בראיון לקראת יום האישה הבינלאומי מספרת ח"כ לשעבר קרן ברק על המשלחת לאו"ם שבה לקחה חלק ושהביאה לשינוי ביחס העולמי לאלימות נגד נשים שביצעו מחבלי חמאס ב־7 באוקטובר, ומדברת על האופן שבו המלחמה הוכיחה שנשים יכולות לשרת בתפקידי לוחמה, על החשש שהחברה הישראלית תהפוך ליותר מצ'ואיסטית ועל הנחיצות בנשים בפוליטיקה שיקדמו נשים.
בחודשים האחרונים עברה קרן ברק, מי שהייתה חברת כנסת מטעם הליכוד בכנסות ה־21 עד ה־24, וכיום משמשת כיו"ר פורום יצרני החשמל הפרטיים, תקופה לא פשוטה הן במישור הלאומי כמו כולנו אחרי מאורעות ה־7 באוקטובר, והן במישור האישי אחרי שאיבדה את אביה לפני כחודשיים. "זה היה בכי לאומי שהתערבב עם בכי אישי שלי, תקופה מאוד קשה", היא מספרת.
ובכל זאת, את העשייה שלה היא לא הפסיקה, והייתה אחת מ־14 נשים מובילות במשלחת הישראלית לאו"ם לכבוד יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות כנגד נשים. המשלחת היא פרי יוזמה של דרור מורג, ראש המחלקה למעורבות חברתית בהסתדרות הציונית העולמית, וליאור שבו ומשה סמואלס, מנכ"לי ארגון "Interwoven/שזור", ונולדה מתוך מטרה להעלות על סדר היום הבינלאומי את מעשי האלימות כנגד נשים בטבח שביצע חמאס.
"השגריר גלעד ארדן גם דחף את האירוע הזה להיות משהו בקנה מידה בינלאומי, וזו הייתה אחת ממטרות המשלחת שבמקור הייתה אמורה להיות משלחת למידה עוד בטרם פרצה המלחמה, והפכה להיות משלחת הסברה. שיאו של המסע הזה, אחרי שבוע שבו פגשנו נציגות מארגוני נשים בינלאומיים שונים בפורומים שונים, הגיע באותו כנס של האו"ם שבו נשאה דברים פרופ' יפעת ביטון. אחרי הכנס הזה ראינו שהמחט מתחילה קצת לזוז לכיווננו. מה שהיו מעט מילים לקוניות של מזכ"ל האו"ם ללא גינוי משמעותי לפני האירוע, הפך להיות אחריו לשיח של ממש. זה לקח זמן, אבל זה החל לקרות וצבר תאוצה. לומר לך שזה עדיין משהו שמהדהד בעולם? לא, אבל מי שכן מתעניין וכן אכפת לו קצת ממדינת ישראל, ממשיך להתעסק בזוועות הללו".
ברק, ששירתה בצה"ל כמדריכת חי"ר, מכ"ית טירונים ומפקדת נגמ"שים, ליוותה את מאבק הטנקיסטיות עד בג"ץ לאחר שבשנת 2020 ביטל צה"ל את המסלול ללוחמות: "כל המאבקים שניהלתי לאורך השנים פתאום התפוצצו במלחמה. זה כבר לא דיון. העבודה הסיזיפית הקטנה מפה ומשם, לדבר בדיון בכנסת ועוד דיון בבג"ץ, לא עשו את מה שמלחמה אחת הצליחה להוכיח. פתאום אין דיונים, וזה פשוט קורה, את רואה נשים לוחמות מדהימות עם מוטיבציית שיא".זו הייתה הוכחה גם למלעיזים בציבור הרחב שנשים אולי לא יכולות לשרת בתפקידי לוחמה קשים.
"תמיד אמרתי שמה שהצבא צריך יותר מכל הוא לוחמים אמיתיים עם מוטיבציית שיא. לא להוריד את הסטנדרטים הפיזיים, אבל בהינתן שכל תנאי הסף הפיזיים והמנטליים קיימים, אז המגדר לא משנה. כל צבא צריך לנצח ואת זה עושים על ידי לוחמים עם מוטיבציה מאוד גבוהה, ומי אם לא הנשים שנלחמות כל כך להיות בתפקידים הללו יהיו בעלות המוטיבציה הגבוהה הזו יותר מכולם. וזה בסוף מה שהיה, לא היה צריך להסביר כלום במילים".המלחמה בעיקר חידדה את הצורך בנוכחות נשים בכל צומתי קבלת ההחלטות.
