיד ואני הולכת להישאר רווקה לנצח, אלא בסך הכל תקופה. אמנם ארוכה, אבל זמנית בלבד. הלב הזה על אדן החלון, שתפס פתאום את תשומת הלב שלי, היה מבחינתי היקום בכבודו ובעצמו שמוסר לי: עוד קצת סבלנות, האהבה תגיע ממש בקרוב.

לאחרונה נזכרתי בתמונה הזאת כשנתקלתי בעמוד אינסטגרם מתוק בשם אינסטוש-לב, שכל כולו תמונות של לבבות שסובבים אותנו: גרפיטי של לבבות, עלים בצורת לב, לוגואים של עסקים, יצירות אומנות ועוד. מי שמנהלת את העמוד ומקיפה את עצמה בלבבות כל השנה ולא רק בט"ו באב, היא רותם מיכאלי, בת 32 מתל אביב. את אינסטושלב היא פתחה לפני שנה, ומאז היא מעלה בו אינספור תמונות ומשתמשת בדימויים השונים כדי להעלות תכנים שקשורים ללב ולאהבה. סביב העמוד שלה נוצרה ממש קהילה קטנה שמשתפת מחשבות ורגשות, וכמובן רואה לבבות בכל מקום.

אני לא יודעת איך זה בעולם של הגברים הרווקים, אבל בתקופת הרווקות שלי (כן, האהבה בסוף הגיעה, טפו חמסה, אמנם רק אחרי שנתיים נוספות אבל מי אני שאתקטנן עם היקום על מה שהוא מגדיר כ"בקרוב") לא הייתה לי חברה אחת שלא דיברה בשפה הזאת, של לקבל מסרים מהיקום. ככה זה, כשאת ממש רוצה משהו והוא לא קורה, כל סוכריה שנשכחת באקראיות על אדן חלון היא סימן, וכל צירוף מקרים הוא התגלות של הגורל.

זה לא שאני צינית לגבי זה, טוב לפעמים אני קצת. מצד אחד, אני באמת מאמינה שהיקום נותן לנו סימנים. אני רואה אותם כל הזמן. מצד שני, אני מודעת לזה שאני זו שנותנת להם משמעות, ושזה כנראה לא אלוהים שמתגלה אלי. כולנו עושים את זה, ולא רק בהקשר של זוגיות. אולי כדי להרגיש שהכל מכוון ואין כאן מקריות, אולי בשביל להשיג איזושהי תחושה של שליטה, שאנחנו באמת בדרך הנכונה, אולי בשביל להרגיש שיש עלינו השגחה, והיא תדאג שבסוף עוד יהיה לנו הפי אנד.

למרות שט"ו באב גורם ללבבות להפוך בעיקר לסמל של מסחור והגזמה, לכולנו מגיע להרגיש שהאהבה קיימת בחיים שלנו, או לפחות מתכוונת להגיע בקרוב. לכן, החלטתי לברר אם להקיף את עצמנו בלבבות יכול באמת לעזור במציאת אהבה.

במקרה של רותם, לראות לבבות בכל מקום זאת כנראה יכולת מולדת, אבל אם גם אתם בעניין - מסתבר שבקלות אפשר לסגל אותה. "מאז ומתמיד צילמתי לבבות. אני מזהה אותם מקילומטרים וכבר יודעת איפה כל הלבבות בעיר. וזה נורא מדבק. כל הזמן אני מקבלת הודעות של: "יו, את לא יודעת מה עשית לי, כל היום אני רואה לבבות". רציתי להדביק אנשים בזה".

למה?
"אני תופסת את זה בתור "תעביר את זה הלאה" - בואו, אני אדביק אתכם ביכולת הזאת, מה אכפת לכם. אני מאמינה שחשיפה לתוכן חיובי זה משהו שעושה טוב, זה מפתח אופטימיות ומוטיבציה וככל שאתה שם לב ללבבות הויזואליים שבחוץ, זה מגביר את תשומת הלב שלך - לאנשים, לסביבה, ללב של עצמך. זה עושה טוב על הלב, כי זה באמת מקום שמפיץ תמימות ואהבה. אני חושבת שכולנו מפחדים מאוד להיפגע, ובכלל להיפתח ולהיחשף זה אחד הדברים המפחידים. אבל אני דווקא מעודדת ללכת עם הלב פתוח ומוכן לחוות אהבה ולתת אהבה".

לשמור על הלב פתוח ולהביא למודעות את השיח על הלב והאהבה הם חלקים חשובים מהתהליך שצריך לעבור בשביל למצוא אהבה. אבל כרווקה, רותם מזדהה גם עם החלק של להתייחס למפגשים אקראיים עם לבבות כאל "סימן", ולהלביש עליהם את המשמעות הרצויה במודע. "בדיוק כתבתי על זה לא מזמן. על לשים משמעות בדברים כדי לגרום לנו להרגיש, לתת לעצמי איזו תקווה. הנה ראיתי את הלב הזה אז זה אומר שמחר אולי אני אפגוש את הבחור שמחכה לי".

