איך שהזמן טס. כשסקס והעיר פרצו לחיינו, חברותי ואני היינו צופות בזה ביחד. היינו אז בגילן, רווקות תל-אביביות, העיר היחידה שאפשר לפנטז שהיא סוג של ניו יורק מהלוונט, גרנו בדירות שכורות בגודל מביך, וגרוע מזה - חלקנו אותן עם שותפים מצחינים.
אני כתבתי טור בעיתון (והנה עדיין) וההשפעה היתה עצומה - לדוגמא, קניתי חצאית בצבע פוקסייה מטול, צבעתי בפעם הראשונה את השיער לג'ינג'י (מירנדה) ובהמשך גוונים כמו לקארי. השיחות שלהן על הסטוצים גם שיחררו אותנו והתחלנו לדבר חופשי כולל פרטים וגם ישבנו בבתי קפה על קפה קר וחילקנו עוגה אחת בין שלושתינו. (כי חיינו על אובר דראפט).
השיא היה באיזו נסיעת עיתונאים למילאנו. הסתובבתי ברחובות, ונתקעתי מול חלון ראווה של מעצב הנעליים הנודע סטיוארט וויצמן, ובחלון היו תלויות נעלים בדיוק כמו של קארי בכחול מלכותי, עקבי כלונסאות וקישוט מרוסס ביהלומים. גייסתי את כושר המשחק שלי, נכנסתי פנימה ובאדונות ביקשתי למדוד, ראיתי את המחיר (משכורת שנה של כותבת טור בלאישה) מדדתי - חוויה שמיימית - ובנונשאלנט שאלתי אם יש להם את זה גם באדום, התפללתי בלב שיאמרו לי לא, זה עבד. לא היה. הבעתי צער מזויף ויצאתי.
"כל הזמן המשכתי לסלוח לחבר הבוגד שלי - עד שהוא עשה את זה"
גודלם של הציצים הישראלים די מאכזב - כן, מישהו מדד
קחו אויר: גבר שהפך לאישה טראנסית החליט לחזור בו ולמצוא אישה
כן אלו היו הימים, והנה חולפת לה רבע מאה והבנות בנות ה 50 +++ חוזרות. (בלי מירנדה). כבר בתחילת התכנית קארי פולטת תובנה "עמוקה" - "החיים קצרים מכדי לא לנסות משהו חדש. כמו להכין משהו חדש".
לא מדובר בנסיעה לאזורים מוקדי זוועות כדי להציל ילדים יתומים אלא כדי להכין, לא פחות, ביצה עלומה.
סירייסלי?
קרי משדרת היום בפודקאסט (טוב נו מה יהיה? כולם טוחנים פודקאסים), הבוסית שלה נכה ויושבת על כיסא גלגלים, (לא במקרה, כי התקינות הפוליטית צובעת את כל התכנית), ויש לה מעין רומן עם העורך, אבל רק בימי חמישי. ושור אינאף, בגלל שלא היתה מוכנה להקריא איזו פרסומת על וואגינה בגלל (אויש נו תנוחי כבר. האמת? לא הבנתי) אז כל הפרוייקט של הפודאסט התרסק כי המפרסם פרש. ובכך הרומן של חמישי נגדע. קארי וההוא עומדים בכניסה של איזה מבנה, ה"אביר" אומר לה "טוב בואי ניפרד זה התאים לי רק לימי חמישי כשעבדנו ביחד", היא מחייכת את החיוך המתוק שלה ואומרת "או, גם לי" והולכת לדרכה תוך כדי שהיא מנדנדת תיק משונה.
הלו! באיזה עולם זה קורה? ממתי פרידה עלובה כזו מתקבלת בנחת, מי יכולה לחוש שלוות נפש כשגבר אומר לה "התאים לי רק בימי חמישי" הרי מין הידועות הן שגם אם את ממש, אבל ממש לא בונה על הגבר הלז שישתלב בחייך - מרגע שהוא נותן את הברקס, או שאת פתאום דווקא רוצה אותו (ולו גם כדי להעיף אותו בעצמך בהמשך) או שיצר הנקם מרים ראש ("חכי חכי מה אני עושה לאפס הזה").
ההשפעה של התקינות הפוליטית בגירסת הקשישות הופכת לשקשוקה של עשה, או יותר נכון, האל תעשה של פעם. צירפו שתי דמויות שחורות, סליחה אפריקן אמרקן, (מתאים, לא מתאים, לא משנה), יהודי כבר יש עוד מפעם (הבעל של שרלוט) ומכאן זה מתחיל להשתגע. מירנדה לסבית והבת זוג שלה ממוצא לטיני, כמובן אה-בינארית שזה אומר שפונים אליה ברבים "איך היה היום שלכן מותק". ג'יזס.
