במהלך שנות ה-2000, ניתוחי הגדלת חזה הפכו לסמל סטטוס פופולרי בקרב סלבריטאיות ומשפיעניות. התוצאה, לרוב, הייתה מראה גדול ומודבק, שהעניק מראה דרמטי ומלאכותי. כוכבות כמו ויקטוריה בקהאם בלטו במיוחד בזכות הניתוחים, וכמה מנותחים ייחסו לשתלים את המראה הסקסי והנועז. בשנים אלה, ההליך נחשב לפופולרי ומצליח, והאידיאל היה ברור ומכוון לדמות נשית מודגשת ובלתי טבעית בעליל.
התקופה ההיא התאפיינה בשפע קוסמטי שנראה על השטיחים האדומים ומסכי הטלוויזיה. השתלים הוצבו מעל השריר ובאופן שיצר מראה מוגזם ולעיתים אף נוקשה. לפי ד"ר עומר טילו, מנתח פלסטי מ- CREO Clinic, מדובר היה באידיאל של עוצמה ושפע, ולאו דווקא ביופי עדין. האסתטיקה הזו נועדה למשוך תשומת לב ולייצר מראה מלא באופי נועז. נשים רבות, בהשראת המראה הזה, החליטו לעבור את ההליך הקוסמטי הזה, ובזכותו, חברות שונות בתחום ניתוחי החזה רשמו עלייה דרמטית בביקוש.
התבקשה להסתיר את הבטן שלה כדי לגלם דמות, ולא נשארה חייבת
מה כדאי לשנות בסתיו הזה? לא תאמיני מה גילינו
מור סילבר מפרגנת לדנה זרמון "זה שיקי וסקסי - השילוב המושלם"
שנות ה-90: הניתוח הראשון של ויקטוריה בקהאם
בשנות ה-90, עולם הסלבס והזוהר החל לאמץ בחום את טרנד ניתוחי הגדלת החזה. ויקטוריה בקהאם, כוכבת להקת הספייס גירלז, עברה את ניתוח ההגדלה הראשון שלה ב-1999 לאחר לידת בנה הבכור, ברוקלין. שינוי המראה של בקהאם היה דרמטי, עם עליה מגודל 34A ל-34DD, שהפך אותה למוקד עניין בתקשורת והוביל אותה להכחיש את הניתוח במשך שנים.
בקהאם הפכה לדוגמה לאידיאל היופי של שנות ה-90 המאוחרות, שבו מראה גדול ובולט של חזה היה נחשב למראה סקסי ונועז. האסתטיקה הזו לא התבססה על מראה טבעי, אלא על יצירת אפקט חזק.
שנות ה-2000: הסתרות, הכחשות וחרטות
במהלך שנות ה-2000, ויקטוריה בקהאם המשיכה להכחיש את העובדה שעברה ניתוחים, מה שנראה היום כהכחשה שנובעת מחוסר ביטחון. אך בשנת 2005, עורכי דינה הודו כי הכחשות אלו היו שגויות, ובכך אישרו את הניתוחים. מאוחר יותר, בראיון למגזין אמריקאי היא הודתה והתחרטה על המראה ה"מודבק" שלה.
בשנים אלו, ניתוחי הגדלת חזה המשיכו להיות פופולריים מאוד, ומנתחים רבים הציעו שתלים גבוהים שנראו כאילו הם מונחים מעל שריר החזה כדי ליצור מראה דרמטי. ד"ר עומר טילו מסביר כי בשנות ה-2000 נשים חיפשו תוצאה דרמטית, שלעיתים אף נראתה מנותקת מהגוף, אך תאמה את האידיאל הוויזואלי של התקופה.
2014: החרטה והשינוי
במהלך העשור השני של המאה ה-21, נשים רבות החלו להביע חרטה פומבית על המראה המוגזם. ויקטוריה בקהאם, למשל, הבינה שהמראה הזה אינו מייצג את האופי שלה, והחליטה להקטין את גודל החזה. ב-2014 היא שיתפה: "טורפדו בזוקות, נעלמו!", והתייחסה לשינוי שביצעה.
בערך בתקופה הזו החלה המגמה של נשים שחוזרות למראה טבעי יותר. הנתונים מראים שמנתחים רבים הבחינו בביקוש הולך וגובר להגדלת חזה עדינה יותר - שתלים קטנים, שממוקמים בצורה שמשתלבת עם מבנה הגוף הטבעי.
2017: המסע של קיילי ג'נר
ב-2017, קיילי ג'נר סיפרה כי היא מתחרטת על ניתוח הגדלת החזה שעברה. ג'נר ציינה כי הלכה בעקבות טרנדים אך גילתה שזה הותיר אותה בתחושת ניכור כלפי גופה. החשיפה הזו עודדה נשים רבות לחשוב על המראה הטבעי ולהתרחק מהשאיפה לנפח גדול. הכנות של ג'נר סימנה שינוי נוסף בטרנדים: נשים רבות, בעיקר משפיעניות, החלו לדבר בגלוי על חרטותיהן ולחפש מראה עדין ורך יותר.
2021: עידן ההעצמה וקבלת הגוף
החל מ-2021, מגמת השינוי החלה לכלול טכניקות כמו העברת שומן לחזה במקום שתלי סיליקון. בשיטה זו, רקמת שומן נלקחת מאזורים אחרים בגוף ומוזרקת לחזה, מה שיוצר תוצאה רכה, טבעית ופחות מובחנת. ד"ר קרולין פיין מציינת כי "ההעדפה לשתלים גדולים כמעט ונעלמה." גם המשפיענית אמבר דריסקול סיפרה על המסע שלה בניתוחי חזה, וציינה כי בחרה בשתל קטן והדגישה את הרצון להיראות טבעית, לא מוגזמת.
ההבדלים הם לא רק באסתטיקה אלא גם באופיו של המסע האישי: נשים כיום מדווחות על העצמה אישית בעקבות חיבור למראה טבעי ומקורי יותר.
2023: ביאנקה סנסורי וטרנד הצניחה הטבעית
מקרה נוסף שמציג את ההבדלים התרבותיים כיום הוא זה של ביאנקה סנסורי, אשתו השנייה של קניה ווסט. סנסורי, שאוהבת להציג את המראה הנפול והטבעי שלה, זוכה לתגובות מגוונות ברשתות החברתיות על החזה שלה - הגדול אך בעל "צניחה טבעית". ד"ר טילו מסביר שהמראה הזה יכול להיות תוצאה של שתלים קטנים ישנים שעברו תהליך התיישנות טבעי עם הזמן. המגמה התרבותית הזו מציעה תובנה חדשה ליופי, שמתחילה לקבל את המראה הלא מושלם ומדגישה סוגים שונים של יופי טבעי.