מיהו בנימין נתניהו האמיתי? זו שאלה שלא נענתה במהלך הקריירה של בנימין נתניהו, וגם לא ב-13 השנים בהן מכהן האיש כראש הממשלה של ישראל. בשנים האחרונות שרה נתניהו, אשתו ואם שני בניו, כמעט מצליחה להאפיל עליו.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית? זה הזמן!
סיפרו עליה כל כך הרבה סיפורים, עד שקשה לברור בתוכם את המוץ מן התבן, אבל על דבר אחד אין עוררין - מדובר באישה חזקה ודומיננטית, כזו שלא ניתן להתעלם ממנה. אחרי שיחה ארוכה עם רונית ורדי ואנשיל פפר, שניים מכותבי הביוגרפיות הבולטות על נתניהו. מסתבר שתפיסת המקום של שרה במוח הקולקטיבי שלנו לא מקרית - היא ממש לא האישה היחידה בחייו של ביבי שעונה על התיאור "אינטליגנטית, חזקה ודומיננטית".
מאיפה הכול מתחיל? כמובן, מאמא. על דבר אחד מסכימים שני הביוגרפים - צילה נתניהו הייתה אישה מאד חזקה. "ביבי גדל בבית שבו יש אמא מוכשרת מאד, לצד אבא שהיה דמות מרוחקת שהילדים למדו להעריץ", מספרת רונית ורדי, העיתונאית והפרשנית הפוליטית שחיברה את הביוגרפיה הראשונה אודותם, "ביבי, מי אתה אדוני ראש הממשלה" (1997). "צילה היתה בת זקונים מפונקת מפתח תקווה. אישה שאפתנית ודומיננטית. קומתה קטנה ומבנה גופה רחב. התגרשה מבעלה הראשון, תקופה קצרה לאחר שנישאו, ומבלי שהולידו ילדים, ואז נישאה לבן ציון נתניהו והולידה איתו שלושה בנים. צילה היתה אישה משכילה, למדה משפטים בלונדון אבל יותרה על קריירה עצמאית. במקום זאת שירתה כעוזרת האישית של בעלה, 'בצה', האב, מקלידה עבורו את עבודותיו על מכונת כתיבה, ומנהלת את הבית סביבו ביד רמה, ומעמדה החזק במשפחה נשמר לאורך כל השנים".
צילה נתניהו היא גם זו שקירבה וחיזקה מאד את רעייתו הראשונה של ביבי מיכל ויסמן (כיום ד"ר מיקי ויסמן-הרן), שהייתה אהבתו הראשונה וחברתו במהלך התיכון והצבא. גם היא אישה חזקה ומוכשרת. "מיכל היתה בת מחזור שלו, אבל הם לא הכירו בבית הספר, אלא באחד הקיצים בהם הגיע לחופשה בארץ מארה"ב שבה התגורר ולמד", מסביר אנשיל פפר, העיתונאי והפרשן הפוליטי במהדורה הבינלאומית של הארץ ומחבר הספר BIBI the turbulent life and times of Benjamin Netanyahu
פפר מציין כי השניים הפכו להיות זוג של ממש רק כשביבי חזר ארצה כדי להתגייס, ללא משפחתו, ואפילו התגורר אצל הוריה במהלך הצבא, כששהה בארץ בתור חייל בודד לכל דבר. "כשהיא התקבלה ללימודי כימיה באוניברסיטת ברנדייס בבוסטון, זה היה הרגע שבו הוא נאלץ להחליט. הנסיעה הזאת התוותה את מסלול חייו - הוא השתחרר ונסע איתה במקום להישאר בצבא ולהמשיך לקבע. בתוך כמה שבועות נישאו בטקס צנוע אצל קרובי משפחה של בן-ציון, משפחת מיליקובסקי." עשרות שנים אחר כך יחזור השם מיליקובסקי ויעלה בקשר לחקירות נתניהו.
ורדי מספרת בספרה שהחתונה היתה כל כך לא צפויה, שאחיו יוני כתב למשפחה ב-28 לאוגוסט 72 מכתב שממנו ציטטה את המשפט המופתע הבא: "ברכותי על נישואי הבן. באמת שמחנו מאד לשמוע שסופסוף החליטו להתחתן. אין בידי הכתובת של ביבי ומיקי ולכן אינני כותב אליהם. העבירו את איחולינו (יוני ועידו, הנותרים בארץ) לזוג הצעיר. עידו קצת כעס על ביבי שאפילו לא טרח לקבל אישור מאיתנו".
ביבי התקבל ל-MIT היוקרתית ומיקי והוא עשו חיל. "האידיליה הופסקה פעמיים", אומר פפר, "פעם אחת כשגויס להילחם במלחמת יום כיפור, ופעם שניה כשקיבל את ההודעה שיוני נהרג ונסע שבע שעות לקורנל להודיע את ההודעה הקשה להוריו".
