"ואז היא התחילה ללכת להפגנות בקפלן. התגרשנו"

"כשהתחתנו בשנת 2018, הייתי בטוחה שבחרתי בן זוג שתואם את הערכים שלי. הוא היה שמאלני, בא מבית שמאלני, וכל המעגל החברתי שלו החזיק בעמדות דומות. חשבתי שאנחנו רואים את העולם באותו אופן וששום דבר לא יזעזע את היסודות האלה.

"אבל בשנים האחרונות קרה משהו ששינה את הכול. הוא חתך ימינה, חזק מאוד. אני זוכרת איך סיפר לי שאצל הוריו בצפון הארץ, במשק החקלאי שלהם, גנבו לאביו ציוד וכלים יקרים. הפגיעה הזאת הביאה אותו להחלטה - הוא יצביע לבן גביר. הייתי בטוחה שהוא צוחק, מותח אותי, אבל לא. האיש שהתחתנתי איתו הפך לימני".

הודעות הטקסט שחושפות הכל: התוכניות של בלדוני נגד לייבלי
מתחרטת שהפכה לנער: "הייתי ילדה. אמרו לי ששינוי מין יפתור הכל"
סידני סוויני מגיבה לשיימינג ברשתות בפרסום תמונות עירום

שולמית, בת 47 מהשרון, מספרת שזה לא נגמר שם. "ואז הגיעה המלחמה. היא פשוט שינתה אותו לחלוטין. הוא התחיל לדבר במונחים שהרגישו לי קשים כל כך - גזענות, הכללות. זה לא האיש שהכרתי, לא האיש שהתאהבתי בו. אני מסתכלת עליו ולא מצליחה לזהות אותו.

"אנחנו חיים יחד באותו בית, אבל כל מה שהיה קרוב ואינטימי בינינו התרחק. אני מרגישה ניכור כל כך עמוק. בחודשים האחרונים, אני פשוט לא מסוגלת לקיים איתו יחסי מין. אני מתרחקת ממנו פיזית כמו שאני מתרחקת ממנו נפשית. וזה שובר אותי מבפנים, כי אני עדיין אוהבת את האיש שהוא היה פעם."

הפוליטיקה הפכה לאחד הכוחות המפצלים ביותר בחברה הישראלית, והיא לא עוצרת בדלת הבית. המלחמה האחרונה לא רק חשפה את הסדקים בחברה, אלא גם חידדה והעמיקה אותם בתוך מערכות היחסים הכי אינטימיות.

בני זוג, שהצליחו במשך שנים לחיות בשלום יחסי לצד חילוקי דעות אידיאולוגיים, מוצאים את עצמם כעת עומדים משני צדי המתרס. הוא, עם דעות ימניות נחרצות שהתעוררו בעקבות אירועים ביטחוניים, והיא, דבקה בעמדות שמאל ליברליות, או להפך. העימותים על מוסריות המלחמה, תפקוד הממשלה והאחריות למצב הופכים לוויכוחים יומיומיים שממלאים את הבית במתח בלתי נסבל. ככל שהעמדות מתחדדות, כך גם המרחק בין בני הזוג גדל. במקום גשר של הבנה, רבים מוצאים את עצמם בונים חומות של ניכור, ולעיתים זה נגמר בשבר שקשה לאחות.

אוריה, בן 40 מירושלים, מספר: "אני לא מבין איך היא לא ראתה את זה - כל ההפגנות האלה לשחרור החטופים רק מחזקות את חמאס. אבל היא? כל מוצאי שבת בקפלן, ולא סתם - עם שלטים ביד. הפכה לי להיות קפלניסטית. אני מגיע מבית ימני, ערכים של כוח והרתעה, והיא? היא לא שומרת את הדעות שלה לעצמה, זה בטוח".

זה התחיל להתפוצץ בארוחות המשפחתיות," הוא משתף. "אבא שלי, בן אדם שלא מוכן לשמוע 'שטויות שמאלניות', נשבר באחת הארוחות ואמר לי שהוא לא רוצה לארח אותה יותר, כי הוא פשוט לא מסוגל להקשיב לדברים שהיא אומרת. ומשם זה היה כדור שלג. נכנסנו לסחרור. התחיל ריחוק שלא חשבתי שיכול לקרות בינינו, כאילו פתאום אני חי עם מישהי אחרת. זה התחיל לאט, אבל לאט-לאט זה צבר תאוצה, ופתאום מצאתי את עצמי מול קשר שמתרסק, מציף שדים שמעולם לא חשבתי שיהיו בינינו."

על רקע זה, אחת השאלות שמופיעות יותר ויותר בפורומים המשפטיים במהלך השנה האחרונה היא האם בית הדין הרבני מכיר במחלוקות אידיאולוגיות כעילה לגירושין? כלומר, האם קרע זוגי עמוק מהווה סיבה טובה דייה לפרק קשר בראי הדין היהודי. התשובה לכך, כפי שמציין עו"ד רונן דליהו, יו"ר הפורום הארצי לדיני משפחה של לשכת עורכי הדין, ממש כמו החיים עצמם - מורכבת. בעוד שמחלוקות אידיאולוגיות בין בני זוג אינן נתפסות בדרך כלל כעילה מספקת לגירושין בפני בית הדין הרבני, ההתנהגות הנלווית לאותם סכסוכים עשויה בהחלט לשמש בסיס לתביעה - בין אם מצד הבעל ובין אם מצד האישה. למעשה, השאלה מי נושא באחריות לפירוק הקשר הזוגי היא גורם מרכזי בתיקי גירושין המתנהלים בבית הדין הרבני. לעיתים קרובות, שאלה זו לא רק משפיעה על עצם ההחלטה אם לאשר את הגירושין, אלא גם על מזונות האישה ופסיקת או אי פסיקת כתובה.

