מאז שקמלה האריס מועמדת לנשיאות ארה"ב אני מנסה להתחבר אליה. כי היא אישה, קודם כל, ובא לי אישה נשיאה. לא רק - היא גם תותחית - היא האישה הראשונה שהגיעה להמון תפקידים. הראשונה להיות סגנית נשיא ארצות הברית, עם ניסיון מקצועי עשיר כמשפטנית חדורת מטרה. ובכל זאת, גם אני כמו חלק מהבוחרים שלה מרגישה שחסר לי משהו. תקראו לזה חיבור רגשי.
האמת היא שככל שאני מחפשת פרטים על האישה הזאת, אני הופכת יותר ויותר מתוסכלת. מלבד העובדה שהיה לה רומן שנו במחלוקת עם גבר בעמדת כוח שאולי, ואולי לא השפיע על הצלחתה, אין ברזומה שלה שום דבר שהופך אותה, ובכן - לבת אדם שאפשר לדמיין מעברנ לשולחן, עושה איתך צחוקים, או מרכלת על קולגות. בסקרים בארה"ב התוצאות דומות - אנשים חושבים שהיא מקצועית מספיק אבל נרתעים ממשהו בה ולא יודעים בדיוק מה. הצחוק שלה מעצבן, זו אחת ההערות שמופיעות.
כל חיפוש הוביל אותי בעיקר לביוגרפיה טכנית - מסלול חיים, הישגים משפטיים ופוליטיים, אבל מעט מאוד "צבע". האמת היא, אולי מתוך כוונה או מתוך זהירות, שהיא מצליחה לעטוף את חייה בשכבה עבה של מקצועיות, שמותירה תחושה שאו שיש שם עוד, אבל מוסתר היטב., או שהיא פשוט אישה משעממת, וזה הולך להפסיד לה את הנשיאות. האמת. העגומה היא שהיא לא מצליחה להלהיב, בטח לא בעוצמה או בקלות שבה עושה זאת טראמפ. האם יש לה צד חתרני, מלא כריזמה או חוש הומור נסתר שאנחנו מפספסים? ואולי דווקא היציבות שלה היא הקסם הפוליטי שהיא מציעה?
בין האח הגדול להישרדות: הסודות המלוכלכים של המלהקות הבכירות
אולי מדונה עלתה על משהו? החבר החדש שלה גרם לנו לחשוב
קללת המשפיעניות: האחיינית שלי רק בת 8, אבל היא כבר כוסית
חייה המוקדמים
קמאלה האריס נולדה באוקלנד שבקליפורניה להורים ממוצא מעורב: אמא הודית ואב מג'מייקה. אימה, שאמלה גופלן, הייתה חוקרת סרטן, ודמותה ורצת הדרך חידדה את תפיסתה של האריס על חשיבות המדע, המקצועיות והנחישות.
ההורים שלה נפרדו כשהייתה צעירה, והאריס גדלה בעיקר עם אמה, שבחרה לגדל אותה ואת אחותה בתוך הקהילה האפרו-אמריקאית בקליפורניה. כך, על אף שורשיה המגוונים, היא גדלה בסביבה שמחוברת לזהות השחורה באמריקה והייתה מעורבת מאוד בנושאים חברתיים. השכונה שבה גדלה הייתה מקום עם תחושת סולידריות חזקה, והחינוך החברתי שקיבלה כלל גם עיסוק בתפיסות של צדק, הגנה על זכויות והכרה במגוון התרבויות שמרכיב את אמריקה.
אחת מהחוויות המרכזיות שעיצבו את חייה המוקדמים הייתה התקופה בה למדה בבית הספר ברקלי בקליפורניה. היא חוותה על בשרה את השפעת האינטגרציה הגזעית בחינוך, הייתה חלק מתוכנית ממשלתית חדשה שהסיעה תלמידים שחורים לשכונות אחרות כדי לשבור את ההפרדה הגזעית בבתי הספר. האקט הזה לא רק שהשפיע על תחושת הזהות שלה אלא גם חידד עבורה את החשיבות של מאבק על שוויון. קמאלה נתקלה באתגרים שלא כל ילדה מתמודדת איתם, אך גם למדה להעריך את ההזדמנויות והאחריות שבאות עם הרקע המעורב שלה.
החשיפה לאקטיביזם כבר מגיל צעיר המשיכה להתגבר, והבית של האריס היה לעיתים קרובות מוקד לשיחות פוליטיות וחברתיות שנוהלו על ידי חברים ועמיתים של אמה. מעבר לכך, הביקורים במקדשים הינדים, בהם הכירה את התרבות ההודית, חיזקו את תחושת הזהות שלה והעמיקו בה את הקשר לעולם המסורתי של משפחת אמה.