"קודם כל בצבא, הנשים הוכיחו את עצמן במלחמה הזאת, גם הלוחמות וגם המפקדות. הן לא דיברו הרבה, הן פשוט באו ועשו, זה היה מבחן ההוכחה הטוב ביותר לכך שנשים יכולות לכל. היו כתבות גם על נשים עם ילדים קטנים בבית, והן עשו כל מה שצריך בלי לדבר הרבה וזה מדהים בעיניי. ובאופן כללי לגבי צומתי קבלת החלטות, בוודאי. שילוב נשים הוא דבר נדרש, קודם כל בשל הסיבה שנשים וגברים לא חושבים אותו דבר. בכל שולחן שבו מקבלים החלטה כלשהי חייבת להיות אישה".
ברק אומרת שהחזון שלה לעתיד הוא אפילו גדול יותר: "לא רק שבכל שולחן בצומת קבלת החלטות משמעותית, אם זה במטכ"ל, בממשלה, בכנסת או בקבינט המלחמה, צריכה לשבת אישה, אלא צריכות לשבת כמה נשים. החזון הוא יום אחד לומר שבכל שולחן כזה צריך לשבת גבר".
אני לא בטוחה שבישראל יש רוב שמסכים איתך, בוודאי בענייני שילוב נשים בתפקידי ביטחון בכירים, ואני אומרת את זה בצער רב."אישה חושבת אחרת. אישה חושבת - בואי נתחיל מזה. ראיתי גם במלחמה הזו את ההבדל בין ניהול קרב שנעשה על ידי אישה ובין זה של גבר. אישה חושבת מה לעשות, נותנת פקודה ומבצעת. גבר בדרך כלל פועל ואחר כך חושב. ראינו את התפקוד של הרבש"ציות, את המ"כיות, את החיים שהן הצילו, המודיעין, הנגדת מ־8200, התצפיתניות. כמעט בכל אירוע שהייתה מעורבת בו אישה, הדברים פעלו טוב יותר".כאמור, בשירותה הצבאי שירתה ברק כמכ"ית טירונים בבסיס בזיקים - אחד התפקידים הבכירים שהיו באותה תקופה לנשים בצבא. מדובר באותו בסיס שחווה את אחת ההתקפות הקשות בשבת השחורה: "זה נגע בי ברמה האישית. קודם כל התפקוד הבלתי נתפס של המ"כיות, שאני כל כך גאה בהן. זה לא מובן מאליו, הן בתושייה רבה הצילו את הטירונים. שירתי בבסיס הזה, והסיפור הזה על המלחמה שלהן שם צריך להיות עבור כולנו מקור השראה".
אחד החששות של ברק עם המבט קדימה הוא מהפיכה של החברה למאצ'ואיסטית יותר דווקא בעקבות המלחמה. "בעבר מלחמות הובילו לתהליך כזה, זו תגובה טבעית כיוון שרוב הדרגים הגבוהים הם גברים והם זורמים בקלות יותר לעמדות מפתח בצבא ובפוליטיקה", היא מסבירה. "זה זמן קריטי עבורנו הנשים, כיוון שאנחנו נזדקק לנשים חזקות ומובילות שישימו את האג'נדה הנשית חזק על השולחן. את היתרון של נשים בצבא ראינו גם לפני המלחמה, ועל אחת כמה וכמה במהלכה. אבל במקום שהנשים יתריעו ויעבירו את החומר הלאה וימתינו לתגובה של מפקדים גברים, שבמקרה זה גם לא הגיבו, נשים צריכות לקצר את מסדרון ההמתנה הזה ולשבת גם בכיסא מקבלי ההחלטות בפועל, אני מבטיחה לך שהכל ייראה אחרת".עד
כמה אנחנו קרובות יותר ליום שזה יקרה?
"זו משימה שאני רוצה לקחת גם על עצמי. אבל אני קוראת גם לנשים משפיעות, חזקות ומובילות להוביל. אם לא נאסוף את ההזדמנות שיש לנו עכשיו וננווט אותה למשהו תכליתי הלאה, זה עשוי להתפייד. צריך הרבה ידע, נתונים והבנה שאנחנו נמצאים בצומת קריטי כדי לעשות שינוי. וחשוב לי לומר - אף אחד לא יעשה את זה עבורנו, אף אחד לא יאמר 'יופי, נשים הן טובות אז בואו נקדם אותן', אנחנו צריכות לעשות את זה בעבור עצמנו, ואולי קצת להתנהג כמו שגברים מתנהגים, לעזוב הכל, לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים ולהפוך את זה לשינוי בחברה הישראלית".
"אנחנו לא ככל העמים"
ברק ואני נפגשנו בדיוק לפני שנה, באחד מימי השיתוק של ההפגנות כנגד הרפורמה המשפטית. שאלתי אותה אז אם מדגדג לה לשוב לפוליטיקה והיא לא היססה ואמרה שהשליחות הציבורית היא הייעוד שלה בראש ובראשונה.זה זמן טוב לשאול אותך שוב, שנה אחרי ובהתחשב בטלטלות שעברנו, את מסתכלת על הפוליטיקה הישראלית, על הייצוג הנשי הדל. יש רגעים שאת אומרת לעצמך "הייתי עושה אחרת"?
