"מה אתה חולה?": רן שריג שאל ילדה בים לשמה, והסתבך

אמש פרסם רן שריג את הציוץ הזה: "יושב לבד בים. מגיעה משפחה ומתיישבת עלי. מקלל בלב אבל מחייך בנימוס. הילדה, כבת 12, עגמומית וקוראת קומיקס כמו הבנות שלי, לא מפסיקה להביט בי, ממש גייזינג. מקבל את זה בחיוך. שואל לשמה והאם מתנפלת עלי, אל תדבר אתה, מה רצית ממנה? תוך שניה קמל. ספרו לי עוד על כמה קשה להיות היום אישה."

כומבן שמיד העניינים החלו להתחמם בטוויטר, ונשים כועסות רבות הגיבו לציוץ וקבעו כי לדעתן האם צודקת, ואין לגבר מבוגר שום סיבה טובה לפנות לילדה זרה בים. על פניו, לגמרי נכון.

אבל הרשו לי רגע להיות הפרקליט של השטן ולומר בתור התחלה שהוא פנה אליה ליד ההורים שלה, כך שבאמת קשה לחשוד בו שהיו לו כוונות כלשהן מלבד שיחה עם הילדה. דבר שני, אם היא באמת הסתכלה עליו ולא הפסיקה, נראה לי סביר ואנושי להגיב לזה - בחיוך, או ב"איך קוראים לך" תמים.

נכון, יש משהו בעייתי בגבר שפונה לילדה זרה בים לא משנה איך היא מסתכלת עליו וכמה היא דומה לילדה מאיזה קליפ, מה גם שהוא הוסיף חטא על פשע כשצילם את הילדה (או את האימא כשהילדה מאחורייה) ושלח לדנה את התמונה. ואז בכלל איבדו את זה עליו. הרי אין ספק ששריג לא תכנן לבצע בילדה מעשה מגונה בשום שלב, נכון? ברור. אבל בטוויטר ישראל אנחנו לא נותנים להגיון הבריא לבלבל אותנו, ותגובות קשות בסגנון הזה לא איחרו להגיע:

בת זוגו של שריג, דנה ספקטור, הגיבה בשרשור כדי לנסות ולהפיס את דעתם של המגיבים ולהדגיש עד כמה שיחה עם ילד זר היא לא אירוע חריג: "אני חושבת שלא סיפרת שאתה נשארת לבד ביוון ואני חזרתי לארץ. שטרם הסיפור לא דיברת עם אף אחד במשך 72 שעות, חוץ מבעל הטברנה הנודניק. שמאה פעם ניהלנו שיחות יפהפיות ומקסימות עם ילדים של זרים מכל המינים. ושגם הבנות שלנו מהסוג המסתקרן וייעלבו אם יתייחסו אליהן בניכור כזה של את מסוכנת."

היא צודקת, כמובן. אבל זו בדיוק הנקודה שהוא ניסה להעביר - אכן קשה יותר להיות גבר כרגע מבחינות מסוימות, אבל אם שריג היה מדווח על האירוע בטיפה יותר צניעות ומדבר בעיקר על עצמו מבלי לשפוט את הטעויות שהחברה עושה כשהיא מאמינה שלנשים יותר קשה, הוא היה עובר אותו בשלום יחסי. לחתום עם משפט כמו "ספרו לי עוד על כמה קשה להיות היום אישה." זה צדקני, מרגיז, ובעיקר לא נכון ובטח שגם "גבר לבד הוא הדבר הכי עצוב בעולם כרגע" הוא משפט מיותר ומוטעה.

מאד קשה להיות אישה, תעיד האם שנבהלה בהלת מוות כשגבר זר שיושב לבד בים פנה לילדתה בת ה-12, כי נשים גדלות בעולם שבו הן תמיד מוזהרות - לא ללכת בחושך לבד, לא לדבר עם זרים, לא לקחת ממתקים מזרים, להחזיק את המפתחות ביד למקרה של תקיפה, ועוד עצות כאלה ואחרות שכולן כנראה מבוססות על מקרים שקרו.

יכול להיות שהאמא הזאת היא קורבן לפגיעה מינית ברמה כזו או אחרת, ויכול להיות שבתה השנייה, הגדולה יותר נאנסה כשהייתה בגיל ההתבגרות - אנחנו לא יודעים את ההסטוריה, אבל אני מבטיחה לכם שיש אחת כזאת. אז הבהלה שלה מובנת, וזו הסיבה שלגברים שיושבים לבד בים לא כדאי לפנות לעולם לילדה בת 12 ולשאול אותה בחביבות איך קוראים לה. כי ככה מתנהגים טורפים, ולה אין דרך לדעת שהוא בעצמו אב לבנות ושניהל מאות "שיחות יפהפיות ומקסימות עם ילדים של זרים מכל המינים".

שריג עשה טעות, של ריכוז בעצמו ואטימות חברתית. אין ספק בכך - אבל הכעס מוגזם לגמרי. אם קוראים בין השורות אפשר להבין שמשמעות המשפט "ספרו לי עוד על כמה קשה להיות היום אישה." לא מתכוון לזלזל ברמת הקושי של נשים, אלא להרים דגל שאומר - היי, גם לגברים מאד קשה - תראו, כל פעולה נטולת מחשבה מיד נחשדת כאילו היא פשע מין בהתהוות, ואני מתארת לי שקשה להיחשד כל הזמן על לא עוול בכפך, בגלל מעשים שעשו אנשים אחרים ממין זכר. זה שקשה לנשים, לא מבטל את הקושי שחווים גברים.