כשסיימה את לימודיה, המשיכה האריס ללמוד מדעי המדינה וכלכלה באוניברסיטת הווארד, המשיכה ללימודי משפטים באוניברסיטת קליפורניה בהאסטינגס, ומשם החלה לפתח קריירה כעורכת דין וכמובילה משפטית, תוך התמחות בזכויות אדם ונושאים פליליים. מצד אחד, היא גדלה בבית אינטלקטואלי עם ערכים של מצוינות, עבודה קשה וצדק חברתי. מצד שני, ההשפעות שהוטמעו בה מילדותה, מהאקטיביזם הביתי ועד למוסדות החינוך - עיצבו אותה כאישה שלא רק שואפת להצליח אלא גם מבינה את הכוח של מעמדה לטובת אחרים.
השערורייה היחידה של קמלה
השערורייה היחידה שהייתה מעורבת בה, למיטב ידיעת האינטרנט, היא מערכת היחסים שלה עם וילי בראון, ראש עיריית סן פרנסיסקו לשעבר. האריס הכירה את בראון בתחילת הקריירה שלה והוא היה בן זוגה לזמן מה, כשהוא מבוגר ממנה בהרבה ובעל השפעה נרחבת בפוליטיקה של קליפורניה. בראון מינה אותה לשני תפקידים משמעותיים בקליפורניה בתקופתו כראש עירייה, מה שעורר ביקורת ושאלות רבות. עם זאת, גם לאחר שהקשר הסתיים, האריס הוכיחה את עצמה והמשיכה לבנות קריירה ציבורית מרשימה, מבלי להישען על הקשרים עם בראון או על תמיכתו - להיפך. היא נוטה שלא להזכיר אותו בכלל בראיונות המועטים שעשתה מאז, אבל על ה"טעות" האנושית הזו, לא חזרה יותר, וקורות חייה מאז נטולי רבב.
לאחר מערכת היחסים עם בראון, האריס התחילה לצבור תאוצה פוליטית אמיתית כשנבחרה לתובעת מחוז סן פרנסיסקו בשנת 2003. תפקידה כתובעת הפך אותה במהרה לדמות ציבורית מוכרת ואחת המובילות בתחום אכיפת החוק. הציגה אג'נדה קשוחה נגד פשיעה, וניסתה לשלב פרקטיקות של רפורמה חברתית, מהלך שדרש איזון דק. תפקידה השפיע רבות על תפיסת הציבור כלפיה.
עם בחירתה לתפקיד התובעת הכללית של קליפורניה בשנת 2010, הפכה האריס לסמל לשילוב בין כוח ומוסר, כשהיא משתמשת במעמדה כדי להיאבק בזכויות הפרט ובזכויותיהם של חסרי הקול - בעיקר מהגרים, מיעוטים, נשים וקהילות מוחלשות. היא יזמה תביעות נגד בנקים גדולים בגין פרקטיקות נצלניות, נאבקה נגד ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל, פייסבוק ואובר בכל הקשור לשמירה על פרטיות נתונים, ועסקה הרה בתחום הגנת הפרטיות בעידן הדיגיטלי, מול כוחות כלכליים אדירים.
כנציגת הסנאט של קליפורניה החל מ-2017, האריס צברה לעצמה מקום בולט בממשל הפדרלי. היא הובילה קו תקיף ונחוש בנוגע לסוגיות גזעיות, רפורמות משטרתיות, מערכת הבריאות ושוויון מגדרי, והפכה לדוברת חזקה של מדיניות חכמה ומאופקת. התנהלותה הסבלנית והאנליטית הפוכה לחלוטין מההתנהגות המוחצנת והסוערת של טראמפ, ובאופן אירוני - הבעיה העיקרית שלה כשמדובר בחיבור הרגשי של הבוחרים אליה כיום.
עוד ימים מספר נותרו עד לבחירות לנשירות ארה"ב, וכרגע הקולות צמודים מאד בין טראמפ להאריס, שהניגוד ביניהם עמוק כמעט בכל היבט. טראמפ הוא כוכב ריאליטי שלא פוחד לומר את "האמת שלו", ללא עכבות, ומגלם חזון של כוחנות חסרת גבולות. לרוב הוא מסתמך על דעות אישיות בלימ פילטרים וניהול מבוסס אינטואיציה במקרה הטוב. התקשורת שלו עם הציבור היא ישירה, לא מתנצלת, מתלהמת וחסרת גבולות. האסטרטגיה שלו כוללת יצירת פרובוקציות, התקפות אישיות, התבטאויות גזעניות וניצול סוגיות רגישות ככלי ניגוח פוליטיים.