במקום מסוים, גם זה חלק לא קטן מהסיבה שהיא מקיפה את עצמה בהם. "אומרים שאם אתה רוצה משהו אתה צריך לשים שם את האנרגיה שלך", היא אומרת, "ברור שיש בי מקום שאומר שאם אני אקיף את עצמי בלבבות האהבה בחיים שלי תתרחב ותגדל, כי דומה מושך דומה. ככל שתהיי מחוברת לאהבה כך תימשך אלייך עוד ועוד אהבה".

אבל עם כל הכבוד לט"ו באב, האהבה שעליה רותם מדברת היא לא רק במסגרת של מערכת יחסים זוגית. "לפני 5 שנים נשבר לי הלב, וממש יצאתי למסע בעקבות זה, להבין למה זה כל כך כואב. עשיתי טיפול פסיכולוגי ודברים רוחניים, הייתי הולכת להרצאות וקוראת המון, מנסה להבין מה קורה שם ללב שלנו. במסגרת אחד הטיפולים שעשיתי הבנתי שאהבה לא תלויה במערכת יחסים רומנטית. אהבה נמצאת בכל דבר. וזאת הייתה תגלית מבחינתי. עד אותה נקודה חשבתי שאם אין לי זוגיות - אין לי אהבה. זה ממש לא נכון. אין קשר בין אהבה למערכת יחסים. אני מדברת קודם כל על אהבה בתוך עצמך, בחיים שלך, ולא כתלות במשהו חיצוני, כי אהבה לא תבוא מבחוץ. זה מתחיל ונגמר אצלך. אבל אם כן תאהב את עצמך ותקיים איזשהו שיח עם הלב שלך, תוכל כמובן לקיים את זה גם במערכת יחסים. פעם שאלתי חברים ועוקבים איך הם מגדירים את האינסטושלב וחברה שלי אמרה משהו יפה וגם די מדויק: בכל מקום יש לב שמחכה שיראו אותו. אז אני אומרת כן, שימו לב ללב. גם לזה של עצמכם וגם לייצוגים האלה שנמצאים בכל מקום".

אחרי שהתאהבתי ברותם, בגישה שלה ובלבבות שלה, החלטתי שזה הזמן לבחון את הנושא מנקודת מבט מקצועית. עם כל הדיבורים על מסרים מהיקום ועל למשוך ולזמן אהבה, אפשר היה לחשוב שמדובר פה במשהו רוחני, אבל האמת היא שזה קודם כל פיזיולוגי.

"מחקרים מראים שהמוח שלנו, תת המודע שלנו, קולט בין 10 ל-40 ביליון פריטי אינפורמציה בכל שנייה. זו כמות אדירה של מידע שמתוכה, פחות מאחוז מגיע למוח המודע שלנו", אומרת אילת לבנון, מאמנת בכירה בגישה הוליסטית ומנכ"לית לוגוס - בית ספר לאימון והתפתחות. "למה מגיע למודע דווקא מה שמגיע אליו? יש לנו אזור בגזע המוח שנקרא RAS, שהתפקיד שלו, בין היתר, הוא לסנן אינפורמציה. כמו פילטר. ואת הסינון הזה הוא עושה בהתאם למה שאנחנו מתמקדים בו. זה מזכיר קצת את הפרסומים שאנחנו רואים ברשתות החברתיות - חיפשת משהו בגוגל, מיד תתחיל לקבל הצעות מתאימות".

כלומר בסוף אני רואה את מה שאני רוצה לראות, אז למה הצורך לייחס משמעות לסימנים אקראיים?
"כי זה מחזק משהו בפנים שמאוד רוצה. זה משרת אותנו, זה נותן לנו כוח בתהליך. לחפש זוגיות ולא להצליח למצוא זה נורא מייאש, אתה צריך תקווה. אז את תראי בזה סימן כי משהו בתוכך מאוד רוצה כבר להיות בזוגיות, אבל זו גם הסיבה שמשהו בתוכך שם לב לזה. אני לא מאמינה במקרה. זה משקף את הרצון שלך, את הכמיהה שלך. ויש קשר בין הפנים לחוץ. אם אני מאמינה - זה מה שאני רואה. ואם אני רואה - זה גורם לי להאמין. לכן בקורס אימון עושים הרבה פעמים לוח חזון. תולים מול העיניים את מה שאנחנו רוצים ולשם מכוונים את האנרגיה שלנו. בזה אנחנו מתמקדים. ובסוף זה עוזר לך להגשים. אבל זה לא מספיק".

