נשיקה היא הדרך הכי פופולארית של בני אדם להביע חיבה, אבל מחקר חדש שפורסם בחודש שעבר "חשף" את הסיבה האמיתית שבגללה אנחנו מצמידים שפתיים זה לזה - וזה ממש לא קשור לאהבה.
חלק מהחוקרים סברו שהנשיקה התפתחה מהתנהגויות קדומוניות כמו הרחה, הנקת תינוקות, ואפילו הורים המעבירים מזון לעוס לצאצאיהם, אולם מחקר שנערך על ידי אדריאנו ר. לאמירה, פרופסור חבר לפסיכולוגיה באוניברסיטת וורוויק באנגליה, הגיע למסקנה כי הנשיקה הייתה בעבר אינסטינקט אבולוציוני שנעשה כדי לטפח יצור אחר. לדברי פרופ' לאמירה, הנשיקה לא התחילה כדרך להביע חיבה, אלא היא מייצגת דרך מנוונת ששרדה של טיפוח בקרב פרימטים שמרה על צורתה, אבל איבדה את הקשרה ותפקידה הקדום.
על פי מחקר על התנהגות קופי אדם, 'נשיקה היא ככל הנראה השלב הסופי והמשומר של מגע פה במהלך טיפוח הדדי, כאשר המטפל מוצץ בפיו הפתוח את הפרווה או העור של המטופל כדי להוריד ממנה לכלוך או טפילים. זה הפך את טיפוח הפרווה לחשוב לצורכי היגיינה, בהתחשב בכמות הטפילים הגבוהה על הקרקע", טוען לאמירה שמסביר שפעולת מציצה קלה בשפתיים בולטות הייתה צורה חיונית של טיפוח והמפגש הייחודי הזה בין אבותינו השעירים היה מתבצע בכל הגוף, ומסתיים במגע פה אל פה.
אבל ככל שבני האדם התפתחו אבוליציונית ונותרו עם פחות שיער בגוף, שגרת הטיפוח הזו הפכה לפחות הכרחית, ובסופו של דבר, נשאר ממנה רק מה שאנו מכירים היום כנשיקה.
הוא כותב במאמרו: "המשמעות ההיגיינית של הטיפוח פחתה במהלך האבולוציה האנושית עקב אובדן הפרווה. אבל מפגשים קצרים יותר היו צפויים לשמור על שלב ה'נשיקה' הסופי, שנותר בסופו של דבר השריד היחיד של מה שהיה פעם התנהגות טקסית לחיזוק קשרים חברתיים ומשפחתיים בקופים הקדמונים".
לאמירה מעריך שבני האדם "הפכו לקופי שמנשקים" לפני כ-2 עד 4 מיליון שנה, אולם התיעוד המוקדם ביותר של בני אדם מתנשקים, לפי ה-Daily Mail, מופיע בטקסטים מסופוטמיים משנת 2500 לפני הספירה.
כיצד הפך אקט הטיפול הזה למעשה שמסל אהבה ופעמים רבות בעל משמעות מינית? התשובה לשאלה הזו "נותרית ספקולטיבית", ציין הפרופ' שהוסיף כי נשיקה עם "כוונה מינית" היא "מקרה מיוחד" של התנהגות כזו ונדרש מחקר נוסף כדי לזהות כיצד נשיקה וסקס התערבבו כל כך.
"רק לאחר שהנשיקה הפכה למוסכמה כללית להבעת חיבה, היא הייתה יכולה להפוך לקקט מיני הדדי של פה אל פה", הוא הסביר.
יחד עם זאת, כפי שפירט האתר Phys.org חשוב לציין שהנשיקה אינה אקט אוניברסלי בכל התרבויות האנושיות. מחקר משנת 2015 שפורסם בכתב העת "American Anthropologist" מציין שרק 46% מתוך 168 תרבויות שנסקרו ברחבי העולם מקיימות פרקטיקות של נשיקות רומנטיות וחברתיות, בעוד שקהילות ציידים-לקטים ילידיות מסויימות בכלל רואות נשיקות כדבר מגעיל במקצת. לא רק זה, אלא שפרימטים רבים שאינם קופים משתתפים בטקסים שונים של קשר חברתי. קוף הקפוצ'ין, למשל, נוהג לתקוע את אצבעותיו בנחיריים ובעיניים של חברי הקהילה הקרובים לו ביותר - ומשום מה בני האדם לא הפכו את תקיעת האצבעות בנחיריים למשהו מיני (ככל שידוע לנו).
פרופ' לאמירה מסכם כי הנשיקה הפכה ל"סמל קובע של אמון ושייכות. רק מעט אותות אנושיים טבעיים נושאים את הסמליות והסנקציות החברתיות של הנשיקה".