ישנה אמירה ידועה: "גברים ממאדים, נשים מנוגה". וכשזה נוגע לגירושים, לא יפתיע לשמוע שגברים ונשים נבדלים מאוד בגישתם לתהליך. קסנדרה קלפקסיס, עורכת דין לגירושים עם 14 שנות ניסיון ומאות מקרים מאחוריה, טוענת כי גברים ונשים יוזמים גירושים בשלבים שונים של חייהם. לדבריה, גברים לרוב עוזבים נישואים לא מספקים בגיל 70 ומעלה. הם מחזיקים מעמד 15-20 שנים יותר מנשים, שנוטות להחליט על פרידה בשנות ה-40 וה-50 המאוחרות לחייהן, אבל רבות מופתעות כשהבעלים שלהן, בשנות ה-70 לחייהם, מחליטים להתגרש, מכיוון שהן מניחות שהם מבוגרים מדי עבור גירושים.
משת"פית? ביונסה חייבת לפתוח את הפה שלה ולדבר על ג'יי-זי
פישלת? 5 סוגי הסליחה שמרפאים הכל: המדריך המלא למתנצלת
האישה הטובה: פורנהאב שבר את השיא עם הקטגוריה המוזרה הזו
קלפקסיס מסבירה כי הסיבה לכך היא פעמים רבות מותו של אחד מהוריהם, מה שמסיר את התחושה של "אכזבה משפחתית" במקרה של פרידה. בנוסף, גברים רבים מעולם לא השתכנעו באמת ביתרונות הנישואים מלכתחילה. לדבריה, רבים מהם נישאו רק משום שזה מה שציפו מהם לעשות. אנשים רבים בגיל הזה נישאו כדי לסמן 'וי' ברשימה", היא אומרת. היא מספרת על סיפורים רבים של גברים מבוגרים שחיו חיים מלאי סבל זוגי, והיו נמנעים מנישואים אילו היו חיים בדור הצעיר.
גברים מבוגרים רבים אומרים לה שהם נישאו כדי לא להיות ה'כבשה השחורה' במשפחה: "לרבים מהם לא הייתה הפריבילגיה להתחתן מתוך אהבה. הם מעולם לא רצו להתחתן מלכתחילה", היא מוסיפה.
גברים מבוגרים נוטים לרצות לבלות את השנים האחרונות שלהם לבד, ללא מחויבות לנישואים. מצב זה מוביל לעיתים קרובות לזעזוע גדול אצל נשותיהם, שלעתים כלל לא צפו את הפרידה.
לעיתים קרובות, גברים בגיל הפרישה מחפשים ריגוש חדש, וחיי הנישואים הופכים לקורבן במהלך הזה.
"הם מרגישים כאילו הם בשנות ה-20 לחייהם וזקוקים להתרגשות", היא אומרת. "לעיתים הם טוענים שהאישה כבר לא ישנה איתם."
בנוסף, גברים מתקשים להתמודד עם ההזדקנות של נשותיהם, בעוד נשים נוטות להיות סובלניות יותר כלפי בני זוגן המזדקנים. "נשים לרוב מוכנות לטפל בבני הזוג שלהן כשהם מזדקנים או חולים. גברים, לעומת זאת, מתקשים להתמודד עם זה. הם לא רוצים לוותר על חיי הריגוש כדי לטפל בפרטנר מזדקן", היא מסבירה.
לעומת גברים, נשים נוטות לעזוב נישואים בגיל צעיר יותר, סביב אמצע שנות ה-40 שלהן. בגיל הזה, הן מפסיקות לדאוג למה שאחרים יחשבו ומתחילות לשאול את עצמן אם הגבר שהן נשואות לו הוא באמת זה שהן רוצות להזדקן לצידו. לדבריה, נשים רבות מגיעות למסקנה שהנישואים שלהן נגמרו באמצע שנות ה-40, אך נוקטות צעדים פרקטיים לפרידה רק בתחילת שנות ה-50.
במקרים שבהם הפרידה נובעת מחוסר שביעות רצון בלבד, ללא אלימות או בגידה, קלפקסיס טוענת שההליך לרוב פשוט יחסית. "ברגע שהצד השני מתמודד עם ההלם הראשוני, העניינים לרוב מסתדרים בצורה חלקה", היא אומרת. קלפקסיס ממליצה לפתוח בשיחה כנה עם בן/בת הזוג. עם זאת, במקרה של אלימות או סיכון, יש לפנות ישירות לעורך דין ולתכנן את השיחה בצורה בטוחה.
"בטיחות", היא מבהירה, כוללת גישה חופשית לחשבונות בנק, חופש תנועה, גישה לטלפון ללא פיקוח, והגנה מפני פגיעה פיזית.