אין דבר כזה "דושים": איך פתחתי פרופיל לשבועיים וקצת התאהבתי

בתחילת דצמבר 2022 הוטלה עלי משימת עבודה - לכתוב כתבה שיווקית עבור אפליקציית bumble. עכשיו, חיפשנו רעיונות לכתבות, ולא מצאנו. הכל היה נראה לי מיותר, משעמם, לא מספיק טוב. גם כתבה שיווקית צריכה להיות מעניינת, לתת איזשהו ערך. לפחות לדעתי. ישבנו בחדר הישיבות בקומה חמש והתווכחנו, ואז הם גילו שאין לי שום אפקליציה ומעולם לא הייתה לי. כשאנשים היו שואלים אותי למה לא, הייתי עונה שאני חושבת שמה שצריך לקרות קורה. קצת דבילית האמונה הזאת, אבל תמצאו לי אמונה שאיננה דבילית, ונדבר.

בגדול הרגשתי שיש משהו פשוט מדי, חסר רגש, במפגש עם תמונת סטילס של בן אדם וכמה פרמטרים יבשים כמו גובה, עיסוק, והטעם במוזיקה, כאילו אי פעם מישהו התאהב במישהו אחר בגלל גובהו או עיסוקו. הפרמטרים האלו הרי לא רלוונטיים לאהבה, או אפילו למשיכה. זה, בתוספת סיפורים ששומעים על אנשים שפוגשים שם הפכו אותי לסרבנית אפליקציות עיקשת, וזה למרות שכבר עשר שנים אני לבד, והשנה הייתי בת חמישים. כאילו, מוות בעריסה לא יהיה פה כבר, אז היה מצב להיכנע לאיזו היסטריה - אתם יודעים - למות לבד כשחתול אוכל לי את הפנים.

אבל במקום היסטריה, החלטתי ללמוד להיות לבד וליהנות מזה, וזה הדבר הכי חשוב וטוב שעשיתי בחיים שלי. ברגע שלומדים את הסקיל הזה, החיים הופכים להיות הרבה יותר נעימים. כשמפחדים עושים את כל הבחירות ממקום של הישרדות, ובדיוק ככה נראו גם חיי האהבה שלי. סוערים, מבולבלים, וחסרי סיכוי (אלא אם כן פגיעה הדדית ופוסט טראומה זה מה שאתם מחפשים - ואז זו דרך יעילה מאד. ממליצה). בכל מקרה, הלבד אותי לא מפחיד כבר שנים - שחררתי - יגיע מה שיגיע, אני בטוב. ככה או ככה.

חדר הישיבות היה כמרקחה "תפתחי, מה אכפת לך" התנפלו עלי שלוש נשים מתלהבות, "תפתחי רק לצורך הכתבה, מה יש לך להפסיד". אחרי הסתייגויות בסוף השתכנעתי, ובעיקר אהבתי שפה נשים עושות את הצעד הראשון. ב-bumble רק הנשים יכולות לפנות לגברים, וזה הבדל עצום לטובה בחווית המשתמשת. הסכמתי.

האמת, זה היה מסקרן. את הפרופיל הקמתי בחמש דקות. זה מאד פשוט - שם, כמה פרטים בסיסיים, והכי חשוב - תמונות. בחרתי כמה חמודות ורלוונטיות שמראות אותי מכל הצדדים והכיוונים, שלא יבואו אלי בטענות על פרסום שקרי. אחת פנים, אחת גוף, אחת עמידת ידיים, ואחת מאחורה עם הרוכסן פתוח שצילמתי כשהתלבשתי באיזה יום וחשתי עצמי סקסית. פרופיל אותנטי עם קריצה סליזית קטנה נראה לי שמסכמת את האישיות שלי די טוב.

הדבר הראשון שקרה זה שמיד נגלו בפני כל האנשים שעשו לי לייק, מה שאפשרי רק במנוי פרימיום. מה אני אגיד לכן, זה כיף. הדבר השני שעשיתי היה את מה שאני אמורה לעשות - לפנות ראשונה. דפדפתי קצת, עשיתי הרבה שמאלה, וכמה ימינה - כמה אנשים עם חיוך חמוד, עיניים שיש בהן משהו ("משהו" זה סבל, אני לא יכולה לדבר עם אנשים שלא סבלו), ומראה כללי שמצא חן בעיני.

