יולי 2013: זוג ישראלי נישא בחתונה אזרחית בצ'כיה וחוזר ארצה. עם הזמן, במהלך הריונה, האישה דורשת מהבעל ההמום להתגרש עוד קודם ללידה. זה נכנע ללחצה וחתם על הסכם התרת נישואים שאושר ע"י בית המשפט. הגבר, שראה את טובת בתו שצפויה להיוולד, שם בצד את כל השיקולים האחרים, והסכים להעמיד את דירתו שרכש לפני הנישואין בראשון לציון לרשות האימא והבת כדי שתוכל לגדל את ביתם המשותפת, עד להגיעה לבגרות.
על פי ההסכם שנחתם בין השניים, הדירה תשמש את השתיים במשך 18 שנים, ולא ניתן יהיה לפנותן. בינתיים, הוא ימשיך לשלם גם את המשכנתא לרבות הוצאות 'המדור'. למעשה, האב התחייב לשאת בתשלום כפול של הוצאות המגורים, כמובן ללא חוק, תקנה או הלכה שמחייבת אותו לעשות זאת. עוד הוסכם כי במידה והוא ימכור את הדירה, הוא מתחייב לספק לאישה ולביתו 'מדור' חלופי ולשאת בתשלום דמי השכירות.
"הפיכה צבאית נגד בעלי": האמירות השערורייתיות של רעייתי שרה
האישה שהציעה לירוק על אברי מין של גברים הפכה להיות ויראלית בטירוף
"את לא מתעניינת בו, לא שואלת כלום ולא עושה בשבילו כלום" חתולה שחורה, המדריך הרשמי
אפריל 2017 - האישה ילדה במזל טוב את הבת. לבקשתה, ועל אף המתיחות בין השניים, הבעל שם בצד את כל המחלוקות ומסכים להמשיך לגור עימן בדירה, הכול על מנת לתמוך באימא ולסייע לה בהתמודדות עם ההורות המאתגרת. כעבור מספר חודשים, השניים חותמים על נספח להסכם הגירושים המבטל את הסכמתם הקודמת ביחס למגורי האישה ובתה בדירה. במקום זאת נקבע כי הדירה תעבור לבעלות האם, שהתחייבה להעביר לאב 450 אלף שקלים כאשר ערך הדירה השייכת כולה לבעל הוא כמיליון וחצי שקלים.
שוטט בפייסבוק ועולמו חרב עליו
תחילת 2018 - האישה העבירה לחשבונו של הגרוש את הסכום 'הזעום'. הבעל ממשיך בחייו ותוך שיטוט אקראי במרחבי פייסבוק קרס עליו עולמו - התחוור לו כי האישה ניהלה רומן סוער עם גבר שהכניס אותה להריון וכי התינוקת כלל אינה שלו. בדיקת אבהות שנערכה איששה את חששותיו וכשנה לאחר מכן ניתן פסק דין ששלל את אבהותו.
כבר בנקודה זו, חשוב להבהיר כי העובדה שאחד הצדדים אינו יהודי היא שאפשרה לו לבצע את הבדיקה שהוכיחה כי הוא אינו אביה הביולוגי של הילדה. במילים אחרות - לו היו שני הצדדים יהודים היה נדרש לשלם מזונות, על אף שגבר אחר הוא האב הביולוגי. למה? עו"ד מיכל אופיר, מומחית לדיני משפחה, באת כוחו של הגבר, מבהירה: " על פי ההלכה היהודית, ממזר הוא ילד שנולד לאישה יהודייה הנשואה לגבר יהודי, מגבר שאינו בעלה. במקרים בהם שני בני הזוג יהודים ונולד להם ילד בתקופת הנישואין או במשך 300 יום לאחר הגירושין, לא ניתן לערוך לילד בדיקת אבהות, אלא במקרים חריגים ביותר.
למעשה, מסבירה אופיר, כי לפי חוזר מנהל רפואה 38/2010 - בדיקת אבהות (וכל בדיקה אחרת לקשרי משפחה) נערכת על-פי צו של בית משפט לענייני משפחה, או על-פי צו של בית דין דתי מוסמך (במקרים בהם הדבר בסמכותו לפי החוק). זאת בהתאם לחוק מידע גנטי התשס"א-2000. ללא הצו לא ניתן לבצע את הבדיקה, גם אם ישנה הסכמה בין כל הצדדים לביצועה.
