לקח לי עד אתמול לצפות סוף סוף בראיון עם טאיסיה, שחולשתה ובדידותה וגילה הצעיר נוצלו ונאנסה על ידי אייל גולן וחבורתו, ואני צריכה לכתוב כאן "לכאורה" כי זה לא הוכח מעבר לכל ספק, כביכול, למרות שאין מצב ביקום שכל פרט קטן שסופר הוא לא נכון לגמרי. ברור שאני מאמינה להן. אי אפשר לזייף מיקרו הבעות פנים וקול כאלה. האמנתי גם לפני שראיתי, אבל אם ב-2013 יכולתי עדיין ליפול להגדרות חוק יבש של "אולי הוא לא ידע שהיא קטינה", היום אין מצב, זה בכלל לא משנה - גם נשים שאינן קטינות מומלץ לא לאנוס, ובכלל, ההתנהגות הבהמית והדוחה שנחשפת מהסיפורים האלו כל כך נחותה ועלובה, שהעבירה על החוק היבש היא הדבר הכי פחות גרוע בסיפור הזה.
מסתבר שיש דבר אחד שמשותף ל-נ' וטאיסיה, לאומניות ולמשפיעניות שלא הקדישו סטורי כדי לשים את עצמן בצד הנכון, לאומניות שלא אמרו דבר, ולי - פחד. משהו שמוטבע בחינוך הנשי לריצוי הזולת. לימדו אותנו שאנחנו צריכות להתאמץ, להתאפק, למרוט, להכאיב, ולהרעיב את עצמנו כדי לרצות את הסביבה. ככה גדלנו - עם פחד לדבר, פחד לתבוע צדק, פחד לבקש העלאה, פחד ללכת ברחוב חשוך פן יעבור בו ואן עם וילונות ויחטוף אותנו. מוטבע בנו הפחד לחיות על מלא, לטוב ולרע. אחרי כל ההתקדמות שעשינו בעשורים האחרונים, זה עדיין עולם מאד גברי, וכנראה שבתת מודע הקולקטיבי שלנו אנחנו עדיין מתוכנתות להיזהר. לדפוק חשבון, לחשוב הרבה לפני שאנחנו כועסות, דורשות, או סתם לא מחייכות, פן יגידו שאנחנו היסטריות, צריכות לקבל, וממש מגזימות.
כאבי ראש, מראה קפוא, ועפעפיים נפולים: הבוטוקס של מייגן השתבש
אני משתמשת בצ'אט GPT כדי למצוא אהבת אמת. ככה זה עובד
"אני נפרדת מגברים במייל גנרי כדי לא לבזבז זמן ואנרגיות"
מן הסתם עבור טאיסיה זה הכי מפחיד, להתראיין ככה בפנים גלויות ושם מלא, וזו הסיבה שזה לקח עשור, ואני מאד מבינה את נ' שמעדיפה להישאר מוצללת, זה כנראה נותן תחושה של מעט שליטה, במקומות שהיא מאד נדרשת. אני גם מבינה גם את כל מי שלא הגיבה ולא דיברה על זה, למרות שהיא זמרת, אופה, דוגמנית או משפיענית עם 100 אלף עוקבים. כל עיתון ואתר עבר פרופיל פרופיל לבדוק מי גינתה, מי הקיאה ומי סתם ביטלה כרטיסים להופעה של אייל גולן עם האשטאג מאמינהלך#. כולם כועסים על האומנים שלא נלחמים את המלחמות של כולם, במיוחד על האומניות, ואפילו על המשפיעניות.
באמת? המשפיעניות? האחיות אמוניה שנותנות קוד קופון חייבות להביע דיעה על פרשת "משחקי חברה" בפומבי אחרת הן חוטאות למין הנשי? האם הן מייצגות את המין הנשי? האם משפיענית נושאת באחריות כמו נציגת ציבור? האם אושיות שמדברות על העצמה נשית הן קרימינולוגיות? וואלה לא. מבינה את כל מי שלא דיברה מילה. הבה לא נשכח שסביר להניח שעבור חלק מהן זה טריגר, חלק מפחדות על העסק שלהן, והשאר לא יודעות איך בכלל להתחיל לדבר על זה. גם לא יודעת איך לדבר על זה, וחוששת שאעשה טעות ויתנפלו עלי כמו עדר צבועים על איילה נטושה ויקרעו אותי לגזרים.