תכל'ס, נחמד לפנות. אני יודעת שיש נשים שקשה להן, אבל נשבעת לכן שאין מה לחשוב על זה יותר מדי. פניתי בכל הצורות האפשריות. שאלתי אחד אם הוא יודע שהכלב בתמונה הוא זה הדבר היחיד שגורם לו לא להיראות מפחיד, לשני כתבתי "הופה", לשלישי משפט מטופש אחר שקשור לפרופיל שלו. לאף אחד מהם לא באמת היה אכפת איך מתחילים איתם את השיחה, כך שאין הרבה מה לחשוב על דרך הפנייה. פשוט לפנות.

הצליח לי עם הבחירות כנראה, כי הראשונים שדיברתי איתם היו חמודים ממש. רוב השיחות קלחו יפה, כי אם לא שמתם לב אני קולחת גם בלי שעונים לי, אבל חלקן היו חביבות, ואחת מהן הייתה אפילו ממש מעניינת. משהו באופן שבו הדברים קרו ונאמרו, הוייב - היה חיבור. אי אפשר לקרוא לזה בשום שם אחר חוץ מ'חיבור'. המשכנו לדבר, אבל אף אחד מאיתנו לא העלה את האופציה של פגישה. בסדר, יש לי זמן. בנתיים קבעתי עם הראשון בשישי בצהריים באיזה מקום. הוא הגיע, היינו שם שעתיים, נהנינו מכל רגע. היה כיף, הוא אחלה איש, הייתי שמחה שיהיה כזה בין החברים שלי, אבל למרות שהוא נראה טוב, לא נמשכתי אליו. חשוב לי לציין שהוא נראה טוב, כי משיכה זה משהו אחר, חמקמק בהרבה - ואני בטוחה שזה קורה הרבה גם לגברים שנפגשים עם נשים שנראות טוב - גם לא צריך לקחת קשה.

עם הבחור השני המשכתי לדבר וגם עברנו לקשקש בוידאו כדי לראות אחד את השני טוב יותר. היה תענוג. זה נמשך כמה זמן, כי שנינו נורא נהנינו, ואני אפילו הרגשתי מאוהבת. לא היה לי דחוף להיפגש, כי לא רציתי להרוס את ההרגשה המושלמת שהייתה לי איתו. נחמד לדעת שכל המתקנים עדיין עובדים, ואפילו לא חורקים אחרי תקופת יובש כל כך ארוכה.

תכל'ס, לא נתקלתי אפילו בדוש אחד. לא באמת. יש אנשים שמרגישים כבר ברגע הראשון שהם קצת מעשיים מדי, כמו הבחור שאמר לי אחרי משפט שאין טעם להמשיך לדבר, ושהוא רוצה לפגוש אותי, אפילו רק לרגע, כדי שנראה אחד את השני, ורק אז נמשיך. הרגשתי שזה קצת מוגזם - כאילו איך הוא מצפה שזה יקרה - אני אעמוד בתנוחת דוגמנות בפינת רחוב והוא יעבור עם הרכב ויעצור רק אם התחת שלי מוצא חן בעיניו? אז אמרתי לו "אוקיי… ננסה להסתנכרן". ייאמר לזכותו שהוא ניסה כמה פעמים לברר איפה אני (כדי לעבור לראות) ולי לא התאים, שוב - כי זה לא נעים, וגם היה לי אפס דרייב לפגוש אותו כי לא היה לי על מה להסתמך. למה לי להתאמץ ולהיפגש עם אדם שאפילו לא טרח לדבר איתי?

אחרי כמה פעמים שהוא ניסה, פשוט אמרתי לו את זה בצורה יפה והצעתי לו לנקוט באמצעים קצת פחות חמורים להבא, ואולי לדבר בכל זאת טיפה עם הבחורה. מה מסתבר? שהבחור פשוט סובל מפוסט טראומה קטנה. הוא ניהל קשר ארוך עם בחורה שפגש באפליקציה, שהסתיים בצורה גרועה אחרי הבילד-אפ והפגישה. ללמדנו שגם אם מישהו מתנהג באופן שנראה לנו מוגזם, לא ברור, או סתם מרגיז - צריך לזכור שברוב המקרים סביר להניח שיש לו סיבה שאת לא יודעת אותה, יותר מאשר שהוא חרא של בן אדם.