גם לשרלוט, סוג של פולניה בואכה פינת השדרה החמישית יש שתי בנות, אחת ממוצא מזרח רחוק והשנייה, כן, שוב לא החליטה מה היא, ולכן היא מתבקשת בנימוס "תסדרו את החדר שלכם". זה כאילו התסריטאי ישב עם רשימה ועשה וי - שחורים יש. לסבית ברור, אה בינארית ברבים כמובן נכה מאסט.
בקיצור, "פשוט ככה" - רואים לכם, וזה לא קרוב לתערוכה בסוט'ביז.
מי שהמציא את הקביעה "את הכי יפה כשנוח לך" הוא די נוכל, כי כשלי נוח, לרוב תמצאו אותי עם גולגול בשיער, לובשת משהו המוגדר ככסות אבל בעצם מדובר באריג במידה גדולה או שתיים (רק שלא יגע בגוף בקיץ), וכפכפים שנראים כאילו יצאו מהפח כי הן הכי נוחות בעולם, בטח שיותר מחמש החדשים שעדיין בקופסא).
כשאני יפה - הכי לא נוח לי. פן, עדשות מגע, איפור מוקפד, שמלה צמודה+מחטב (אני אומרת לעצמי "תנשמי כבר בבית") ונעלי עקב מוגזמות שאני מכנה אותן נעלי DOOR TO DOOR כי הן נעליים המיועדות לישיבה בלבד. איך אמרה לי פעם העוזרת שלי מלאת הטאקט כשהתארגנתי ליציאה מסוג זה? "איזה מהפך, לא הייתי מזהה אותך!" נוח? לא, ממש לא. יפה? כבר כתבתי - מהפך.
לכן כשבאחת הסצינות קארי ושרלוט יוצאות לטיול קטן עם איזה כלב מדוגם וקארי בנעלי עקב 18 ס"מ כובע דבילי על הצד ושמלה צמודה והשנייה בכלל ארוזה עד חנק, זה אמנם היה יפה אבל יותר בקטע של "את הכי יפה כשאת נחנקת ומדדה בחשש שמא תבלי את הסופ"ש במחלקה האורטופדית באיכילוב."
לסיכום, נזכרתי באמירה של סיינפלד כנשאל בפעם ה-1000000 האם החבורה תעשה גרסה עכשווית לסדרה. הוא השיב בקצרה "לא". איש חכם.
האם אמשיך לצפות בתכנית? בוודאי, הבגדים נהדרים, הנעליים למות, עיצוב הבתים ממש גורם לי לקבל החלטה להתחיל שיפוץ בבית, ובאשר לחברות שלי מאז, לאחת נולד נכד חדש. האחרת סיימה השבוע את תשלומי המשכנתא ושלושתן ירדו כבר מזמן לעקבים שפויים.
מומלצים לנוחות וליופי פנימי
לידיעתכן עקב מעל 6 גג 7 ס"מ גורם במשך הזמן לעיוות ב"מסרק" האזור שהוא שורש ההתחברות האצבעות הכף. מומחה שראיינתי הראה לי תמונות של עיוותים שנוצרו כתוצאה מנעילה מתמשכת של עקבים גבוהים במיוחד, וזה נורא.
סנדלים של B.UNIQUE
הן מוגדרות "טבעוניות" לא כי הן עשויות מעדשים שחורות, אלא כי אף בעל חיים לא קשור אליהן, או משהו כזה. במקרה זה עקב עם שטח פנים רחב.
כפכף של גלי
גם כפכפיםיכולות להיות מושקעות, אם זה בצבע או בקישוט וכן, זה מתאים גם להליכה עם הכלב.
סנדלים של SCOOP
אם את מאותגרת 1.60 ולא תתני לנפש חיה לראותך סתם כך יחפה (גם בים) הנה פתרון - כפכף פתוח עם עקב שפוי ונוח.
סנדלי טבע נאות
התעלפתי. הן תחת הגדרה "כפכפי כלה" - כנראה כי כשיורדים מהאולימפוס ורצים לרחבת הריקודים נועלים כאלה. הן נוחות כמו הכפכפים הקלאסיים של טבע נאות (שאני לא מוותרת עליהם כבר עשר שנים). במקרה זה אולי יש מצב שתהיי יפה כשנוח לך.
לא נעל ולא סנדל של TO GO
בת כלאיים - לא בדיוק נעל וגם לא ממש סנדל מעולה למי שלא התברכה בכף רגל מושלמת או שלא הספיקה ללכת לפדיקוריסטית וגם במקרה זה עקב בעל שטח פנים רחב ומייצב.
יש גם טיפ:
אחרי אותו ביקור בחנות של סטיוארט וויצמן במילאנו, קניתי זוג נעליים בעיצוב קלאסי, עם עקב כמובן. בשוק הכרמל, בדוכן של התכשיטים, מצאתי וקניתי שתי סיכות תואמות עם "יהלומים" והצבתי אותן בקידמת הנעל. וויצמן לא היה מזהה שזה לא שלו.