הקיום שלנו עדיין מסריח מפחד. הפחד של בנות ה-17 שאם לא יגידו "כן" לדברים שמבקשים מהן הגברים העשירים והחזקים לעשות הן לא יהיו שוות מספיק, הפחד שלהן שהגועל שהן מרגישות להיכנס למיטה עם חברים של אבא של אייל גולן הוא טעות שלהן, הפחד להינטש בנתניה על ידי מי ש"מגן" עליהן, הפחד לאכזב את מי ש"מאמין" בהן, הפחד לצעוק "אונס" איפה שאולי אין אף אחד שמקשיב. נשים חיות עם פחד בסיסי שהן בעצם אשמות, כי שידרו את הוייב הלא נכון, או כי אמרו "כן" בפעם הראשונה, או כשעלו אליו לדירה, ואז שינו את דעתן. הפחד שהוא לא יתקשר שוב, למרות שאת נגעלת ממנו, והפחד של המשפיעניות להגיד משהו שיהרוס להן, שיגרום לטרולים לקלל אותן, ומנהלי חברות לא לשכור את שירותיהן.
אין מה לכעוס. כולנו היינו רוצות לחיות בעולם שבו נשים מותר את כל מה שמותר לגברים, החל מסגנון הדיבור וכלה בכבוד שטבעי להם לדרוש. אפילו נשים שנראות לכאורה חזקות, לא בהכרח מרגישות ככה. חוץ מקרן פלס שנכנסת עם הראש ישר בתוך הקיר ולא מעניין אותה כלום, אבל זה באמת חריג. בגדול, לא כל מי שהיא אישה מפורסמת מסוגלת לקחת עליה גם תפקיד של לוחמת צדק. מישהי שהתפרסמה באח הגדול לא יכולה בהכרח להיות המצפן המוסרי של ישראל, ואי אפשר לצפות מכל אישה עם עוקבים להקריב את עצמה כדי לעשות את "הדבר הנכון" ולכעוס על אייל גולן.
זה משהו אחר לגמרי לעשות את זה כעיריית נתניה, מאשר כעינב בובליל, למשל. אני די בטוחה שאין אישה בעולם שלא בא לה לבכות בשביל טאיסיה. אבל אנחנו מפחדות, אנחנו מדברים על מדינה שבה אם את מסתכלת שמאלה בזווית חדה מדי יבואו ביביסטים להפגין לך בפטיו. אנחנו מדברים על מדינה שבה המשטרה ידעה במשך שנה של הקלטות סתר בדיוק מה קורה לבנות המסכנות האלה ולא עשו שום דבר - ובסוף גם עצרו אותן וחקרו באגרסיביות בחשד לזנות. זה כל כך עולם של גברים, שלמשטרה היה יותר נוח לעשות יד אחת עם מי שפשע נגדן - להתייחס אליהם כאל חשודות מאשר להודות שהגבר הזה התנהג כמו חיה ולעשות הכל כדי להרשיע אותו.
חוסר הוכחות, עלק. משהו לא תקין במערכת שמצליחה לראות בדינמיקה החולנית הזאת משהו אחר מלבד מפלצתיות, וזה בכלל לא משנה אם הן היו קטינות או לא. גם אישה צעירה בת 20 יכולה ליפול כשיש כאלה פערי כוח, וכל זה עוד מעורבב עם פרסום, שקרים והבטחות שווא.
ומעבר לכל זה - התחושה המוטבעת מאד עמוק בדי-אן-איי הנשי, שאנחנו צריכות להגיד תודה, לחייך, לשלב רגליים ולא לעשות בעיות, ואם אפשר גם להיות יפות חמודות וחייכניות תוך כדי, ומדי פעם להביא בראוניז לעבודה. מדי פעם קמה מישהי שנמאס לה לפחד, מבינה שהבושה לא אצלה, ומוכנה לעשות הכל כדי להחזיר אותה לתוקף, וגם זה קורה רק אחרי שהיא איבדה הכל, ואין לה יותר מה להפסיד. אני מצדיעה לך טאיסיה, יא חיה. הלוואי שנעשה את זה יותר, נצא למלחמת חורמה על עצמנו ועל מה שחשוב לנו, ולא ניתן יותר לאף אחד להפחיד אותנו. כי זה עדיין עולם מאד מאד גברי, ולחיות זה לפעמים עדיין כמו ללכת ברחוב חשוך, שמדי פעם עובר בו וואן עם וילונות.