העובדה שחברות מסחריות מנפיצות כל שני וחמישי מוצר חדש שאף אחת לא באמת צריכה תוך שהן מנסות לדחוף לנו אותו על כ- MUST HAVE על טהרת הניצול הציני של ה"פגמים" שלנו הנשים, היא אינה הזיה חדשה תחת השמש.
אבל חברת קוטקס - Kotex החליטה לכאורה לקחת את הטרלול הזה צעד אחד קדימה ופצחה בקמפיין לא פחות ממזעזע, שבעצם קורא לנשים לרכוש תחבושות ש"יצילו אותן" במרחב הציבורי וימנעו מאחרים להריח, כן כן את קוראות טוב, את המחזור שלהן!
"אני חייבת להודות שבדרכו העקומה בוזגלו כן מזהה בעיה אמיתית"
פטיש רגליים ו-S&M אאוט: אלה ההעדפות המיניות החדשות שלנו
להרגל האהוב הזה מתלווה ערימת נזקים שאת חייבת להתגונן מפניהם
אני באופן אישי שבעתי, לכדי הקאתי בפה ולא בלעתי, מקמפיינים שמנסים לדחוף לי ועל חשבוני מוצרים שמקדשים את טובתו של האחר - במרחב שבו אני מתקיימת.
אבל בין לדחוף לנשים צעירות בושם מעפן רק כדי שאחרים יעופו עליו לבין לדחוף להן פיזית אבזור למתחם הפות כדי שאחרים לא יעופו מריח המחזור (שאגב אף אחד לא באמת מריח חוץ מאיתנו וגם זה בתנאי שנדחוף טמפון גדוש לאף) - יש תהום כל כך עמוקה, שלתפיסתי בדיוק אליה היו צריכים לזרוק את הקריאייטיב המביך הזה, טרום נתנו למשפיעניות שלקחו בו חלק - שיקול דעת.
כי מסתבר שפשוט אין להן כזה. לכאורה. בכלל. ולי, באופן אישי, זה מה שהכי כואב. וזה מה שהכי מכעיס.
ולא, אל תגידו לי שזו אשמת החברה, שהמוצר שלהם והחזון גם הוא, כי במציאות הפרקטית מי שלוחץ על ההדק - יועמד אף הוא לדין. ולולא היו משפיעניות שלוחצות כל שעה על הדק של קמפיינים פסולים, תוכנית המגירה שלהם הייתה נשארת במקום הראוי לה. במגירה. ומשם, עם קצת מזל, הייתה עוברת למקום ראוי לה אף יותר. לזבל!
אני השתמשתי במשך שנים במוצרים של קוטקס. כי בעיני הם מעולים. אבל בעולמות שנגזר עליי, באהבה מאוד גדולה אגב, להתקיים בהם - לא מספיק לי שחברה מעולה ברמת מוצר. היא צריכה להיות מעולה גם ברמת נשיאת האחריות המוטלת עליה במרחב השיווקי.
ולתפיסתי חברת קוטקס - Kotex פישלה כאן בענק. ואני מפרגנת. את הכסף שלי לא תפגשו יותר.
ובאשר למשפיעניות שהסכימו לקחת חלק באפיזודת הטמעת השקר הזה שמישהו מריח אותנו במרחב הציבורי כשאנחנו במחזור כדי לקדם כולה מכירות של מוצר (כן כן, לאף חברה מסחרית לא באמת איכפת מהמחזור שלנו. בטח לא כמו שאיכפת לה ממחזור הרווחים) - אני מקווה שלפחות הכסף היה שווה את זה.
ואני עוד יותר מקווה שלא תפתחו מצלמה ותדברו איתנו על העצמה נשית ועל אותנטיות ועל "קבלי את עצמך כמו שאת" בולשיט אחרי שהטמעתן במציאות הנשית פחד ממשהו שלא באמת קיים ועוד בנושא גם ככה רגיש בקרב אוכלוסיית הנשים הצעירות - ורק בשביל הכסף.
ובנימה אישית: אף אחד לא מריח את המחזור שלך, בכלל קוראים לזה ווסת, ואם אנחנו באמת "רוצות לדבר על זה" אם ממש מתקרבים - יש לפלא החודשי הזה ריח של חצי שקל. שזה הרבה יותר ממה שהייתי משלמת על שיקול הדעת של כל הנוגעים בדבר מרמת הקריאייטיב ועד רמת הביצוע לרבות המשתתפות - ותאמינו לי שיצאתי לארג'ית אחושרלולה.
אני לא יודעת מי את שקוראת את זה אבל אני יודעת מי אני. קוראים לי נועה. אני בת 42. קבלתי מחזור בגיל 11 וכל מה שהטריד אותי בזמנו זה אם מישהו רואה, ומה אם זה נזל וכל התענוגות המחשבתיים הם כמובן בנוסף לתחושות הפיזיות בתקופה הקסומה הזו והטרללת הכללית שגיל הנעורים מביא עימו בין תלוליות הדרך במסע שלנו להפוך מנערות לנשים.
לו הייתי צריכה להתעסק בראש הבוטן שהיה לי אז, אם גם מריחים את הווסת סביר שהייתי מרחיקה את עצמי חברתית אף יותר ואני מודה לאלוהי האינטרנט שכנערה - הייתה לי התמודדות אחת פחות. וזו ההתמודדות הכי קשוחה שהמציאות של היום מפליקה לנוער המדהים שלנו בפנים - שקרים מתומללים וערוכים היטב שיודעים להתיישב על עצבים גם ככה רגישים כדי שנרוץ לשרוף כסף על חרא שאנחנו לא צריכות.
אני לא יודעת מי את שקוראת את זה. אבל אני יודעת מה זה להיות אישה. מקלחת טובה פעם ביום, בתקופת הווסת לא לשכוח להחליף אמצעי היגיינה כל כמה שעות וצאי לאחותי. צאי למרחב הציבורי בגאון. עם הבושם שאת אוהבת, עם הבגדים שנוחים לך, עם אמצעי ההיגיינה שנכונים לך ואת אפילו לא חייבת לחייך אם לא בא לך. זה היום שלך, החיים שלך, הכסף שלך ואחרים יכולים לקפוץ. או לעשות צוקהארה ולנחות על קקטוס.