עם אותה הרגשה יצאתי מרוב השיחות שניהלתי - כולם מנסים לבוא בטוב, כולם מנסים למצוא את האדם שיענה על הצרכים שלהם, ולא להיפגע בדרך. גם האנשים שאין להם מספיק מודעות כדי לא להפיל על הזולת את התסביכים שלהם, לא עושים כלום בכוונה - אף אחד לא נולד דוש. כולם מנסים לעשות מה שהם יכולים כדי להשיג את ההקלה שהם צריכים, ולפעמים זה מתפקשש.

עם רוב האנשים הייתה לי שיחה נחמדה וקולחת, אם כי לא מעניינת מספיק בכדי להמשיך. אחד מהם אמר לי "שישי שמח", אז כמובן שלא יכולתי לדבר איתו יותר, הרביעי ניסה להזרים אותי באיזו צורה מטופשת ואחרי כמה משפטים כבר יידעתי אותו שלא תהיה זרימה גם אם הוא מארגן צונאמי שיחזיק לנו נר, והחמישי היה בחור שפשוט התנהג מוזר. במשך כמה ימים, בכל פעם שפנה אלי ועניתי, הוא נעלם. נכון, זה מוזר, אבל אין סיבה להתרגז. מדובר כנראה במישהו שיוצא כל יום עם מישהי אחרת כדי לרפא לעצמו את הכאב, ומתישהו הוא יצליח להתגבר על האקסית, ויפסיק לראות נשים כאמצעי אלחוש.

כשמישהו מתנהג בחוסר התחשבות בבני אדם זה תמיד כי הוא פגוע - אני בטוחה שאם היינו מדברים והייתי שואלת אותו, הייתי מגלה גם שם סיפור כואב.

מהשבועיים בהם יש לי פרופיל הופתעתי לגלות שזה ממש לא כמו שנשים מספרות, זה אפילו כיף, אם שומרים את הציפיות במקום הגיוני. צריך להתייחס למה שקורה בריבוע הצהוב הזה כמו שמתייחסים לשאר הקשרים בחיים שלנו - אמנם זה מסך טלפון, אבל הסטטיסטיקה היא אותה סטטיסטיקה. כמו שאין לנו ציפיה להתאהב בכל אדם שאנחנו פוגשות, גם כאן אין סיבה לצפות לתוצאה טוטאלית מכל אינטראקציה, ובטח שלא להתאכזב.

נכון, אמנם כולם מגיעים לשם כדי לחפש אהבה, אבל עדיין, כמה פעמים אהבה מתרחשת בין שניים? לא סתם רוב מערכות היחסים שאנחנו מנהלים נגמרות, ורק אחת, האחרונה - מצליחה להחזיק מעמד. זה לא קשור למקום שבו נפגשתם - אהבה זה פשוט אירוע נדיר, שצריך להמתין לו בסבלנות. כדי ליהנות מהאפליקציה, צריך פשוט לזכור שכולם מגיעים אליה מצויידים בכוונה כללית טובה, ואין סיבה לפחד או להיפגע כמעט משום דבר שקורה בה - להיפך - צריך להתייחס אליה כאל פלטפורמה שמנגישה את הצד הטכני של חיפוש הקשר, ולזכור שאמנם האהבה הגדולה שאנחנו מדמיינות היא נדירה, אבל הקסם קיים בכל מקום - ואם יש מאגר נוח שמאפשר היכרות עם אנשים רבים, זה פשוט משפר את הסיכויים להיתקל בו.

גם אם במקרים רבים הקשר מסתיים בשיחה נחמדה בין שני אנשים חביבים, זה בסדר גמור. יהיו גם מקרים שבהם מרגישים חיבור (אם לשפוט לפי השבועיים שלי זה יוצא אחד לחמש), ואז אפשר להמשיך הלאה ולהיפגש. אסור לשכוח לקחת בחשבון שגם אחרי הפגישה תישאר עוד עבודה לעשות - וזה בסדר. זוכרים את הבחור עם החיבור? בסוף אזרנו אומץ להיפגש, ונכון לרגע זה אנחנו עדיין בקשר. אולי נהיה יחד, אולי נישאר חברים, אבל דבר אחד בטוח - כבר עשור לא היה לי כל כך כיף עם מישהו, ואם לא הייתי פותחת את האפליקציה, כנראה שלא הייתי פוגשת אותו לעולם. וזה, גבירותי - פשוט חבל.

להורדת bumble - האהבה שלך מחכה לך!