יש לך כסף? תשלם
ובחזרה להשתלשלות: לאור תוצאות בדיקת האבהות, הגישו השניים תביעות הדדיות לביטול ואכיפת ההסכם. לטענת הגבר, לאחר שהתברר כי הילדה אינה ביתו, היא התחייבה כי תשיב לו את הדירה והוא מנגד יחזיר לה את 450 אלף השקלים שהעבירה לחשבונו. לדבריו, בהמשך היא הפרה את התחייבותה ולפיכך הוא מבקש מבית המשפט כי יפסוק שההסכם בין השניים בטל עקב טעות יסודית, שכן הסכים לתת את דירתו במחיר אפסי על מנת שתשמש מדור לביתו. באת כוחו של הגבר טענה כי מדובר במקרה חמור ומובהק של הטעיה, עושק וחוסר תום לב של האישה, לצד טעות שנעשתה מצידו בתום לב. לפיכך, הוא ביקש מבית המשפט לקבוע כי הדירה שייכת לו בלבד, תוך ביטול העברת הבעלות של האישה בדירה. מנגד, האישה טענה, בין היתר, כי מדובר בהסכמה שנוגעת לעניינים הרכושיים בין בני זוג ובאיזון משאבים בין הצדדים ולא בהעברת זכויות בדירה, שמטרתה לשמש מדור לקטינה. לאור זאת, היא ביקשה מבית המשפט כי יאכוף את תנאי ההסכם על פיו הנכס הועבר לבעלותה, נוכח התשלום שהועבר בגינו והתחייבות הבעל בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין.
לאחרונה, בסופו של הליך, בית המשפט קיבל את מסכת הטיעונים של עורכות הדין מיכל אופיר ועינת אברהם הכהן והשתכנע כי גרסת הגבר מהימנה. ראשית, צוין בפסק הדין כי על אף שהדירה הייתה בבעלותו הבלעדית של הבעל הנבגד הוא הסכים לכך שהאישה והילדה תתגוררנה בדירה עד להגיע הבת לבגרות, וזאת מאחר וסבר כי הוא אביו של העובר אותו היא נושאת אשתו ברחמה. בהמשך, ציינו השופטים כי הגבר הסכים להעביר את הזכויות בדירה תמורת 450 אלף שקלים, שמהווים פחות משווי שליש הדירה, בשל סברתו כי הקטינה היא בתו ועל מנת לדאוג למדורה ועתידה. בית המשפט לא קיבל את גרסתה של האישה כי הבעל הסכים לסכום הנזכר כי "היה לו מספיק כסף". עורכות הדין הצליחו לאחר ניהול הוכחות לשכנע את בית המשפט בצדקת גרסתו של הבעל.
אך זה אינו סוף הסיפור - האישה סברה כי בית המשפט 'עשה לה עוול', שכן לטענתה, הזכויות בדירה הועברו אליה בשל הגירושים וללא קשר לשאלה האם התינוקת היא בתו של הבעל או לא. אי לכך, האישה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה, כשבין היתר, ציינו השופטים כי הסכמתו של הבעל שהאם והקטינה ימשיכו להתגורר בדירה הייתה מותנת בלידת ילד, והדעת נותנת כי הבין שמדובר בילדו: "וכי מדוע שידאג למדורו של קטין אחר שהוא פרי בגידתה של אשתו המערערת", נכתב.
עוד צוין בפסק הדין כי "זכות המדור של המערערת בדירה ניתנה לה רק בכפוף ללידת הקטינה וכי אם המערערת לא תלד - מסיבה זו או אחרת - אף זכות המגורים תישלל הימנה והיא תידרש לעוזבה לאלתר. לטעמנו, העובדה כי הוסכם בין הצדדים כי לאחר איזון המשאבים הזכויות בדירה הן של המשיב, וזכויות המגורים של המערערת הותנו בלידתה של הקטינה, די בה לבסס את קביעת בית המשפט קמא, לפיה, קשרו הצדדים בין הזכויות בדירה להולדת הקטינה ולא מדובר היה בזכות שניתנה למערערת באופן אישי כחלק מאיזון המשאבים הרכושי".