"הרבה מאוד שנים נאבקתי להיבחר לכנסת, כיוון שידעתי שאני בנויה לעולם הציבורי. ידעתי שיש בי הרבה מאוד כוחות שיכולים קודם כל לשרוד בפוליטיקה הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית, וגם חשבתי שיש בי הרבה מאוד כוח להשפיע על החברה הישראלית. זה קודם כל לא לחשוב על עצמך. לפני שנבחרתי לכנסת הייתי במגזר הפרטי ועשיתי הרבה מאוד כסף. אני מפרנסת יחידה ובאיזשהו מקום המעבר לתפקיד ציבורי היווה עבורי סוג של מכה כלכלית. ובכל זאת, ידעתי שאנחנו חיים במדינה קשה, ואין לי, ולדעתי לא לשום נבחר ציבור, את הפריבילגיה לחשוב רק על עצמו, אלא על הכלל. אני חושבת שהיום הרבה אנשים מבינים שאין לנו פריבילגיה לשבת רגל על רגל. כל אחד צריך להתגייס לצבא ולתת את המקסימום שהוא יכול בכל דרך אפשרית עבור המדינה, כי אנחנו לא ככל העמים, ומבחינתי זה מה שצריך לעשות כדי שהמדינה הזו תמשיך להתקיים".
את מזכירה הרבה יכולות, בעיקר ברמה האישית, להתמודד עם הפוליטיקה. תסבירי.
"אני חושבת שמעטים האנשים שיש להם גם את הכוחות וגם את היכולת לעשות שינוי. פוליטיקה היא עולם קשה, צריך לדעת להסתדר בתוך העולם הפוליטי בכל מיני אספקטים. צריך את השילוב בין חזון ליכולת עשייה. וכמובן שכמו שאת רואה ומבינה, לא מספיק להיות פוליטיקאי ולהתעסק רק בפוליטיקה קטנה בלי שום עשייה. אין להרבה אנשים את היכולת לא לעצור כשאומרים לך לא. ויש כאלה שיודעים לשלב חזון עם עשייה מוכחת ועם יכולת להתמודד בפוליטיקה, יש כאלה אנשים ואני יודעת שגם אני כזאת".
באיזו מסגרת תעשי את זה?
"אני לא יודעת. אבל אני יודעת שאני לא סיימתי את השליחות הציבורית שלי למען עם ישראל. אם ירצו אותי כמובן".מספר הנשים בכנסת הפעם נמוך מהרגיל."
"אף פעם מספר הנשים בכנסת לא הגיע לשליש. ורוב הנשים שנבחרו לצערי לא תמיד היו חזקות ודומיננטיות מספיק, עם היכולות שציינתי. נכון, ישנן מנהיגות מובילות, לא מפחדות ועצמאיות שפורצות קדימה, אבל הן לא הרוב. נשים כאלה אנחנו צריכים לראות הרבה יותר בהנהגה שלנו, אני מגלה אותן בקרב בנות הדור הצעיר, את רואה אותן בתנועות הנוער ובצבא. השוויון מגיע לבני הדור הזה יותר בקלות, וכולי תקווה שהן גם ימשיכו הלאה ובחייהן הבוגרים ישכילו ויצליחו להתגבר על המכשולים הרבים שיש בפוליטיקה. זה מקצוע שצריך לפתח בו עור עבה".ברק מסכמת ואף קוראת למי שכבר נמצאות בתפקידים בכירים לקדם נשים ולא לשכוח לרגע את האג'נדה החשובה מבחינתה יותר מכל: "הייתי שמחה אם בקואליציה הנוכחית יהיו יותר נשים ואנשים שיבינו את הצורך לקדם נשים. הייתי שמחה אם הנשים שם היו גם מתייחסות לכך שהן נשים בפוליטיקה על כל המשתמע מכך, ושהן שם בזכות מאבק ארוך שעשו הרבה נשים לפניהן וזה לא מובן מאליו. ההבנה הזו שחשוב לעצור ולדאוג לקידום אג'נדות של נשים ולא רק אג'נדות אישיות, היא דבר חשוב מאין כמותו. התפקיד שלהן בין היתר הוא לפעול לכך שגם הנשים הבאות יתקדמו ויגיעו לעמדות האלה ואף יותר מהן. זו זכות מאוד גדולה. זה יעזור לבנות את דור העתיד שלנו שחייב שיהיו שם כמה שיותר נשים סביב שולחן ההחלטות".