1982. שש שנים אחרי מבצע אנטבה והטרגדיה האישית של ביבי, בזמן שמיקי היתה בהריון עם בתו הראשונה נועה, הוא הכיר אישה בשם פלייר קייטס. היא יפה, אשת העולם הגדול, ובכירה ממנו ב'בוסטון קונסלטינג (BCG)', החברה שבה התקבל לסוג של התמחות. הם החלו לנהל מערכת יחסים אינטימית, ומיקי, אשתו, גילתה את דבר הבגידה במהלך ההיריון. "מיקי החליטה לחזור לארץ וביבי נסע אחריה לישראל וניסה לשכנע אותה לא להיפרד", מספרת ורדי, "היא לא התרצתה, לצערה של צילה שמאד אהבה אותה. מיקי נשארה בארץ וגידלה את הילדה כמעט לבדה כשהיא עובדת בשלוש משרות. ביבי, שבשלב הזה כבר יצא עם בחורות אחרות, עדיין המשיך את הקשר עם פלייר שהייתה בארה"ב".
בדומה מאד להתנהלותו עם אהובתו הראשונה, שהחליטה עבורם את מסלול חייהם, גם כאן נראה שיוזמה הייתה בעיקר של האישה. פפר מרחיב ואומר כי בזמן שנתניהו עבד בארץ בתור מנהל שיווק בחברת הרהיטים 'רים' לתקופה קצרה, פלייר המאוהבת הייתה מגיעה לביקורים בארץ אבל נראה שלביבי היו היסוסים. הוא המשיך לנהל איתה את מערכת היחסים הטרנס אטלנטית, נסע תכופות לבקרה בארה"ב, אבל נראה שגם כאן הם התחתנו רק כי פלייר המשיכה להתעקש על הקשר ואף התגיירה בגיור רפורמי.
"בסוף 81 ביבי קיבל הצעה ממשה ארנס להיות מספר 2 שלו בשגרירות, מה שהתאים לו במיוחד כשאשתו נמצאת בארצות הברית, ואלה היו השנים היפות שלהם יחד. מה שגרם להם להיפרד בסופו של דבר זו החזרה לארץ. היא היתה לצדו ומספרים שלמרות שלא היה לה קל, היא מאד התאמצה להיות מעורבת ולנהל מערכות יחסים טובות עם הסובבים. אחרי תקופת מה היא נשברה, חזרה לחו"ל ובשנת 90 הם התגרשו. כיום היא נשואה למיליארדר בשם לן הארלן ונחשבת אשת חברה ופילנטרופית במנהטן".
במשך כשנתיים היה נתניהו הרווק המבוקש בישראל. פפר מסביר מדוע: "הוא היה פוליטיקאי מבטיח, כוכב עולה בליכוד, סגן שר חוץ, כל היום בנסיעות, סופר סלב שמופיע במדורי הרכילות גם בהקשרים רומנטיים. האגדה מספרת שהן תמיד היו מתחילות איתו, ועוד אחת מאלה שהתחילו איתו היתה מישהי בשם רות בר".
את השם רות בר אתם אולי זוכרים מפרשת הקלטת הלוהטת, אבל למי שלא מכיר, ורדי מספקת ריענון קל. "בסוף שנות השמונים ביבי הכיר את ד"ר בר, שניהלה את מכון המחקר של משרד הפרסום 'אריאלי', שביבי נהג להיוועץ בו מעת לעת. היא נראתה נפלא, הייתה אהובה ומוערכת מאד ונשואה מאד. גם היא אישה אינטליגנטית וחזקה. אולם, באחת מנסיעותיו לחו"ל, פגש ביבי דיילת אל-על בשם שרה, גרושה צעירה, שכמו קודמותיה, גם היא אינטליגנטית, חזקה ומורכבת, בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב".