מהו משקל ההחלטה על "האשם" בפירוק הזוגיות בתיקי גירושין בבית הדין הרבני?

"בניגוד לבית המשפט לענייני משפחה, שבו שיטת המשפט האזרחית אינה מייחסת משקל לאשמה בפירוק הקשר, שאלת 'האשם' משחקת תפקיד משמעותי בדין העברי. האשם משפיע ישירות על זכויות הצדדים, בעיקר בעניינים כמו מזונות אישה ותשלום הכתובה. אם נקבע כי האישה 'אשמה' בפירוק הקשר (למשל, עקב התנהגות שאינה הולמת), היא עשויה לאבד את זכאותה למזונות או לכתובה. מנגד, אם הבעל הוא שנמצא 'אשם', ייתכן שיחויב לשלם את הכתובה במלואה. כך, האשם בפירוק הקשר הופך לשאלה משפטית מרכזית בדיונים בבית הדין הרבני".

האם בית הדין הרבני מכיר במחלוקות אידיאולוגיות כעילה לגירושין?

"חשוב להבהיר כי בית הדין הרבני אינו מכיר במחלוקות אידיאולוגיות כעילה עצמאית לגירושין, שכן עילה זו אינה מעוגנת בדין העברי. עם זאת, מחלוקות אידיאולוגיות עשויות להשתלב תחת עילת 'ריב ומדון', במובן הרחב שלה. כאשר מחלוקות אלו מתורגמות להתנהגות יומיומית של אחד הצדדים, כמו ריבים מתמשכים, עימותים בלתי פוסקים, חוסר מתן מנוחה לבן הזוג השני או אף אלימות מילולית או פיזית - יש לכך השפעה משמעותית על קביעת 'האשם' בפירוק הקשר.

"התנהגות כזו יכולה לשמש טיעון של ממש בדיוני גירושין בבית הדין הרבני, במיוחד כשמדובר במזונות אישה ובכתובה. למעשה, האופן שבו צד אחד תורם למתח ולניכור בקשר עשוי להכריע כיצד יפרש בית הדין את אחריותו לפירוק הזוגיות".

• אלימות פיזית או נפשית - במקרים בהם הבעל מתנהג באלימות כלפי האישה, בין אם פיזית ובין אם נפשית, הדבר יכול להיחשב כהתנהגות שאינה מאפשרת קיום חיים משותפים. בית הדין הרבני רואה בהתנהגות כזו סיבה מוצדקת להורות על גירושין.
• בעל מומר - כאשר הבעל כופר באמונת ישראל, עובר על עברות חמורות באופן מכוון, או מראה זלזול מופגן בערכי הדת, האישה יכולה לדרוש גירושין. ההלכה רואה בכך פגיעה חמורה בערכים המשותפים של הנישואין.
• חוסר בפרנסה - אם הבעל אינו מספק מזונות לאשתו, למרות יכולתו לעבוד ולהתפרנס, הדבר נחשב להפרה של חובותיו כלפיה. סירובו לדאוג לצרכיה הבסיסיים מהווה עילה לגירושין, בייחוד כשאין הצדקה להתנהגותו.
• יחסי אישות - על פי ההלכה היהודית, בעל המסרב באופן קבוע לקיים יחסי אישות מפר את מצוות עונה, המבטאת את חובתו לדאוג לצרכים הפיזיים והרגשיים של אשתו. סירוב זה נחשב להפרת חובותיו הזוגיות ומהווה עילה לגירושין, המאפשרת לאישה לפנות לבית הדין הרבני ולדרוש גט.

• עוברת על דת משה וישראל - אם האישה מכשילה את הבעל בעברות הלכתיות, כמו הכנת מאכלות אסורים, חילול שבת או מניעת שמירה על טהרת המשפחה, הדבר נחשב להפרה מהותית של עקרונות ההלכה ושל מחויבות האישה לנישואין, ולכן מהווה עילה לגירושין.
• בגידה - במקרה שבו האישה קיימה יחסי אישות עם גבר אחר, הדבר נחשב לאיסור חמור ביותר לפי ההלכה היהודית, אשר מגדיר בגידה כהפרה בלתי נסלחת של קדושת הנישואין. מצב זה מהווה עילה ברורה לגירושין ואף עלול להשפיע על זכויות האישה, כמו כתובה. למעשה, בגידה של גבר אינה נחשבת עילה הלכתית מובהקת לגירושין, היא עשויה להוות טריגר לפירוק הנישואין ולהשפיע על תביעות האישה בבית הדין הרבני, במיוחד אם היא גורמת להזנחת חובותיו כלפיה.
• סרבנות אישות - כאשר האישה מסרבת באופן קבוע לקיים יחסי אישות עם הבעל ללא סיבה מוצדקת, הדבר נחשב להפרת חובתה ההלכתית במסגרת הנישואין. סירוב כזה עלול להיחשב כהתנהגות בלתי נסבלת שמאפשרת לבעל לדרוש גירושין.