לעומתו, האריס הקפוצה ראית כמי שמשקיעה מאמץ בחשיבה אסטרטגית, ניתוח מקצועי ושיתוף פעולה עם מומחים - הרבה פחות קרקס תקשורתי והרבה יותר בגרות ומחויבות לשירות ציבורי ושמירה על נורמות מקצועיות. אם טראמפ מציע מנהיגות "בידורית" עם כריזמה קיצונית ותגובות לא צפויות, האריס מציעה דוקטרינה מאוזנת ומקצועית, שמאמינה בתהליכים מורכבים, גיוון דעות ואחריותיות.
מבחינה זו, טראמפ מהווה דמות שמשקפת פלח מאוד מסוים באמריקה - את הרצון במנהיג ש"לא אכפת לו מפוליטיקלי קורקט" האריס, לעומתו, מייצגת את אלו המבקשים חזרה לשלטון שיש בו חוקים וכללים ברורים יותר. ההתמודדות בין השניים היא לא רק התמודדות פוליטית בין שתי גישות, אלא גם בין שני עולמות תוכן ומחשבה שונים. עבור רבים, טראמפ והאריס הם מטאפורה לקונפליקט העמוק בין "אמריקה המסורתית" לאמריקה הליברלית, בין עולם שמאמין בכוח לבין עולם שמבקש התרחבות הבנה.
גם חיי היומיום של קמלה האריס הם תמצית האיפוק והמקצועיות. היא קמה מוקדם כדי להתחיל את היום שלה עם פעילות גופנית - היא יוצאת לרוץ עם מאבטחיה, ומשתמשת בזמן הזה כדי לנקות את הראש לפני שהיא צוללת לעבודה, לדבריה. היא ידועה כחובבת קולינריה - הבישול, מבחינתה, הוא דרך להתחבר לאנשים, לרבות למשפחתה ולבעלה, דאגלס אמהוף, עורך דין ומרצה שתומך בה ללא תנאים. השניים מתגוררים יחד עם ילדיו של אמהוף, להם האריס התמסרה בצורה נדירה, ויצרה קשר אמיתי ומיוחד עם ילדיו שקוראים לה בשם החיבה "מומילה".
לה עמה אין ילדים, ולא הצלחתי למצוא שום התייחסות שלה לנושא. אפילו אין לנו מושג אם ה יא אל הורית, או שרצתה בשלב מסוים להביא ילדים לעולם, ובטח אין לה זמן לחשוב על זה, ולא במקרה. בזמן המועט שנותר לה מהעיסוקים הפוליטיים, היא קוראת - בעיקר רומנים וספרים שמתעסקים בהיסטוריה ובזכויות אדם. היא מתקשה להימשך לבידור הזול ושיטחי שדוחף קדימה כוכבים כמו טראמפ, וכל זה משלים את התדמית של האריס כדמות שמבקשת להנהיג על בסיס מקצועיות ומסירות לעקרונות מוסריים ברורים. כמו פעם.
האריס שומרת על פרטיותה וממעטת לחשוף בפני הציבור את דמותה שמחוץ לעבודה. מה שנראה לכמה פרשנים כחיסרון - היעדר "רכילות" או גוונים נועזים באישיותה - נתפס בעיניה כחלק מהמקצועיות שלה. השאלה האם בעולם הפוליטי של ימינו, בו המסר חייב להיות מיידי, חזק וקליק בייטי כדי להביא תוצאות, יש מקום למנהיגות שקטה ומאופקת כמו של האריס? האם אפשר להתחבר למנהיגה שלא חושפת את הצדדים האנושיים שלה, את חולשותיה, את כאביה ואת ליבה? אפילו אני, שממש רוצה להיות בעדה, מתקשה להתחבר אליה, ובסתר קצת רוצה שטראמפ ינצח, ולו רק כי מעניין יותר לצפות בו בטלויזיה. וכן, אני יודעת שהוא לא מאה, אבל הוא מצחיק נורא.
יכול להיות שאישה שהיתה מאפשרת לעצמה התנהגות כמו של טראמפ לא הייתה יכולה להגיע אפילו לחצי הדרך של האריס? יכול להיות שכדי להתקדם כאישה בעולם הפוליטי את חייבת לחסל חצי מהאישיות שלך לטובת מקצועיות נקייה והעדר שערוריות - איכות אולי פחות אטרקטיבית בעידן שבו גם הפוליטיקה היא תוכנית ריאליטי? אולי האריס נופלת חרך שבין חוסר השוויון שעדיין מפריע לנשים לשגשג כמנהיגות רבות עוצמה, לבין העובדה שבוחרים מעוניינים להתחבר רגשית למנהיגים שלהם, אבל עדין לא מסוגלים להכיל מורכבות נשית? כך או כך, יש סיכוי שהאריס תפסיד את הבחירות מהסיבות הלא נכונות - רק כי היא קפוצת תחת ונחשבת "משעממת", ואנחנו נצטרך לחיות עם התוצאות.