פפר מנסה לצייר את הדפוס: "נראה מתוך מערכות היחסים האלה שביבי, דווקא עם נשים, מאד פאסיבי. הן מתחילות אתו, הן מחליטות לסיים את מערכת היחסים. נראה שהיתה לו בעיית מחויבות. למשל, שרה נתנה לו את הטלפון שלה במהלך חניית ביניים באמסטרדם והם התחילו לצאת און אנד אוף. מדי פעם הוא גם היה עם נשים אחרות, אבל היא התעקשה עליו. זה היה לפני מלחמת המפרץ, כשביבי כיכב ברשתות הזרות ששידרו מכאן במהלך המלחמה ולה היתה דירה ברמת גן או גבעתיים. לילה אחד היא התקשרה ואמרה שהיא מפחדת מהאזעקות, והוא הזמין אותה לבוא להיות איתו בירושלים. מפה לשם היא נכנסה להריון, ואזרחי ישראל מגלים את קיומה בבוקר אחד כשאנחנו קוראים בידיעות אחרונות בכיתוב תמונה: 'סגן שר בחוץ נישא אמש לסטודנטית לפסיכולוגיה', עם תמונה שלה בשמלה וורודה. הם התחתנו בחצר הבית של ההורים שלו, במהירות ובאירוע קטן ומשפחתי". ורדי מוסיפה כי "ביבי לא היה נלהב להתחתן ואף דחה את מועד ומקום החתונה פעם אחר פעם. בסופו של דבר, ההיריון התקדם והוא התחתן וצילה, שלא התלהבה, השלימה עם המציאות".
והנה אנחנו כבר בשנת 92. במסגרת הקרבות הפנימים בליכוד התקשר מישהו אל שרה ואמר שיש לו קלטת של בגידה של בעלה. "ואז, ערב אחד, ביבי מגיע ל'מבט' ומספר מיוזמתו שהוא נתון לסחיטה כי ניהל רומן", מציף פפר את פרשת 'הקלטת הלוהטת', "הוא אמר שזה עניין אישי שלו ושל אשתו, אבל היא זרקה אותו מהבית. במשך שבועות אף אחד לא ידע מי האישה האחרת, ובשלב מסוים התגלה שהרומן היה עם רות בר". ורדי מזכירה כי ד"ר רות בר היא זו ששילמה מחיר כבד בגין פרסום הדברים. "בסופו של דבר היא היתה אשת קריירה, נשואה, ואם לילדים שמצאה את עצמה ככלי שרת במאבק פוליטי על ראשות הליכוד". הזוג נתניהו הגיעו להסדר שתווך על ידי עו"ד יעקב נאמן, שלימים גם היה שר האוצר ושר משפטים.
"ובסוף הוא חזר הביתה", מסכם פפר "ומאז, הכול היסטוריה". פפר חושב שיש הבדל בין מערכות היחסים הקודמות של ביבי לבין מערכת היחסים שלו עם שרה: "הן היו נשים מאד עצמאיות ואסרטיביות, ודווקא שרה הרבה פחות אסרטיבית ויותר תלותית. מעניין שדווקא איתה זה נמשך 28 שנה. אולי דווקא בגלל זה הם ביחד. היא מעריצה אותו גם כשהיא כועסת עליו וצורחת עליו וביבי כנראה צריך את זה".
ורדי חולקת עליו: "נשים חזקות ואינטליגנטיות שהפכו, כל אחת בתורה, לחלק אינטגרלי במסכת חייו, ובתוך כך, גם בעולם הקריירה שלו. להיות ראש ממשלה פירושו לחיות בבדידות מזהרת, ובמלחמת הישרדות אינסופית. בסדר יום שעיקרו קבלת אין ספור החלטות קשות. לבד. ובמקרה של נתניהו, התפתח דפוס עבודה שנבנה על חלופה מהירה של יועצים, עוזרים ועובדים. כולם הוחשדו ב"בגידה". וככל שחלפו השנים, מי החזיק בזיכרון הארגוני הגדול בלשכת ראש הממשלה שבה כל הזמן אנשים מתחלפים? שרה, שהופכת להיות יותר אפקטיבית ויותר מעניינת עם השנים, אבל מכיוון שהיא מורכבת ויש לה את ההתנהגויות ששמענו עליהן אינספור עדויות, נוצר אתוס מאד מעניין שאומר שביבי הוא מבריק וגאון וצדיק, ואת כל הדברים שלא אוהבים בו, מייחסים לאישה הזאת. היא המרושעת, היא זו שבגללה הוא מגיע להחלטות איומות, יש לה תפקיד מורכב בחיים שלו, גם כאישה ויועצת וגם כקולט ברקים. גם היא משוכנעת שיש לה תפקיד חשוב, וכך צמחה המיתולוגיה שאומרת שהיא שותפה לראשות הממשלה, וזאת על אף שלא בחרנו בה".
תודות
אנשיל פפר עיתונאי הארץ, פרשן פוליטי במהדורה הבינלאומית שלהם, BIBI the turbulent life and times of Benjamin Netanyahu שיצא לאור בארה"ב, בריטניה, קנדה, טאיוואן, ופולין, בנתיים.
רונית ורדי, העיתונאית והפרשנית הפוליטית הותיקה ומחברת ספר הביוגרפיה הראשון שיצא אודות בנימין נתניהו "ביבי, מי אתה אדוני ראש הממשלה". כרגע כותבת את הביוגרפיות הפוליטיות של המגזין 'ליברל'