הסיבה שזה לא מספיק, מסבירה לבנון, היא שמי שמנהל את העניינים בסופו של דבר הוא לא המודע שלנו אלא התת מודע. מה שנמצא בתת המודע הוא מה שקובע את הפילטר של הסנן, והוא בסופו של דבר מה שאנחנו רואים ומושכים אלינו.

"הנחת היסוד שלי היא שאנחנו לא אחד, יש בנו כל מיני חלקים ומקומות", היא אומרת. "יכול להיות שיש בי מקום שמאוד רוצה זוגיות, אבל אם יש בי מקום אחר שלא ממש מאמין שאני ראויה, או מאמין שאי אפשר לסמוך על אף אחד או שכל הגברים בוגדים - גם אם אני אקיף את עצמי בלוח חזון ובהמון לבבות זה לא יעזור לי כל עוד אני לא אעשה עבודה על מה שמעכב אותי מבפנים".

מה כוללת העבודה הזאת?
"בעבר חשבו שהמוח שלנו מפסיק להתפתח בשלב מסוים, היום יודעים שהמוח הוא גמיש, הוא יכול לרפא את עצמו ולפתח תאים חדשים. כל פעולה או מחשבה היא חיווט שנוצר בין שני תאים, ואנחנו יכולים לייצר קשרים חדשים במוח ולעשות עבודת ריפוי. במובן הזה, אם אני רוצה להאמין שזוגיות אפשרית, זה חשוב לחפש מסביבי אנשים שנמצאים בזוגיות טובה ויכולים להוות לי השראה. זה כמו לשתול במוח אפשרות חדשה. להראות לתת מודע שזה אפשרי. גם לעשות דמיון מודרך. אנשים חושבים שזה משהו רוחני. וזה לא. כי זו עובדה מדעית שהמוח שלנו לא מבדיל בין דמיון למציאות. דמיון מודרך הוא בעצם לייצר זיכרון עתידי. במוח שלך - הדבר הזה נוצר, מבחינתו זה קיים. ולכן אם אתה רוצה להשיג משהו ואתה מדמיין אותו במוח הרבה פעמים לפני שהוא קורה, ייווצרו הקשרים המוחיים שאומרים למוח שזה אפשרי".

אז העבודה צריכה להיות מאוד ספציפית לגבי האמונות הלא מודעות שמעכבות אותי.
"נכון. אם אני רק אדמיין את עצמי בשמלת כלה אבל אני מאמינה שגברים הם מניאקים, זה לא יעבוד לי. צריכה להיות הלימה בין מה שאני מדמיינת למה שנמצא בתת המודע שלי. זו מעין מערכת גומלין כזאת בין הפנים לחוץ - לעשות דמיון מודרך, לראות תמונות, לשים לוח חזון, כל זה מצוין ושותל את הרעיון שזה אפשרי וזה קרה, אבל תמיד צריך לזכור את הסנן שהתחלנו איתו".

ואם כבר דברים שמעכבים, אומרת לבנון, לזמן אהבה לחיים מתחיל קודם כל בלזמן אהבה לעצמך. לאהוב את עצמך, להאמין שאת ראויה ואהובה כמו שאת. אותי זה שולח מיד למשפט הנורא ביותר שאפשר לומר לרווק או רווקה שמתים למצוא אהבה.

אז "רק כשתאהבי את עצמך תמצאי אהבה"? זה המשפט הכי מעצבן בעולם.
"לא אמרתי "רק". אבל המון אנשים מחפשים שמישהו יאהב אותם כדי שיפתור וירפא להם את חוסר האהבה שלהם את עצמם. וזה לא עובד. מי שמחכה שהעולם ירפא את הפצעים שלו ימשיך לחכות. האדם היחיד שיכול לרפא את הפצעים שלך זה אתה. ואז העולם יחזיר לך באותה דרך".

אז חייבים להירפא בשביל למצוא אהבה?
"ריפוי זה לא דבר מוחלט. זה לא כמו פצע שהגליד ונעלם. אין נקודה שאפשר להגיד: "טוב, ריפאנו". אבל אתה עושה תהליך של לאהוב את עצמך יותר. דיברנו על מה שהמוח שלנו מכיר: אם אתה לא מאמין שאתה ראוי, זה מה שתראה בחוץ וזה מה שתקבל. צריך להאמין שמגיע לך, ולהתכוון לזה. אני חושבת שכשאתה אומר לעצמך את המשפט הזה, או בכלל משפטים חיוביים, תבדוק עם עצמך אם אתה באמת מאמין בזה, אם זה עובר לך חלק בגרון או שיש משהו בתוכך ששם שם ספק או סימן שאלה. אם קיים משהו כזה, צריך לעשות עבודה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully